כלי חמדה במדבר קס

דכ"מ שנאמר בשבת פטור אבל אסור הוא רק איסור דרבנן ומה שהקשו בזה דאיך יליף זה מקרא דבעשותה דלא נאמר אלא גבי חטאת נראה פשוט דהנה באמת בז"י וז"י כתב רש"י ז"ל דלאו אורחי' הוא והא דצריך קרא לפטור מחטאת היינו משום דהי' במשכן כמש"כ התוס' בשבת (דף ג') לענין זה עוקר וזה מניח ומעתה כיון דילפינן מקרא דבעשותה לפטור בז"י וז"י שוב פטור לגמרי מצד דלאו אורחי'

ואין להשיב ע"ז הא הפטור דלאו אורחי' הוא רק משום דאינו מלאכת מחשבת וכיון דהי' במשכן הרי הוא בכלל מלאכת מחשבת וא"כ שוב א"א לפטור מטעם זה כלל אלא מגזה"כ וא"כ דילמא דוקא מחטאת מיעטה קרא ז"א שיש להכריח דלענין אופני עשיית המלאכה אם מסברא הוא דלאו אורחי' אין למדין לחייב ממלאכת המשכן דהרי מבואר בירושלמי פ' המצניע ה"ג על הא דמבואר במשנה דמוציא משא על כתיפו וכו' דמייתי מפקודת אלעזר בן אהרן הכהן ועיי"ש שכ' בזה"ל אין תאמר שהי' קטן אמר ריב"ל כתיב ונשיא נשיאי הלוים ואין פירוש אחר לד' הירושלמי אלו כ"א לדחות דא"ר מכאן דדרך הוצאה בכך דילמא לא הוציא כדרך המוציאין שלא הי' אדם חשוב כ"כ וע"ז אמר ריב"ל כתיב ונשיא נשיאי הלוי וכן מבואר בפי' המשניות להר"מ ז"ל במשנה זו שעל מה דמבואר במשנתינו שכן משא בני קהת הוסיף הר"מ ז"ל וקראה השי"ת עבודה שנאמר כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו עכ"ל ועי' בתוס' יו"ט מה שנתקשה בזה

אמנם הד' מוכרח כמ"ש כיון דמסברא נראה דאינו כדרך הוצאה צריך ראי' דהוי הוצאה חשיבא ולכן גם לענין שנים שעשו בז"י וז"י אע"ג דאינו כ"כ לאו אורחי' לפטור לגמרי כיון שהיתה במשכן מ"מ כיון מוכרח מקראי דל"ש בזה חטאת וכרת שוב אמרינן מסברא כיון דלאו אורחי' פטור לגמרי אמנם לר"ש בזה א"י וזה א"י כיון דזה אורחי' רק דגזה"כ דאינו חייב כיון דאינו עושה כל המלאכה נראה ברור דל"פ לי' ר"ש אלא מכרת וחטאת אבל איסור תורה איכא בזה ולא ילפינן לאו מכרת בזה ומעתה יש לקיים ד' המעין החכמה בטו"ט דר"ש לשיטת דס"ל דמקלקל בחבורה חייב א"כ מצד מלאכת מחשבת ל"ש למפטר גבי חבורה א"כ אפי' בז"י וז"י נהי דנתמעט מקרא דפטור מ"מ שוב איכא איסורא דאורייתא כמו בזא"י וזא"י כיון דמצד לאו אורחי' ל"ש למפטר בזה כיון דגם מקלקל חייב בהו

ומעתה נראה דל"ש לומר שיעשו השחיטה בשנים כיון דאפי' אם יעשו בשנים יהי' שניהם עוברין איסור תורה ונהי דלא יהי' עון כרת מ"מ א"ז בגדר אפשר למהדר בהיתר ומוטב שיעבור אחד איסור חמור מהיכא ששניהם יעברו איסור תורה קיל מני' ואם אמרו חז"ל מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת אפי' א"נ דלענין דחוי' אינו כן וכמו בפק"נ דמאכילין הקל הקל תחלה וכן יש להוכיח מלשון הגמ' מנחות שם דמקשינן וא"א נקצר שלא כמצותו כשר נקצרי' מערב שבת אע"ג דע"ש הוא יו"ט וקצירה ביו"ט ג"כ אסור מה"ת לדעת הירושלמי ועי' תוס' ריש ביצה מבואר דזה מיקרי בגדר אפשר למהדר בהתירא אך ז"ד היכא דלא יהי' חילול ע"י יותר בני אדם אבל בכה"ג דא"א להקל חומר איסור כרת אלא שעוד אחד יעבור על איסור תורה אינו בגדר אפשר למהדר בהתירא ולכן לר"ש שפיר אמרינן שכבר דחתה שחיטה את השבת

וי"ל עוד אפי' א"נ דגם זה הוי בגדר אפשר למהדר בהתירא וגם בכה"ג א"ד שבת מ"מ שפיר אמרינן דכבר דחתה שחיטה את השבת לפ"מ דמבואר בירושלמי דשבת פ"ה ה"ה דהקשה לר"ח דס"ל מקלקל בהבערה חייב לילף מנה לכל המלאכות כיון דהבערה לחלק יצאת ות' דס"ל כמ"ד הבערה ע"ע יצא ופירשו הק"ע