כלי חמדה במדבר יד

יביאך וכתיב בתרי' והעברת וכו' איתיבי' ריו"ח לר"ל עד שלא הוקם המשכן וכו' ועבודה בבכורות וכו' ודקארי לה מה קארי לה כו' אי אמרת בשלמא דלא פסיק קדושתי' הנך דמעיקרא נמי לא פקעה קדושתי' א"א אמרת דפסיק קדושתי' הנך דמעיקרא נמי פקעה לי' קדושתי' ואידך דקדוש קדוש דלא קדוש ל"ק עכ"ל הגמ'

והנה לכאו' סוגית הגמ' תמי' לי מאוד ואינה מובנת לי כלל דהנה פשטות הסוגיא נראה דלר"ל דס"ל דלא קדשו בכורות במדבר לא קדשו אלא אותן הבכורות שהיו כבר נולדים בשעה שנאמר להם הפרשה קדש לי כל בכור והיינו ביום יציאתם ממצרים. משא"כ הבכורות הנולדים מכאן ואילך הוי בכלל בכורים הנולדים במדבר וכמו שכ' הרמב"ן ז"ל בפ' בא בפ' והי' כי יביאך בזה"ל וע"ד הפשט קדש לי כל בכור כל הנמצאים בישראל היום כי בעבור שפדאם ממות בהיותו בארץ מצרים צוה שיהיו קדושים לו לעבוד את עבודת ד' לכל אשר יצוה בם וכו' אבל המצוה בנולדים לא נהגה במדבר עכ"ל וזהו דעת ר"ל בסוגין. וא"כ לריו"ח דס"ל דאם פסקה הקדושה מהנולדים פקעה מהראשונים ג"כ לא יתכנו כלל ד' ר"ל כיון דז"ב דבין ששים רבוא מישראל לא הי' אף יום אחד שלא נולדו איזה בכורים וכיון דאמרינן דפסקה הקדושה מהנולדים ה"ה דפקעה מהראשונים. א"כ מצות קדש לי כל בכור לא הי' לו מקום כלל וא"כ ע"כ דר"ל ל"ל סברת ריו"ח וא"כ מה הקשה ריו"ח מהא דעד שלא הוקם המשכן עבודה בבכורות כיון דמהתם ל"ק דהרי התם ע"כ ביוצאי מצרים קאי וקושיתו רק מכח סברא א"כ הו"ל להקשות בלא"ה על ר"ל איך תאמר דל"ק בכורות במדבר דא"כ איך תאמר מצות קדש לי כיון דמיד פקעה הקדושה כיון דבאותו יום נולדו בכורים מחדש שלא חלה עליהם הקדושה ושוב פסקה ול"ש מצות חדש לי כלל ועיין היטב בזה ותראה כי לכאורה אין מובן להסוגי' כלל: והנה לכאורה עלה בדעתי להעיר בדבר חדש מאוד בפירושא דסוגיא. דהנה יש לחקור בהא דאמר הקב"ה הנני מכה כל בכור בארץ מצרים אם עוברין במעי אמן היו ג"כ בכלל כל בכור. ונראה כיון דמבואר ברבותינו ז"ל דכל הבכורים וגם גדול הבית מתו במצרים א"כ נראה דמכ"ש בכורים ממש רק שלא נולדו עדיין בודאי מתו במעי אמן והפילו אותם כיון דגם עובר הוי בכלל אדם בב"נ כמו שדרשו חז"ל מקרא דשופך דם האדם באדם על עוברין וחייב מיתה על הריגתו. א"כ נראה פשוט דהוי בכלל כל בכור וגם הם מתו במכות בכורות. ומעתה נראה דאפי' לר"ל דס"ל דל"ק בכורות במדבר ה"ד מה שנתעברו במדבר. אבל מה שנתעברו במצרים אף שנולדו במדבר מ"מ כיון דהם היו בכלל בכור וניצולו שוב חל עליהם קדושת בכורה לכשיולדו כיון שגם עליהם שייך לומר המצוה דקדש לי כל בכור וכמ"ש הרמב"ן ז"ל מלתא בטעמא כנ"ל

ומעתה א"ש מאוד דלא הי' ריו"ח יכול להקשות על ר"ל מכח סברא גרידא כיון דפסקו מנולדים במדבר א"כ אימתי נתקיים המצוה דקדש לי כל בכור. דעל זה הי' ר"ל יכול להשיב דכל ז' חדשים הראשונים לאחר יציאתם ממצרים שכל הבכורים שנולדו היו ממה שנתעברו במצרים וא"כ הם היו בכלל קדושת בכורה וממילא לא פקעה מבכורי מצרים ושפיר הי' עבודה בבכורות. ולכן מוכרח ריו"ח להקשות מהא דעד שלא הוקם המשכן עבודה בבכורות וזה כבר הי' בשנה השנית ואם כן כבר נולדו בכורים מאותם שנתעברו אמותם במדבר. ואם כן אי נימא דלא קדשו בכורות במדבר הרי פקעה אז הקדושה מכל הבכורים ממצרים ג"כ ואיך משכח"ל עבודה בבכורים עד שהי' המשכן. א"ו