כלי חמדה במדבר קמ

שוב ילפינן מצה מחלה וז"ב ופשוט] מה שחייבין על לחם שלו משום חדש אמר ר' יודן כתיב ולחם וקלי וכרמל וכו' את שחייבין על קלי שלו משום חדש חייבין על לחם שלו משום חדש את שאין חייבין על קלי שלו משום חדש אין חייבין על לחם שלו משום חדש עכ"ל הירושלמי הנה מבואר בירושלמי ספק זה אם חייב על לחם של חדש בתבואה פחות משליש

אך צ"ע בירושלמי אמאי מיבעי' לי' דוקא בלחם ואמאי פשיטא לי' בקלי גם גוף פשיטת הירושלמי אין אנו יודעין אי פושט לפטורא או לחיובא ועי' בס' בית אפרים שנסתפק בזה ולא העלה דבר ברור

ובאמת אם הייתי כדאי הייתי אומר שט"ס בירושלמי וצ"ל הגירסא מהופכת לגמרי וכמו שאיבעי' זו כתובה לעיל ה"א לענין קלי של אורז שנסתפק הירושלמי אם בקלי חייבין גם על של אורז כיון דבזה לא ילפינן מחלה ותי' הירושלמי דמקשינן קלי ללחם כן איבעי' להו הכא לר"א דס"ל דילפינן חלה מתרומה דאינו מחויב בפחות משליש וממילא פשיטא דה"ה לחם בחדש דהוי כמו מצה וחלה ע"ז איבעי' להו מה הדין בקלי מתבואה שלא הביאה שליש אם ג"כ מקשינן ללחם וע"ז פשיט הירושלמי דמקשינן לחם והפשיטות לפטורא קלי מתבואה שלא הביאה שליש לר"א ובזה יהי' מרווח מאוד ד' הירושלמי אך ח"ו להגי' מסברא בירושלמי ובפרט שלפי פירוש זה בירושלמי יהי' מוכרח דלרבנן דס"ל דגם במצה יוצא יד"ח ומחויב בחלה גם לענין חדש חייב אף בפחות משליש וזה נסתר מד' רש"י ותוס' שמבואר להדיא דבתבואה שלא הביאה שליש ליכא איסור חדש

לכן נלענ"ד דהפירוש בירושלמי כמו שהעיר בזה ידידי הרב החריף מוה' מנחם מענדיל נ"י דבאמת האיבעי' אף לרבנן והא דפשיטא לי' לירושלמי דבקלי אינו חייב משום חדש בתבואה קודם שהביאה שליש היינו משום דקצירה מותר בעומר קודם שהביא שליש כמבואר במנחות (ד' ע"א) ובתו"כ פ' אמור ילפינן לה מקראי דכתיב ראשית קצירך ודרשינן ולא שחת והיינו תבואה שלא הביאה שליש וא"כ י"ל דבקלי גם לרבנן צריך להיות מותר משום דמקשינן איסור אכילה לקצירה אך בלחם יש להסתפק לרבנן אי ילפינן גז"ש דלחם לחם לחיובא או מקשינן לקלי לפטורא וע"ז פשיט הירושלמי דמקשינן לקלי להיתר את"ד החכם הנ"ל

אמנם מה דיש לעי' בזה דהרי מבואר במנחות שם דר"ש ס"ל דאף לאחר שהביאה שליש מותר לקצור ואיסור קצירה הוא רק כשנגמרה לגמרי ועי' היטב כל הסוגי' שם יתבאר לך דגם לאדם מתיר ר"ש כ"ז שלא נגמרה וכן מבואר בתוס' ד"ה לאדם מי שמעת לי' וכן מבואר בר"ש וראב"ד בפירושם לתו"כ דל"ש כל זמן שלא נגמרה הקצירה מותרת וא"כ לפ"ז פשיטא דאין להקיש איסור אכילה לקצירה בזה ושוב יקשה מנ"ל דתבואה שלא הביאה שליש מותרת

ועלה בדעתי דבאמת לר"ש יהי' אסור גם קודם שהביאה שליש ויהי' מתורץ הקושי' שהקשית לעיל מהא דקידושין דר"ש לא חשיב חומרא זו מה שיש בערלה יותר מחדש אך באמת ז"א דמבואר בפי' הראב"ד ז"ל להדיא דגם לר"ש אינו אסור באכילה אלא לאחר שהביאה שליש אבל קודם שהביאה שליש נראה דגם לדידי' מותר באכילה עיין היטב בפירוש הראב"ד בתו"כ שם ומלבד זה הרי לפ"מ דמבואר מסוגית הש"ס מנחות נראה דאי לאו דא"כ הו"ל ג' תנאי הא' דגם ר"י סובר דאף לאחר שהביא שליש מותר הקצירה לאדם וא"כ מבואר דקצירה יכול להיות מותר אף לאחר שהביא שליש אע"ג דבאכילה פשיטא דאסור וא"כ איך מדמין קצירה לאכילה ומלבד זה נלענ"ד ברור דכל החילוק בקצירה לאדם או לבהמה הוא רק מדרבנן דמדאורייתא הקצירה מותר לגמרי דא"נ