כלי חמדה במדבר קנו

הר"מ ז"ל פ"ג מכלי המקדש ה"י וי"א תמצא מבואר שבלוים במלאכת לוים לא כתב האיסור אלא במסייע דאין לומר דרבותא קמ"ל דא"כ הו"ל למינקט קודם גוף הדין שלא יעשה מלאכת חבירו לשיר או לשוער ואח"כ יכתוב דין מסייע ומדכתב מיד אחר שכתב שלא יעשה אחד מלאכת חבירו שלא יסייע המשורר לשוער ולא כתב זאת בואו המוסיף נראה דחדא הוא דדוקא בכה"ג אם מסייעי לחבירו נראה שהוא נשאר עומד בשלו דכה"ג אסור ויש בו מיתה אבל אם עושה לגמרי מלאכה אחרת של לוי אב"מ כיון דכשר למלאכה זו ג"כ

ולפ"ז מוכרחין אנו לומר דמה דפשיטא לגמ' דידן אח"כ דמסייע הוא רק דרבנן היינו כמ"ש האוה"ח אח"כ דיש תרי גווני מסייע דבזה א"י וזה א"י שצריך כל אחד לחבירו בזה יש חיוב מיתה אמנם היכא שהי' יכול לעשות לבדו והוא בא לסייע לו אז הוי רק גזירה

ואם פנים הדברים י"ל בטו"ט ודעת החילוק בין גירסת הספרי לגירסא דידן דבגמ' דידן מבואר רק שאמר לו ר"י בן גודגדא לר"י בר חנני' חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן השוערים אמנם גירסת הספרי הוא שאמר לו חזור לאחוריך שכבר אתה מתחייב בנפשך נראה מבואר דמסייע ח"מ ולהנ"ל י"ל דלפ"מ שביארנו דבעושה המלאכה לגמרי ליכא ח"מ אלא במסייע דבכה"ג נקרא בשל חבירו א"כ י"ל כיון דסתם ספרי ר"ש ור"ש לשיטתו דס"ל דבמלאכת שבת אף בזא"י וזא"י ג"כ שניהם פטורין ועיין ברש"י ז"ל בשבת (דף צ"ג ע"א) ד"ה ור"ש מטהר דר"ש ס"ל דאף בזא"י וזא"י נמי אינו אלא כמסייע א"כ לר"ש ליכא חילוק כלל בין ז"י וז"י לזה א"י וזה א"י דתמיד הוי רק בגדר מסייע וא"כ אפי' אם הי' ר"י בן גודגדא בעצמו יכול להגיף את הדלת ולא הי' צריך לו לריב"ח והוי זה יכול וזה יכול ג"כ חייב עליו כיון דהכא ל"ש חיובא אלא במסייע אין נפ"מ בין ז"י וז"י לזה א"י וזה א"י וכמו דבמלאכת שבת תמיד פטור כן הכא תמיד חייב דא"נ לפטור היכא דמסייע ה"ה דבזא"י וזא"י צריך להיות פטור לר"ש אמנם בגמ' דידן אזלינן להלכה דקיי"ל דהיכא דזא"י וזא"י אמרינן דכל חד כולהו קעביד לכן אין מחייבין בזה יכול וזה יכול ואמרינן דמסייע הוי רק גזירה דרבנן ועי' היטב בזה כי הוא נכון מאד לענ"ד

איברא שכ"כ בתשובה דיש לעי' בדעת רש"י ז"ל דס"ל דר"ש ס"ל דאף בזא"י וזא"י חשיב רק מסייע מהא דמבואר בתוספתא דטעמא דר"ש דפוטר בזא"י וזא"י היינו משום דא"א לחייב שני אנשים על מעשה אחת נראה דבאמת גם ר"ש מודה דכל אחד כולה קעביד רק דא"א לחייב שני אנשים על מעשה אחת וכ"כ מרנא הגאוה"ק זצוקלה"ה בס' אגלי טל דלכן בשנים שעשאו ואחד אינו בר חיובא כגון אדם שחורש עם בהמה אע"ג דזא"י וזא"י מ"מ האדם חייב ולא הוי בגדר שנים שעשאו וראי' לזה מד' הירושלמי דסנהדרין פ"ז ה"ח דפשיטא לי' דלר"ש חייב בחורש עם בהמתו [ועי' בזה לעיל פ' יתרו או"ק ו' ובפ' קדושים אות א' ואכמ"ל יותר]

וא"כ שוב י"ל דא"ר דהכא אסרה התורה במסייע די"ל דאינו אסור אלא בשזה א"י וזא"י דכל אחד כולה קעביד ובהכי חייביה רחמנא מי שעוסק במלאכת חבירו והשני באמת אינו בר חיובא דבדידי' קעסיק וי"ל עפ"ז בדקדוק לשון הספרי שא"ל חזור בך שכבר נתחייבת בנפשך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים ולכאו' זה שאמר לו "שאני מן השוערים מיותר ובאמת הגירסא בגמ' דילן שאמר לו שאתה מן המשוררים ולא מן השוערים וזה דקדוק נפלא למתבונן

אמנם לדברינו יבואו הדברים בדקדוק נפלא דר"ש לשיטתו דס"ל דבזה