כלי חמדה במדבר יג

הכה"ג לרצות כיון דכמות שהוא לבוש עתה א"א לעבוד עבודה זו ובעבודה זו לא משכח"ל שיהי' הציץ על מצחו אינו מרצה וגם במחשבתי עלה הסברא הנ"ל. אלא שיש לעי' בה לפ"ד התוס' דאפי' למ"ד דדוקא עודהו על מצחו מרצה מ"מ א"צ אלא ציץ גרידא ולא שאר בגדי כהונה ואפי' אינו לובש שום בגד"כ אלא הציץ מרצה אע"ג דלא חזי לעבודה כמות שהוא עתה בהציץ הזה שיהי' מחוסר בגדים ועבודתו פסולה מ"מ מרצה אם נטמא הקרבן אצל כהן העובד אלמא דלא תלי' כלל אם יכול לעבוד עבודה זו שמרצה עלי'. ואם כי יש לחלק דהכא עכ"פ חזי ללבוש הח' בגדים ולעבוד עבודה זו. מ"מ עדיין יש לעי' מפרה אדומה למה דקיי"ל דציץ מרצה על טומאת התהום ובפרה הרי אף כה"ג א"י לעבוד כ"א בד' בגדים א"כ אטו נימא דבפרה אדומה שיעשה אותה כה"ד ויהי' טומאת התהום לא ירצה הציץ (ויש הרבה לעי' בזה אם בפרה אדומה שייך ריצוי ציץ ועי' בזה בפ' חוקת ואכ"מ) למ"ד דרק עודהו על מצחו מרצה

אמנם העיקר נלענ"ד בזה דשני כה"ג שיעשו עבודה בבת אחת ויהי' על שניהם שם כה"ג זה לא משכחת לה כלל ולכן בשעה שעובד הכה"ג לפני ולפנים א"י כהן שעבר לשמש בשמונה בגדים ושיהי' בכלל כה"ג שנימא דהוי עודהו על מצחו וירצה על הטומאה שבפנים. וגדולה מזו מבואר במדרש כאן דאע"פ שנתכהנו בחייו מ"מ לא שמשו אם לא נטמא אהרן והיינו כנ"ל דשני כה"ג וכ"ש שלשה כה"ג בב"א שיעשו עבודה בפועל אין לנו וא"כ מכ"ש שאין להם לשמש בב"א ממש בכה"ג זה בבגדי לבן וזה בבגדי זהב. הן אמת כי במדרש י"ל פירוש אחר דזה אמת אע"ג דנתכהנו בחיי של אהרן מ"מ לא התחילו לעבוד בכה"ג כ"ז שהי' ראוי דלכתחילה אין ממנים שלשה כה"ג אבל כשנטמא אהרן והי' צריך אלעזר לעבוד שוב עבד כל ימיו בכה"ג אף כשהי' אהרן ג"כ חזי לעבודה וקאי המדרש אליבא דר"י דס"ל דשני א"ר לא לכה"ג ולא לכה"ד. דהכא לא הי' כן אלא כשנטמא אהרן שימש אלעזר שוב תמיד וכן כשנטמא אלעזר שוב שימש איתמר תמיד דזה אינו בגדר מינוי ג' כהנים גדולים כיון דהי' ע"י שנפסל הראשון וה"ה לר"מ דס"ל דשני כל מצות כה"ג עליו עובד אפי' בלא נטמא הראשון רק אם הראשון לא ירצה לעבוד בשאר ימות השנה יכול השני לעבוד בשמונה בגדים. ויש להאריך הרבה בזה בבירור הפלוגתא שבין ר"מ ור"י בשני אם מסלקין אותו באמת מכה"ג לר"י כמ"ש הפנ"י בחי' מגילה (דף ט' ע"ב) ד"ה א"ס שאז י"ל דלר"מ ג"כ עבודתו כשרה רק בדיעבד או בנטמא הכהן גדול אבל בלא"ה אף שמצות כה"ג עליו אסור לו לעבוד עבודת כה"ג משא"כ א"נ כמו שנראה מגדולי הראשונים ז"ל דגם לר"י דינו ככה"ג אלא שאינו עובד נראה דלר"מ עובד לכתחילה ג"כ בכה"ג אע"ג דלא נטמא הראשון והבן כי קצרנו וסמכנו על המעי'. אמנם בעיקר דבר זה שכתבנו דעכ"פ בב"א ממש א"א שישמשו שני כה"ג. זה נראה נכון מאד בס"ד. ובעיקר פירושא דפלוגתת ר"מ ור"י הנ"ל הארכנו בת' שכתבנו בדיני ירושה ברבנות ושו"ב ואכ"מ: א"ה להלהיב לבב התלמידים אכתוב בזה איזהו הערות בדיני בכור השייך לסדר היום

ב) במס' בכורות (דף ד' ע"ב) איתמר ריו"ח אמר קדשו בכורות במדבר ר"ל אמר ל"ק בכורות במדבר ריו"ח אמר קדשו בכורות במדבר דרחמנא אמר ליקדשו כדכתיב קדש לי כל בכור ור"ל אמר ל"ק בכורות במדבר מדכתיב והי' כי