כלי חמדה במדבר קמד

וקיבלה ר"א מני' אמר ר' יוסי תמהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל מני' תמן עד שלא נכנסו למפרע ירשו דאמר ר"ה בשם ר"ש בר נחמן לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא נתתי שכבר נתתי עכ"ל הירושלמי והנה ד' ר"י שאמר תמהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל מני' צ"ב דלכאו' הד' מיותרים והול"ל בקיצור תמהני איך מותיב ר"ע ומדקדוק לשון הירושלמי מבואר דהקשי' עיקר שהקשה לר"א ועל ר"א דקיבלה מני'

אמנם האמת בזה כמו"ש האחרונים דעיקר כונת הירושלמי לר"א לשיטתו דס"ל במס' ב"ב (דף ק' ע"א) דהילוך הוי חזקה וה"ר ממה שאמר הקב"ה לא"א ע"ה קום התהלך בה לארכה ולרחבה עיי"ש מבואר דר"א ס"ל דא"י ניתנה לאאע"ה ועיי"ש דרבנן פליגי בזה אמנם ר"א ס"ל בהדי' כן וא"כ שפיר קשי' לר"א איך קיבלה מני' דר"ע דפירות א"י שגידלו קודם שבאו ישראל לא"י יהי' דינם כפירות חו"ל וזה נכון מאוד בפירושא דירושלמי

ומעתה אומר אני שאיבעיית ר"י לר"י בשעה שנכנסו ישראל לא"י ומצאו קמה לחה מה שתהי' אסורה משום חדש ור"י השיב לו בפשיטות למה לא ולכאו' מה פשיטות הוא זה כיון דהשאלה הי' ע"כ למ"ד דחדש אינו נוהג בחו"ל וא"כ שפיר יש להסתפק בגידולי, א"י שגדלו קודם שבאו ישראל לארץ וע"כ דהתשובה ג"כ הי למה לא כיון דא"י מוחזקת מקודם וזה פשוט וברור למעי' בירושלמי וא"כ כל דברי הירושלמי סובב הולך אליבא דר"א ושפיר מקשה בירושלמי אי אכלו מצה בלילי פסח דא"ל דהי' להם עצה לאכול מתבואה שלא הביאה שליש ז"א דכל השו"ט אליבא דר"א ולדידי' גם במצה אין יוצאין יד"ח מתבואה שלא הביאה שליש וא"כ שפיר לא הי' להם עצה אלא ע"י עדל"ת ובאמת מוכרח כן דירושלמי אזיל אליבא דר"א דא"י מוחזקת דאל"כ בלא"ה קשה דמה בכך דחדש הי' אסור הא בשעת מלחמה גם קדלי דחזירי אשתרי להו כמו שהקשה באמת הטו"א ות' כנ"ל דא"י מוחזקת והוי שלל דידן ולא אשתרי וא"כ א"ש קושית הגא' ז"ל

הן אמת כי עדיין יש לעי' לפמ"ש התוס' ר"ה (דף י"ג) דנהי דא"י מוחזקת היא מ"מ יש לעכו"ם חלק במה שזרע אך הטו"א הסביר כיון דאמרינן אין ברירה הוי שלל דידן עיי"ש אמנם באמת מה בכך דאין ברירה לפ"מ דהסביר רש"י ז"ל בגיטין (דף מ"ז) דאם אמרינן א"ב כל חטה חצי' של חיובא וחצי' של פטורא א"כ הכ"נ כיון דבכל כזית הי' מעורב חלקו של נכרי וזה הוי שלל דידהו וא"כ שוב קשה נימא עדל"ת וא"ל כת' הירושלמי דאין עדל"ת שלאחר הדיבור כיון דאין כאן אלא איסור דח"ש דעל חלק הנכרי המעורב בו ל"צ לבא לידי דחוי' כיון דהוי שלל דידהו ויש לפלפל בזה הרבה

אמנם העיקר נראה לפמ"ש במק"ח ס' תס"ז סק"ד להעיר דמסוגי' דכריתות שזכרנו לעיל דצריך קרא דלחם דאל"ה ה"א לחם מקלי לא אתי' שכן נשתנה מבואר דבאיסור מהני שינוי לכן צריך קרא דלחם אך הקשה ע"ז דהרי מסוגי' דחולין (דף ק"כ) מבואר דהיכא דהשינוי הוא הדרך לעשות כן ל"צ קרא וא"כ למה צריך קרא דלחם ותי' דבאמת זה נלמד מלחם האמור גבי חדש לכל מקום היכי דהשינוי הוא כדרך כגון מחטין לחם וכיו"ב אינו מותר מצד שינוי אתד"ק והנה לפ"ד המק"ח ז"ל נראה דלפי האמת האוכל לחם של חדש עובר בשני לאווין מצד לחם ומצד קלי כיון דאמרינן דלחם להכי אתי' דאין שינוי מתיר את האיסור שהי' עליו קודם לכן א"כ ממילא איכא ב' איסורין מצד לחם האמור בו ומצד קלי שהי' עליו קודם לכן דאיסור זה לא פקע מני':