כלי חמדה במדבר קסה

בעצם ועושים באופן שזא"י וזא"י פשיטא דממ"נ פטורים אליבא דר"ש [ובמחכ"ת הגאון מיאסי ז"ל בהגהות קרני ראם על המרש"א ז"ל בש"ס ד' ווילנא לא עמד על כונת המרש"א ז"ל] והנה מדלא כתב המרש"א מה הדין לרבנן בז"י וז"י בעצם אלא שעושין באופן כזה שא"י כל אחד לבדו נראה דבזה ס"ל למרש"א ז"ל כמו"ש כיון דשניהם יכולין בעצם הוי כמו ז"י וז"י רק שכ' לחדש דלר"ש אם אחד יכול בעצם ואחד א"י בעצם אז זה שיכול בעצם רק דעושה באופן שא"י חייב

אמנם לפענ"ד נראה להיפוך ממש כיון דמבואר בתוספתא דטעמא דר"ש דזא"י וזא"י שניהם פטורין דא"א לחייב שני בני אדם על מעשה אחת א"כ י"ל כיון דהשתא באופן שעשו הוי שנים א"י וכל אחד כולו קעביד א"כ זה שא"י בעצם כיון דאצלו הוי אורחי' חייב אבל זה שיכול בעצם כיון דלאו אורחי' הוא פטור וממילא זה שא"י חייב

יהי' איך שיהי' לא מצאתי מבואר בשום מקום מראשונים ז"ל דאם שניהם יכולין בעצם ועושים באופן שא"י שיהי' בגדר זא"י וזא"י ומד' התוס' רבותא יותר לחיובא לרבנן נראה דס"ל דאינו מועיל לחייב כמו"ש ופלא על ידידי הגאון מקינסק שיחי' בס' חלקת יואב בהשמטות לח' או"ח אות ט' שכ' בשם התוס' בפשיטות דחייב מה שאינו נזכר כלל בדבריהם ואדרבה פשטות הדברים מורה להיפוך וכן הראי' מד' התוס' שבת (דף צ"ד ע"א) דה"מ שהחי נושא את עצמו א"ר כלל דשם הנושא הוי א"י בעצם ע"כ דברי המבי"ט ז"ל צ"ע

לכן נראה כמו"ש בספרי דנהי דקיי"ל דשנים שעשו פטורין ה"ד במלאכות אשר חיובן על מעשה המלאכה משא"כ במלאכת בישול דכל החיוב הוא רק על שהעמיד הקדירה אצל האש דהוי רק גורם א"כ ה"ה אחד נותן את האור וא' נותן את העצים חייב ואע"ג דזה נראה דאם שניהם יקחו קדירה אחת ויעמידו אצל האור יהי' פטורין משום שנים שעשו היינו משום דלאו אורחי' אבל באחד נותן את האור וכו' אינו מפטר משום שנים שעשו ומעתה נראה כיון דמלאכת צידה ג"כ החיוב על הגורם שבזה שמעמיד המצודה אם ידעינן שיבא לתוכו חייב משום צידה א"כ יש סברא גדולה לומר דלא שייך בי' פטור דשנים שעשו כלל דלא גרע מגורם לכן קמ"ל המשנה דגם בצידה אם נעלו שניהם בז"י וז"י פטור ויש להאריך הרבה בכ"ז ואכ"מ

ד) והנה הרב החריף הנ"ל כתב לי קונטרס בארוכה והשיב על קצת דברינו ואעתיק בזה מה שהשבתי לו כי יש בהם כמה דברים הראויים לעורר את התלמודים

א) מ"ש באות א' א"צ תשובה כלל ויעי' נא בספרי כל"ח פ' אמור אות ז' (דף ק"ג ע"ב) תראה שגם אני הרגשתי שהרשב"א ז"ל לא מייתי הא דהקטרת חו"א וכתבתי ג"כ לחלק בין זה לשריפת קדשים עיי"ש הסבר אחר לזה כיון דאפשר בלילה ובקדשים היום אחר הלילה שאחריו הוי לילה זמן חיובא ורק מצות זריזין הוא ביום ולכן אי לאו דכבר דחתה שחיטה לא הי' דוחה שבת

ויש להסביר הדברים ביותר לפי"מ שהאיר עינינו אדמו"ר הגאוה"ק מסאכאטשאוו זצ"ל במה שנתקשה הטו"א ז"ל דמה בין אין מעבירין על המצות לזריזין מקדימין למצות דההבדל הוא אם יש זמן או מקום שא"א לעשות בו המצוה וזה מפסיק בנתיים כגון מקרא מגילה באדר א' או באדר ב' שיש זמן מפסיק שא"א לעשות בו המצוה זה הוי בגדר אין מעבירין עה"מ אבל אם אינו מפסיק זמן שא"א לעשות בו המצוה רק שהוא רוצה לעשותה מיד בתחילת זמן החיוב