כלי חמדה במדבר טו

דקדשו בכורות במדבר וזה פירוש נכון בסוגיא

אמנם מה שיש לע' בזה מתרי טעמי. א' דגוף הדבר לומר דעוברי מצרים ג"כ נהרגו. צ"ע לחדש כן כיון שלא מצינו כן בשום מקום ובכל המדרשים דדרשי לרבות מכל בכור גדול הבית וכיו"ב ולא דרשו לרבות עוברין נראה להיפוך. ב' דאפי' א"נ דגם עוברי מצרים נהרגו מ"מ כיון דחזינן דלדורות לא נתקדש בכור כ"א פטר רחם וצריך דוקא שיציאתו מרחם יקדש אותו ובלא"ה אינו קדוש. א"כ נראה ברור דה"ה לר"ל דס"ל דל"ק בכורות במדבר אותן שנולדו במדבר לא נתקדשו אע"ג שהי' בתוך הנס כמו גדול הבית ובכור לאב דנהרגו ממצרים ובישראל לא נתקדשו ע"כ פירוש זה אינו מחוור

ומה שנראה לענ"ד בפירושא דשמעתתא דהנה בעיקר הפירוש דקדש לי כל בכור י"ל ב' פירושים. א' דנתקדשו קדושת הגוף לעבודת הקרבנות כמו קדושת כהנים ולוים. ב' י"ל דקדשו רק קדושת דמים כמו שכ' הספורנו בפ' קדש לי כל בכור וז"ל. קדש לי כל בכור שיתחייבו כולם בפדיון כשאר כל הקדש למען יהיו מותרים בעבודת חול ולולא הפדיון היו אסורין לעשות כל מלאכת חול וכו' ופדיון נפשם הוא הערך המפורש בתורה לבן חודש בהיות אז זמן פדיונו כאמרו ופדויו מבן חודש תפדה עכ"ל. ומעתה נאמר דסברת ריו"ח כיון דלא חלה הקדושה אח"כ ה"ה דנפקע מיוצאי מצרים זה שייך רק אם אמרינן דקדושת בכורה הוא קדושה עצמיות שפיר י"ל כיון דחזינן דממדבר ואילך לא רצה הקב"ה בקדושה זו שבכורים יהיו קדושים לעבודה ה"ה דנפקע הקדושה מהבכורים הקודמים ושוב אין מעלה גם ליוצאי מצרים להיותם קדושים בקדושת בכורה לעבודה. משא"כ א"נ דהוא רק קדושת דמים שנתקדשו להיות פודים אותם מן ההקדש משום שנצולו ממכות בכורות א"כ א"ר מזה שבכורי מדבר לא קדשו שנימא שנפקע הקדושה מבכורי מצרים בלא פדיון

ומעתה א"ש מאוד דריו"ח לא הי' יכול להקשות על ר"ל מכח סברא דלמה נאמר קדש לי כל בכור הא י"ל דנאמר רק לקדושת דמים כמו שכ' הספורנו ונאמר באמת רק ליוצאי מצרים. לכן מקשה ריו"ח מהא דמבואר דעד שלא הוקם המשכן הי' העבודה בבכורות דנראה מזה דהי' קדושתם קדושת הגוף כמו קדושת כהנים ושוב מוכרח דגם במדבר נתקדשו דאל"כ הי' נפקע הקדושה גם מיוצאי מצרים ולא הי' עבודה בבכורות

איברא דגוף הדבר עדיין חסר תבלין ובאמת י"ל להיפוך ממש לפ"מ דמבואר בנדרים (דף כ"ט) דקדושת דמים פקעה בכדי וקדה"ג לא פקעה בכדי א"כ סברת ריו"ח צ"ע וגם עיקר סברת ר"ל צ"ע. לכן לולא דמסתפינא מרבותי הייתי אומר דפלוגתת ריו"ח ור"ל דקדשו בכורות במדבר הוא רק ממתן תורה ואילך ופליגי אם לאחר מתן תורה הי' ג"כ לבכורים קדושה עצמיות ומעלה לעבודה יותר משאר ישראל דר"ל ס"ל דל"ק בכורות במדבר כיון דבמתן תורה נאמר לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים והי' לכל ישראל דין כהנים א"כ ממילא לא היתה שייכה קדושת בכורה כלל ולא הי' יתרון לבכורי ישראל לעבודה (וכיון דאדם לא קדשו ה"ה דבהמה לא קדוש דשוי להדדי) ולכן לא הי' יכול ריו"ח להקשות מסברא דלמה נאמר פרשת קדש לי כל בכור דהרי עד מתן תורה נתקדשו בכורות והי' עבודה בבכורות לכן מקשה ריו"ח על ר"ל לשיטתו דס"ל דלאחר מתן תורה לא הי' יתרון כלל לקדושת בכורה מפני שכל ישראל נעשו ממלכת כהנים איך יפרנס הא דתנן דעד שלא הוקם המשכן הי' העבודה בבכורות דמבואר דגם לאחר מתן תורה הי' העבודה בבכורות ואין לומר דיוצאי מצרים