כלי חמדה במדבר קלח

לו בארוכה בפלפול שבפשיטות י"ל דאע"ג דתרומה וחלה לאחר שנתחייבו שוב ל"ש לומר דנפקע חיובם בצאתם לחו"ל ה"ד תרומה וחלה כיון דמשעה שטבלו אין עצה להתיר איסורם כ"א ע"י הפרשת תו"מ וחלה ולכן שפיר אמרינן דלא נפקע חיובם בשום פנים משא"כ חדש כמו דאיסורו תלי' בזמן דהאיר המזרח או יום הנף של יום ט"ז בניסן מתירו ה"ה א"נ דאינו אסור בחו"ל י"ל דתלי' גם במקום ואסור רק במקומו אבל כשיבוא לחו"ל מותר איסור חדש שבו ולכן צריך קרא בחדש וי"ל עוד באופן אחר דהראב"ד ז"ל למד כן בד' ר"ע דאינו פוטר אלא היכא שבשעת חיובא הי' בחו"ל משום דלמד כן מחדש אחרי דגלי קרא דחדש אינו נפטר כשיצא לחו"ל לכן אמרינן הא דבתרומה וחלה פוטר היינו רק היכא דבעידן התחלת החיוב הי' במקום פטור וכ"ז ברור ופשוט ואין מזה שום ראי' לדעת הב"ח וסוגי' דשמעתא בדעת הר"מ והראב"ד ז"ל נראה ברור כמ"ש המל"מ כמ"ש לעיל ואין להאריך בזה יותר

ד) ומה שהעיר כ"ת שיחי' בד' הירושלמי ע"א ה"ד בענין תבואה שלא הביאה שליש לענין חלה ומצה וחדש הנה בענין זה הארכתי זה כעשר שנה בחי' לסוגי' דחזקי' ואמרתי להעתיק הד' כמו שהם כתובים בחי' לפני כ"ת שיחי' ומשם יראה חו"ד ואקוה כי ימצא בהם מנוח ואלה דברינו שם

שם בגמ' והרי חדש דרחמנא אמר ולחם וקלי וכרמל ל"ת עד עצם היום הזה ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבהמה וברש"י ז"ל דה"מ ומאכיל לבהמה אף חטין גמורין ע"י קיטוף מ"מ חדש מותר בהנאה עכ"ל מבואר מד"ק דקושית הגמ' הוא רק ממה שמותר להאכיל גם חטין גמורין אבל מאכילת שחת דהיינו תבואה שנקצרה קודם שהביאה שליש מזה אין ראי' דחדש מותר בהנאה ולכאו' צ"ע מנ"ל זאת דחדש אינו נאסר קודם שהביאה שליש והרי ערלה וכה"כ נאסרין מיד בשעת השרשה ואמאי חדש אינו נאסר אלא עד שהביאה שליש ובתוס' מפורש להדי' דחדש שאסר הכתוב היינו תבואה גמורה ומקודם לכן אינו אסור ולכאו' צ"ב דמנ"ל זאת ואדרבה יש להביא ראי' להיפוך מגמ' ערוכה דקדושין (דף ל"ח ע"א) תני' רשב"י אומר שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ וכו' ומה חדש שאין איסורו איסור עולם וכו' וה"ה לערלה בשתים עיי"ש וא"נ דחדש אינו נאסר אלא משעת שהביאה שליש א"כ עוד חומרא נוספת בערלה וכה"כ מה שאינו בחדש ואמאי אמרינן ה"ה לערלה בשתים הא איכא שלש וזה קושי' גדולה

והנלענ"ד בזה דהנה בתוס' ר"ה (דף י"ב ע"ב) בד"ה התבואה כתבו להביא ראי' דתבואה קודם שהביאה שליש ג"כ חזי' מהא דמבואר בפסחים (דף מ"ב ע"ב) עמלין של טבחים פת מתבואה שלא הביאה שליש עיי"ש ולפי"ז נראה דתבואה שלא הביאה שליש אינה חזי' אלא לחמץ נוקשה ואינו ראוי לאכילה ומעתה י"ל כיון דאנן קיי"ל דשלא כד"א אין בו איסור תורה א"כ הא דכתבה רחמנא ולחם וקלי וכרמל ל"ת היינו רק בתבואה שהביאה שליש דמקודם שהביאה שליש כיון דאינו ראוי לאכילה אלא שלא כדרך אינו בכלל ל"ת

ומעתה שפיר מוכרח רש"י ז"ל לפרש דקושית הגמ' מהא דמאכיל לבהמה אף חטין גמורין ע"י קיטוף דמזה שיוכל להאכיל לבהמתו שחת א"ר דחדש מותר בהנאה דאפי' א"נ דאסור בהנאה מ"מ כיון דהנאתו נשמע מל"ת א"כ קודם שהביאה שליש דאינו חזי לאכילה ה"ה דמצד הנאה אינו אסור וי"ל דזה כונת התוס' דחדש שאסרה תורה היינו תבואה גמורה דהוא מטעם הנ"ל דמקודם לכן