כלי חמדה במדבר קמח

הי' מ"ר ע"ה מסופק באיזה מיתה ולפי הנ"ל י"ל דמ"ר הי' ג"כ מסופק דאולי חזר מקבלת התורה א"כ נהי דנשאר מה שנצטוו במרה ע"ז י"ל כיון דאז הי' ב"נ וב"נ אזהרתן זו מיתתן והוא בסייף א"כ נהי דאח"כ נאמר בשבת מות יומת מ"מ כיון דמצווי דסיני יכול לחזור אינו מחויב אלא סייף ושפיר לא הי' יודעים באיזה מיתה עד שגילה לו הקב"ה שהמקושש לא חזר מקבלת התורה וחייב סקילה כדין כל מחלל שבת ועי' בזה כי הד"נ בס"ד. ועפ"ז י"ל בביאור הקרא בפ' פנחס (כ"ז ג') אבינו מת במדבר והוא לא הי' בתוך העדה הנועדים על ד' בעדת קרח כי בחטאו מת ובנים לא הי' לו ועפ"ד י"ל דהכוונה דהנה כ"כ ד' הרשב"א דא"י הוא רק על קבלת התורה א"כ אם חטא במדבר על סמך שחוזר מקבלת התורה אע"ג דהי' יבול לחזור מ"מ שוב אין לו חלק ונחלה בח"י וזה טענו בנות צלפחד כיון דבעדת קרח לא הי' רק מת בחטאו וזה הי' במדבר ע"כ דלא חזר מקבלת התורה דאל"כ איך מת בחטאו הא הי' יכול לחזור וע"כ דלא חזר וא"כ שוב מגיע לנו חלק בא"י

ויש לבאר עפ"ז ד' המדרש תנחומא פ' במדבר ס' כ"ג דאיתא שם בזה"ל באו למדבר ומצאו מקושש ולא הי' יודע משה באיזה מיתה הוא נהרג וכו' ומיד עמד משה בתפלה אם יחטא אדם כך הוא נסקל ה"ה מסתכנין עשה להם תקנה אמר להם הקב"ה ילקו ארבעים ויצאו ידי כריתתן עכ"ל המדרש ולכאו' אין הבנה לדבריו דבאמת בחילול שבת חייב סקילה ול"מ מלקות כלל ונראה דהמדרש ס"ל דמקושש הי' הוראת שעה מפני שלא הי' יכול להיות התראה וכר"י דס"ל דצריך להתרות באיזה מיתה אך בב"נ א"צ התראה וא"כ שבת דנצטוו קודם מתן תורה א"צ התראה אך מצד ב"נ הרי מיתתו בסייף ולא בסקילה וא"כ יקשה ממ"נ וזה הי' קשיות מ"ר אם יחטא אדם כך היינו בלא התראה יהי' נסקל ה"ה מסתכנין דקשי' ממ"נ והשיב לו הקב"ה דעתה הי' הוראת שעה ולדורות בלא התראה דליכא אלא ח"כ מלקות פוטר ונראה מבואר מד' המדרש דאף בחילול שבת נהי דל"ש מלקות דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד מ"מ אם ילקה א"ע יהי' נפטר מכרת

ועי' בקונטרס הסמיכה להר"ל ב"ח שחלק בזה עם מהר"י בי רב שדעת המהר"ל ב"ח ז"ל דל"ש מלקות אלא היכא דחייב ע"פ עדים והתראה אבל בל"ז אין הב"ד מלקין אותו לפטור מכרת אמנם דעת המהר"י בי רב להיפוך ומד' המדרש נראה מבואר כמהר"י בי רב אם לא שנאמר דהמדרש ס"ל כמ"ד דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין עליו שו"ר לרבינו הגדול בעל פנים יפות ז"ל בפ' במדבר הביא ד' המדרש הנ"ל דהתחיל זאת על קרא דאל תכריתו את שבט הקהתי שכתב דאזהרה הי' לאהרן ובניו שיזהירו את בני קהת בשעת מעשה כשירצו לראות והתועלת מהתראה יהי' שע"י כן מתחייב במלקות דאין לוקין בלי התראה בשעת מעשה והתועלת במלקות שיפטרו עיד"ז ממיתה ביד"ש כמו חיי"כ שלקו והיינו דכתיב וחיו ולא ימותו שאפי' אם לא תשמעו להם יפטרו ממיתה ע"י מלקות עכדה"ק ותמהני שלא ביאר כלל דא"כ איך שייך מלקות במחלל שבת כיון דהוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד וע"כ דפשיטא לי' דע"כ המדרש ס"ל דלאו שניתן לאמב"ד לוקין עליו

אמנם כן דברי הפנ"י תמוהין מאוד לענ"ד דא"ל לפטור מכרת ומיתה ביד"ש אלא אם היתה התראה כדינא א"כ פשיטא דכ"ש דעדים ודאי צריך דא"א לוקה ע"י עצמו וכיון דלא הי' כהנים אלא אהרן ובניו שהי' קרובים זל"ז ופסולין לעדות אחת א"כ בלא"ה לא משכח"ל מלקות בשום פנים מדינא כיון דאסורי להיות בהיכל וקדק"ד שום אדם לבד אהרן ובניו וא"כ א"א לומר אלא כמ"ש המהר"י