כלי חמדה במדבר קסא

והפ"מ דס"ל הבערה ללאו יצאת והנה בהקטרת אימורין ליכא אלא איסור הבערה וא"כ ליכא אלא לאו וא"כ אפי' אם ישחטו בשנים כיון דמצד מלאכת מחשבת ל"ש למיפטר כיון דמקלקל בחבורה חייב וא"כ איכא איסור תורה וא"כ לענין הקטרת אימורין דהוא ג"כ רק בלאו שפיר אמרינן כבר דחתה שחיטה

ומעתה ז"ד לר"ש אבל לדידן א"ר משחיטה דאפשר להיות בשנים ולא יהי' אלא איסור דרבנן וא"כ השחיטה באמת א"ד שבת ול"ש שכבר דחתה ושפיר הוכיח הרשב"א ז"ל דחביבא מצוה בשעתה דוחה שבת אף היכא דל"ש שכבר דחתה

ומה שי"ל עוד בישוב ד' הגאון ז"ל לפ"מ דמבואר בירושלמי על משנה דילן בקנה של אורגין פלוגתת רבי ור"א בר"ש בדעת ר"ש והמתבאר מד' הירושלמי לפי פי' הק"ע הוא דר"ש ס"ל דבז"י וזה יכול חייב אך באמת פירוש הק"ע לכאו' תמי' מאוד דאיך אפ"ל דלר"ש חמור ז"י וז"י מזה א"י וזה א"י ובפרט דמבואר בגמ' דילן בפשיטות להיפוך דר"ש דריש תלתא מעוטי

אמנם שלא לשוי' להג' ז"ל כטועה נלענ"ד לקיים דבריו ונאמר דבאמת אי לאו טעמא דלאו אורחי' יש יותר סברא לחייב ז"י וז"י מזה א"י וזה א"י דבזה א"י וזה א"י הרי א"א בשום אופן ליחס המעשה לכל אחד ולחייב עליו כיון דא"י לעשותה לבדו וא"כ מוכרחין אנו לחייב שנים על מעשה אחת וזה א"א ובאמת מבואר כן בתוספתא בפירקין דזה טעמא דר"ש בזא"י וזא"י דא"א לחייב שנים על מעשה אחת משא"כ בז"י וז"י כיון דכל אחד יוכל לעשותה לבדו יוכל המעשה להתיחס לכ"א לבדו לגמרי רק דאעפ"כ פטור משום דלאו אורחי' ומעתה נראה דבמקום דל"צ מלאכת מחשבת אינו פטור לר"ש אלא בזא"י וזה א"י

ומעתה י"ל עפ"מ שמחדש המרב"ת ז"ל בכפ"ת דבמעביר ד' אמות ברה"ר ל"צ מלאכת מחשבת א"כ במעביר ד' אמות לר"ש יהי' באמת ז"י וז"י חייב וחמיר מזא"י וזא"י וי"ל דלכן הירושלמי דלא נקט מוציא מרה"ר לרה"י כונתו על מעביר ד' אמות ברה"ר ובזה ס"ל לראבר"ש בדעת ר"ש דל"פ אלא זה א"י וזה א"י ולפ"ז ה"ה בשוחט כיון דר"ש ס"ל מקלקל בחבורה חייב ול"צ מלאכת מחשבת א"כ י"ל דז"י וז"י חייב וחמיר מזה א"י וזה א"י א"כ נתקיימו ד' הג' בעל מעיין החכמה ז"ל דלר"ש מקלקל בחבורה חייב בשנים שעשו בז"י וז"י אע"ג דפטור בזה א"י וזה א"י

ובזה א"ש ג"כ מה שנתקשיתי בספרי בהא דמבואר בירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ח דפשיטא להירושלמי דלר"ש חייב בחורש בבהמתו בשבת וקשה הא בכל חורש הוי שנים שעשו וכיון דר"ש ס"ל דגם בזא"י וזא"י פטור א"כ אמאי חייב בחורש עם בהמתו בפרט לפ"מ דמבואר ברש"י ז"ל ד"ה ור"ש מטהר דר"ש לטעמי' דאמר זא"י וזא"י נמי אינו אלא כמסייע ופטור מבואר דלר"ש גם בזא"י לאו כולו קעביד א"כ אמאי חורש עם בהמתו חייב ועיי"ש בספרי שהבאתי בשם הגאון מטעלז שס"ל באמת דחורש אינו חייב אלא בבהמה אבל הרי בירושלמי מבואר להיפוך אמנם להנ"ל א"ש דהירושלמי לשיטתו דבז"י וז"י היכא דל"ש הפטור דלאו אורחי' חייב א"כ דס"ל לירושלמי דחורש עם בהמתו הוי בגדר ז"י וז"י וכיון דהוי אורחי' חייב לר"ש ועי' בזה בספרי פ' יתרו ואכמ"ל יותר

ב) אמנם כ"ז שכתבנו הוא ליתן טעם לד' הג' בעל מעיין החכמה ז"ל אשר הם לכאו' מחוסרי הבנה והראנו מקום לדבריו מכמה פנים אמנם עיקר ויסוד דבריו דשחיטת הקרבנות לא הי' דוחה שבת כיון דהי' אפשר ע"י שנים הי' נעשה ע"י שנים זה בודאי אינו וברור הדבר