כלי חמדה במדבר קנה

לא נתקדש במחתה אם עלה לא ירד דהוי בכלל פסולו בקודש ודוקא בכל מנחות ונסכים דבלא קידוש כלי שרת הויין רק קדושת דמים והוי כמו חולין גמורין על המזבח לכן גם בדיעבד פסולין ושפיר א"ח משום ש"ח משא"כ בקטורת כיון דנתקדשו קדה"ג בקדוש' פה אע"ג דלא נתקדשו בכלי שרת אמרינן אם עלה לא ירד ושוב חייב עליהם משום קטורת בחוץ

ויצא לנו מזה שלדעת הרמב"ן ז"ל הי' העונש עליהם משום שהקריבו קטורת בחוץ ובזה הי' יסוד מחלוקת קרח דהי' ס"ל דקטורת ל"צ פנים כלל דכמו שאם לא הי' חטאו בעגל לא הי' צריך מזבח הזהב לקטורת מדלא מנאו בפ' תרומה בכלי המשכן כן אפי' לאחר החטא כיון שעשו תשובה ע"ז ונתכפר להם ל"צ פנים ומזבח ועי' היטב כי קצרנו וסמכנו על המבין שיבין הד' לאשורן

ב) (י"ח ג') ושמרו משמרתך ומשמרת כל האוהל וגו' ולא ימותו גם הם גם אתם הנני להעתיק בזה מ"ש בת' לח"א בענינים אלו וז"ל שם יקרתך השגתי וכו' ועד"ת אשר שאלתני ביאור ד' האוה"ח הק' בפ' קרח בקרא דלא ימותו גם הם גם אתם שכ' לת' דלכן פסק הר"מ ז"ל דלוי שסייע במלאכת חבירו הוא במיתה אע"ג דבגמ' מבואר להיפוך דלכ"ע מסייע הוא רק דרבנן ואע"ג דנראה כן מלשון הספרי דגרס דר"י בן גודגדא השיב לר"י בר חנני' שביקש לסייע לו בהגפת דלתות חזור לאחוריך שכבר אתה מתחייב בנפשך וכבר הרגיש בזה מרנא הכ"מ ז"ל לסייע מזה לד' הר"מ ז"ל מ"מ תמי' ששבק גמ' דידן וסמך על הספרי וכתב האור החיים ע"ז בזה"ל והגם שבכל כיו"ב אין אנו הולכים אלא אחר גירסת הברייתות המובאים בגמ' וכו' יש טעם נכון בדבר דהרי לפניך ד' אביי שאומר בפירוש נקטינן משורר ששיער בשל חבירו במיתה זה יצדיק גירסת ספרי שאמר לו ר"י שאתה מתחייב בנפשך כי לפי גירסא שהביא התלמוד דחוי' דעת אביי כמו שדחה התלמוד והגם שהש"ס הקשה לאביי ודחה דבריו לא הי' בפני אביי לומר שאתותב ואילו הי' עומד אביי ודאי שהי' מביא הוכחה מההוא שהובאה בספרי עכ"ל, ותמהת עליו שהרי אביי אינו אומר במסייע וכמו שכ' האור החיים עצמו בריש דבריו דאביי לא אמר שסייע אלא דמשורר ששיער ומד' הש"ס מוכח שיש הפרש בין העושה למסייע אד"ק וא"כ לו יהי' דאביי ס"ל דתנאי הוא דר"י בן גודגדא ס"ל דבמיתה דאל"כ לא הי' גזרינן במסייע די"ל דבמקדש לא גזרינן גזירות אם אינו איסור מיתה עכ"פ אך מנ"ל דאביי ס"ל דמסייע הוי דאורייתא ואיך מוכח מדברי אביי דס"ל דגם מסייע הוי דאורייתא להצדיק בזה גרסת הספרי את"ד

הנה יפה תמהת בזה אך נראה דכוונת האוה"ח ז"ל דהנה לכאו' לשון אביי מיותר במה שאומר נקטינן משורר ששיער "בשל חבירו" במיתה דהך בשל חבירו מיותר לגמרי לכן הכריח מזה האוה"ח דכוונת אביי היינו דסייע לחבירו דהוא שיער יחד עם חבירו ובאמת הלשון מוכח כן

וכאשר נעמיק העיון בזה י"ל ברווחא יותר דדוקא לוי בעבודת כהן שאינו שייך לה כלל יש לאסור בהחלט אבל לוי נהי דנתחלק העבודות מ"מ אין החלוקה זו אוסרת עליו בהחלט העבודה האחרת ואם רוצה לחזור בו ולהיות עושה עבודה אחרת אין זה בגדר מנית עבודתו ועושה מלאכת חבירו ולכן דוקא כשמסייע לחבירו הרי מבורר שמניח לחבירו להיות נשאר בעבודתו ורק שהוא רוצה לסייע לו אמנם בעצם הוא ג"כ רוצה להשאר במלאכתו חייב מיתה משום שעוסק בעבודה שאין שייכות לו בה משא"כ משורר ששיער לגמרי וכן שוער שמשורר ואין מסייע לחבירו אינו במיתה

וכשתדקדק בלשון רבינו הגדול