כלי חמדה במדבר קנז

א"י וזא"י אמרינן דא"א לחייב שניהם על מעשה אחת אע"ג דכל אחד כולו קעביד שפיר הוכרח לומר דלכן אתה מתחייב בנפשך כיון שאני מן השוערים א"כ אני איני בר חיובא ושוב אתה חייב אך לפ"ז יהי' מוכרחין לגמרי ד' האוה"ח דהספרי מיירי בזא"י וזא"י והגמ' מיירי בז"י וז"י דבכה"ג ל"ח אלא מסייע ולא הוי אלא דרבנן וא"כ ד' האוה"ח נכונים מכל צד אך זה רק לפלפולא אמנם לקושטא דמילתא מדברי הר"מ ז"ל שפסק סתמא דמסייע במלאכת חבירו חייב מיתה נראה דאפי' בז"י וז"י חייב מיתה ואע"ג די"ל לפ"ד רש"י שבת דפוטר בז"י וז"י רק משום דלאו אורחי' ונראה דכל הפטור משום דאינה מלאכת מחשבת ובת' הנ"ל כתבנו דלפ"ז במקום דמקלקל חייב ול"צ מלאכת מחשבת חייב בז"י וז"י ג"כ דג"כ המעשה מתיחס לשניהם

אך מ"מ ז"ב דז"ד אם שניהם עושין המלאכה בשוה רק שנימא ששניהם יהי' פטורין משום דהוי שנים שעשאו ע"ז אמרינן די"ל דהמעשה מתייחס לכל אחד לגמרי כיון דיכול לעשותה לבדו ג"כ כמש"כ בת' הנ"ל משא"כ כשאחד עושה וחבירו רק מסייע לו פשיטא דאינו אלא בגדר מסייע ובכל מקום אין בו איסור תורה והכי נראה מסתימת ד' הר"מ ז"ל דגם בכה"ג חייב מיתה וע"כ צ"ל בדעת הר"מ ז"ל כמש"כ מרנא הכ"מ ז"ל דהר"ם ז"ל ס"ל דכל החיוב שעל הלוי הוא מפני שעוסק בעבודה זולת עבודתו לכן אין נפ"מ אם עושה לגמרי המלאכה או רק מסייע במלאכת חבירו כיון דסוף כל סוף הניח את שלו

אך באמת גוף ד' הכ"מ צ"ע דמנ"ל דהחיוב של הלוי משום שאינו עוסק במלאכתו דלמא החיוב משום שעוסק במלאכת חבירו או במלאכת הכהן ולכאו' עלה בדעתי לה"ר לזה מד' הירושלמי פ"ק דמגילה הי"ב דאיתא התם אמר ר' אבא ב"כ ג' עבירות הותרו בשיו של שמואל הוא ועורו ומחוס"ז ולוי הי', והנה הק"ע מפרש שם דכוונת הירושלמי להוכיח דבמה הי' ואין מחוס"ז וכהן בבמה ואינו מובן כלל דא"כ איך הותרו ג' עבירות הא לא הי' עבירות כלל וע"כ צ"ל כהפ"מ דפירש דכוונת הירושלמי להוכיח דע"כ הי' בשעת היתר הבמות דאל"כ אמאי לא חשיב גם איסור זה אך קשה דאם בשעת היתר הבמות הי' איך חשב איסור זרות דזר כשר בבמה ואפי' אם נימא דמחוס"ז פסול גם בבמה אבל זר בוודאי כשר בי'

לכן נראה דהנה יש לדקדק בלשון הירושלמי ולוי הי' דלכאו' אך למותר הוא דמנ"מ אם הי' לוי או ישראל דעיקר הפסול משום שאינו כהן אך כוונת הירושלמי דאע"ג דמשחרב שילה הותרו הבמות ובבמה מותר זר לעבוד עבודה מ"מ לוי אסור כיון דגם אז הי' מוטל עליהם שמירת כלי המשכן אסור הי' להם לעסוק בעבודה אחרת ואע"ג דבבמה לית בי' פסול זרות מ"מ הלוי אסור לעבוד וא"כ מוכח דאיסורו של לוי לעסוק בעבודה אחרת הוא מפני שמניח את שלו וא"כ צדקו ד' הכ"מ דה"ה אם רק מסייע בעבודת חבירו ג"כ ח"מ דעכ"פ הוי בגדר מניח עבודתו

אמנם לאחר עיון א"ז ראי' אע"ג שמצאתי לפ' כן ד' הירושלמי בת' מר"מ מרוטענבערג ד' בערלין שער ד' ס' רי"ח וז"ל הזהב ומ"ש שמצאת בשוחר טוב ג' עבירות נעשו בעולתו של שמואל הוא ועורו במה ומחוס"ז ולוי הי' אלמא זר פסול נ"ל דזר כשר אבל לוי פסול הוא דדרשינן בפ"ב דערכין ולא ימותו גם הם גם אתם אתם בשלהם והם בשלכם במיתה וכו' וכיון דאתקשו כהנים ולוים אהדדי כי היכא דכהנים לא אשכחן דאשתרי לעשות עבודת הלוים אפי' בבמה ה"נ לא הותר להם עבודת כהנים ודוקא זר מכשירין בכהונה אבל לוים לא יעשו אלא עבודה המסורה להם עכ"ל

נראה ביאור הדברים עפ"מ שכ' במק"א [עי' לעיל פ' יתרו אות א']