כלי חמדה במדבר קסג

ולדברינו נראה כיון דהא דמחלל שבת על חולה שיש בו סכנה ילפינן מדכתיב ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה א"כ זה שמחללין עליו את השבת הוא מכח קדושת השבת עצמו וזה עצמו נכלל בשמירת שבת לכן אין מדקדקין כ"כ בפרטי הענינים אם יש סכנה במניעתן משא"כ בחולה ביוה"כ להאכילו שזה הוא כמו שאר עבירות שפיר צריך דוקא שיהי' בו סכנה בבירור

ובאמת מצאתי גם ביוה"כ דל"צ דוקא שיהי' סכנה בבירור לדעת הר"מ ז"ל גבי משלח את השעיר דנראה דעת הר"מ דל"צ סכנה גמורה וכבר הערו בזה המחברים והוא מטעמא דאמרן דהתם האכילה הוא צורך מצות יוה"כ ומצד יוה"כ שתתקיים המצוה בשלימות אנו רוצין להאכילו שוב ל"צ סכנה גמורה כ"כ [ודע כי בחידושינו נסתפקתי אם הכה"ג נחלש כחו ביוה"כ באופן שאם יעשה העבודה מוכרח לאכול ואם יניח מעבודתו לא יצטרך לאכול אם דוחה את יוה"כ באכילתו כמו במשלח את השעיר או כיון דמתקינין כה"ג אחר תחתיו עושה כה"ג האחר עבודת יוה"כ והארכנו בזה הרבה ואכ"מ] הכלל הנה זה נראה ברור דלא כהג' הנ"ל ואין משגיחין כלל בכל עבודות המוכרחות בשבת במקדש להקל את אופני השוי' באופן שלא יצטרכו לחלל את השבת ושחיטה תמיד דוחה את השבת וא"כ הד"ל הקושי' על הרשב"א ז"ל דמ"ר דחביבא מצוה בשעתה דחי' שבת

ג) ומה שנלענ"ד להעיר בדבר חדש לת' ד' הרשב"א ז"ל דהנה לכאו' יש להקשות על הא דאמרינן בגמ' דר"א בר"ש ס"ל דהא דחביבא מצוה בשעתה דוחה שבת ה"ט משום דכבר דחתה שחיטה בשבת לפ"מ דפסק הר"מ ז"ל דהא דמותרין כלאים בבגדי כהונה בשעת עבודה הוא רק מצד דחוי' דאמרינן עדל"ת ולכן פסק דכהנים שלבשו בגד"כ שלא בשעת עבודה לוקה, ומעתה כיון דקיי"ל דאין ע"ד תרי לאוי א"כ מ"ר משחיטה שדחתה את השבת להקטרה הא שחיטה לא הי' צריך לדחות איסור כלאים לכן דחי שבת משא"כ הקטרה דצריכה כהונה ונוסף לאו דכלאים בבגד"כ ואם כן שוב מנ"ל דדחי גם שבת. ולכאורה חשבתי לומר דהגמרא קאמר לראבר"ש לשיטתו דס"ל ביומא (דף י' ע"ב) דאבנטו של כה"ד הי' של בוץ וא"כ גם בשעת הקטרה לא הי' איסור כלאים ושפיר אמרינן שכבר דחתה שחיטה את השבת אך ז"א דא"כ מה מקשה הגמרא לרבי הא לרבי לשיטתו דאבנט של כלאים ל"ש לומר שכבר דחתה לכן נראה דקושית הגמרא דמה בכך דלא הי' לאו דכלאים בשעת שחיטה מ"מ הא שבת הוי עול"ת ול"ת שיב"כ ואינו נדחה מכח עשה והכא גזה"כ דדחי וכיון דנדחה שבת מלפני השחיטה הוא הדין דהקטרה בשביל דחביבא מצוה בשעתה דוחה שבת

ומעתה נראה לחדש דז"ד בשבת אבל ביו"ט ל"ש לומר בהקטר חלבים ואימורים שכבר דחתה שחיטה יו"ט דהכא שוב י"ל דמה לשחיטה שדחתה יו"ט דלא הי' צריכה לדחות לאו דכלאים משא"כ הקטרה דצריכה כהונה ולפי הלכה דאבנטו של כה"ד הוי של כלאים א"כ מנ"ל דדחי תרי לאוי וע"כ דחביבא מצוה בשעתה בעצם דוחה יו"ט וא"כ יפה כתב הרשב"א ז"ל דשפיר צריך קרא דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט אע"ג דאפשר לשרפו למחר משום דחביבא מצוה בשעתה והראי' מהקטר חו"א דדוחה יו"ט וז"נ דרך פלפול

ד) עד כה העתקתי מחידושינו ועתה ארשום לכ"ת שיחי' מה שכתבתי בסוגיא דשנים שעשאו ואשמע בזה חו"ד כ"ת עיין בתוס' ד"ה חד למעוטי זה עוקר וזה מניח מ"ש לחלק בין כותב לזה ולכאורה ל"ז להבין איך נשמע מקרא דבעשותה דצריך הנחה דוקא הלא כיון דאמרת דמקרא לא נשמע אלא שצריך הוצאה או הכנסה א"כ זה הוי כולה מלאכה והוי בכלל בעשותה ועיין בר"מ ז"ל בפה"מ שמצוה לעי' מ"ש בראש המס' ומבואר באמת שם דגם על