כלי חמדה במדבר קסד

כותב אות אחת וחבירו כותב אות שני צריך קרא [הן אמת שלכאו' תמי' טובא שלא כתב הר"מ ז"ל אלא זה עוקר וזה מניח ואולי משום דסת"מ ר"מ ור"מ באמת אינו פוטר אלא בזה עוקר וז"מ וה"ה בכותב כנ"ל והבן] עכ"פ מבואר בר"מ ז"ל היפוך ד' התוס' וד' התוס' צע"ג לכאו'

ומה שנלענ"ד בכונת התוס' לפמ"ש הגמר"ם בנעט ז"ל דיש שני עניני ח"ש במלאכת שבת דבאותם מלאכות שלא נתפרש במשנה השיעור, השיעור הוא הלל"מ ופחות מזה הוי ח"ש אבל באותם מלאכות שמפורש השיעור במשנה כגון כותב ותופר וכיו"ב פחות מזה לאו בגדר מלאכה כלל ומעתה נראה דזה כונת התוס' דבכותב פחות משתי אותיות כיון דלאו בגדר מלאכה הוא כלל ל"ש בזה לומר צירוף לחייב אם שנים כתבו שתי אותיות דכל אחד לא עשה מידי משא"כ בזה עוקר וזה מניח כיון דמקרא לא נשמע כלל שיהי' בעי הנחה וי"ל דגם עוקר לחודא הוי כל המלאכה נהי דגזה"כ הוא דבעי עקירה והנחה מ"מ הוי על עקירה ג"כ שם מלאכה לכן שפיר הו"א דז"ע וז"מ יצרפו לחיוב לכן צריך קרא

עוד הנני לרשום בזה מה שנלע"ד בישוב קושית התוס' יו"ט דלמה נקטה המשנה עוד הפעם הדין דשנים שעשו במלאכת צידה דוקא גבי צבי שנכנס לבית דאם נעלו שניהם חייבין בזא"י וזא"י דוקא הא בז"י וז"י פטורין והוא באמת פלא ומה שנלענ"ד בזה עפ"מ שהקשיתי בהא דקיי"ל דאחד נותן את העצים ואחד נותן את האור וכו' כולם חייבין משום מבשל והא הוי שנים שעשו לענין מלאכת הבישול

ומצאתי להמבי"ט ז"ל בקר"ס בפ"ט מה' שבת שהרגיש בזה וכ' לת' דהכא בבת אחת שזה נותן את האור וזה נותן את העצים כדדייק לישנא הו"ל זא"י וזא"י דבב"א אין אחד יכול לעשות כל אלו הדברים ולהכי חייב כמו במשכן עכ"ל

והנה לכאו' אין הדברים מובנים כלל הא זה שנותן האור יכול ליתן את העצים ג"כ בידו השני' ואמאי הוי בגדר א"י ונראה שכונתו לד' התוס' שבת (צ"ג ע"א) ד"ה אמר מר ז"י וזא"י שכ' הר"י ז"ל דאם באופן זה שעושה אינו יכול אע"ג דבעצם יכול הוי בגדר א"י והכ"נ כיון שזה מביא את האור וזה את העצים בב"א באופן זה י"ל דהוי זא"י וזא"י ואמת ראיתי לאחרונים שנשתמשו כן בסברת התוס' לומר דבכה"ג הוי זא"י וזא"י לחיובא שניהם אמנם לענ"ד מדלא כתב הר"י ז"ל דין זה לעיל בהא דס"ל לרבנן דזא"י וזא"י חייבין רק בהא דז"י וזא"י נראה דזה ודאי דלחייב את זה שא"י משום דהוי בגדר זא"י בודאי ליכא למימר דאין לאו אורחי' יותר גדול מזה דבעצם יכול רק שעושה באופן כזה וא"א לחייב על זה

אך דכוונת התוס' על ז"י וזא"י דוקא דבאמת יש לעי' אמאי זה שיכול חייב הא עכ"פ יפטור משום לאו אורחי' וצ"ל כיון דהשני א"י הוא עושה הכל והוי אורחי' וע"ז כתבו התוס' דלא תימא דהא דחייב ז"י משום דהשני אינו עושה כלום ה"ד היכא דבעצם א"י אבל היכא דבעצם ג"כ יכול אלא שעושה באופן שא"י נהי דהוא אינו חייב כיון דבזה ודאי לאו אורחי' הוא אבל עכ"פ זה שיכול ג"כ פטור כיון דזה יכול ג"כ שוב גם זה שיכול ג"כ פטור מצד לאו אורחי' ע"ז כתב הר"י ז"ל דז"א כיון דהשתא זה עושה באופן שא"י כל המעשה מתיחס לזה שיכול ולכן חייב זה שיכול באופן זה שעושה ומה"ט תמוהין לי דברי המרש"א ז"ל שכתב דלר"ש דפוטר אף בזא"י וז"י מ"מ בכה"ג שבעצם יכול לא נתמעט

והנה כונת המהרש"א ז"ל נלענ"ד אם אם אחד א"י בעצם ואחד יכול בעצם רק שעושה באופן שא"י דבזה זה שיכול בעצם חייב אבל אם שניהם יכולים