כלי חמדה במדבר קסו

זה הוי רק בגדר זריזין מקדימין למצות וא"כ ההבדל בין שריפת קדשים ובנין ביהמ"ק להקטר חו"א מבואר היטב דשריפת קדשים ובנין בהמ"ק כיון דא"א בלילה וא"כ לא הוי בגדר אפשר לקיים ב' כיון דהוי בכלל א"מ עה"מ משא"כ בהקטר חו"א דזמנו כל הלילה וליכא הפסק זמן אינו אלא בגדר זריזין מקדימין למצות וכמ"ש בספרי הנ"ל ולכן שפיר צריך הסברא שכבר דחתה שחיטה את השבת

אמנם כ"ז אינו מספיק למעי' בח' הרמב"ן ז"ל שבת בפנים שכ' בפי' ראי' דשריפת קדשים אינו בגדר אפשר לקיים ב' מהקטר חו"א הרי דמדמי להו אהדדי וע"ז בנוי יסוד דברינו בתשובתי אל כבודך ובאמת המעי' בפנים בלשון הרמב"ן ז"ל יראה דלא אתי עלה כלל מצד א"מ עה"מ

ונראה דהרמב"ן ז"ל לשיטתו בס' האמונה והבטחון פכ"א הבאתי דבריו בספרי כל"ח פ' קדושים אות א' שכ' דתפילין א"ד שבת כיון דשבת קדום אין בכח תפילין לדחות את השבת עיי"ש א"כ ה"ה הכא ל"ש לומר על שריפת קדשים ביו"ט א"מ עה"מ כיון דיו"ט קדום א"כ אדרבה בזה שאתה רוצה לשרוף קדשים ולדחות את היו"ט הוי בכלל מעביר מצות יו"ט מפני מצוה הבאה אחרי' ול"ש בזה כלל א"מ עה"מ ועי' בתורת חסד להג' מלובלין שכ' על הרשב"א שהשתמש בלשון זה דא"מ עה"מ שהוא לשון מושאל שלא שייך בזה א"מ עה"מ אמנם לא הרגיש בדברינו [ובכלל נראה שגם לו ז"ל אשתמיט ד' הרמב"ן ז"ל באוצר נחמד הנ"ל] ולזאת הרמב"ן ז"ל לשיטתו לא ס"ל לחלק כלל בין הא דשריפת קדשים להקטרת חו"א ומוכיח מזה כיון דא"א לקיים השתא הוי בגדר א"א לקיים ב', אך לפ"ז תגדל התמי' ביתר שאת ויתר עוז הא מסקינן בגמ' דשאני התם שכבר דחתה שחיטה שבת

והנה כ"כ לת' בכמה אופנים אמנם כעת בכתבי לכבודך עיינתי עוד בזה ומה שנלענ"ד קרוב לאמת בכוונת הרמב"ן ז"ל דס"ל דהא דאמרינן בגמ' דמפני שכבר דחתה שחיטה שבת אמרי' דחביבא מצוה בשעתה דוחה שבת שאין הפירוש דוקא על הקטרה שבאותו קרבן שנדחה אצלו שבת בשחיטה רק דהכונה כיון דשבת במקדש הותרה עכ"פ בק"צ שוב קיל שבת במקדש ואמרי' דחביבא מצוה בשעתה דוחה שבת ומה"ט גם לענין שריפת קדשים שייך האי טעמא כיון דחביבא מצוה בשעתה שבת כבר ניתן לדחות במקדש אצל ק"צ ה"ה דשריפת קדשים צריך שידחה שבת כיון דלצורך קדשים ניתן שבת לדחות וגדולה מזו כתב הרא"ש ז"ל בפ' יוה"כ דלכן בחולה שיבס"כ ניתן שבת לדחות כיון דא"א שלא ניתן שבת לדחות אצל קטן אחד בסוף העולם עייש"ה, והא דאמרינן בגמ' דאם נקצר שלא כמצותו כשר א"ד שבת אע"ג דחביבא מצוה בשעתה התם ה"ט כיון דשבת לא ניתן לדחות במקדש אצל מלאכת עבודה וידוע דעת בעל העיטור מובא בתשב"ץ ח"ג דמחלל שבת כעובד עכו"ם הוא דוקא בעבודת קרקע ועי' בזה בהגהות רעק"א ז"ל ביו"ד ס"ב מבואר מזה דעבודת קרקע חמור יותר ממלאכת או"נ אף בשבת ולכן נהי דניתן שבת לדחות אצל מלאכות שלצורך קרבנות מ"מ כיון שלא מצאנו בהם מלאכת עבודה להלכה דקיי"ל כר"ע דמכשירי עבודה שאפשר לעשותן מע"ש א"ד את השבת א"כ מלאכות שהם עבודת קרקע לא משכח"ל שיהי' מותרין במקדש לצורך עבודה ולכן בקצירת העומר ל"ש שכבר דחתה ולזאת אע"ג דחביבא מצוה בשעתה א"ד שבת משא"כ כל מלאכות שהותרו במקדש אע"ג דבאותו קרבן עדיין לא הותר ואפשר לקיים ב' מ"מ אמרי' כיון דחביבא מצוה בשעתה דוחה שבת כיון דניתן שבת לדחות אצל מלאכות אלו: