כלי חמדה במדבר קלו

דליכא בהו טבל דתו"מ כלל וליכא בי' אלא איסור חדש

אך לכאורה אכתי קשה לר"ע דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בתו"מ א"כ אסורין משום טבל אך בזה י"ל שכבר תרמו מהם תרומה כיון דהם פירות חו"ל אע"ג דאסורין משום חדש אבל אינן טובלין כיון דאין קוצרין מהם לצורך העומר דאין מביאין עומר מחו"ל א"כ שוב ההפרשה מתיר איסה"נ ש"כ ושוב הוי שירי' נכרין וליכא אלא איסור חדש ועי' בצפנת פענח פכ"ה משבת ה"ט שהביא תוספתא שחדש מותר לטלטל בשבת וע"כ כיון דחזי לבהמה ופירש דקאי על חטין דוקא ולדברינו י"ל דבאמת כל חדש הא הוי טבל כיון דאינו מתיר באכילה וא"כ ממילא אסור משום טבל דאסור אפי' לבהמה וע"כ דהתוספתא קאי על חדש דחו"ל דאינה טובלת ולפ"ז י"ל אפי' דשעורין דבחו"ל גם מצד חדש אינו טובל אך לדעת התוס' הנ"ל דמתיר הנאה ש"כ הוי בגדר שירי' נכרין נסתר זה והארכנו בבירור ענין זה במק"א ואכ"מ

ומעתה י"ל דפירות א"י שיצאו לחו"ל קודם מירוח כיון דקיי"ל דמירוח חו"ל מפקיעו מידי קדושת הארץ לענין תרו"מ הרי אין בהם קדושת הארץ שוב אין מביאין מהם העומר דאין מביאין עומר אלא ממה שיש עליו קדושת הארץ לגמרי

ומעתה א"ש מאוד דברי ירושלמי דרבנן לשיטתם דס"ל בחלה ותרומה דפירות א"י שיצאו לחו"ל ונתמרחו שם פטורין מתרו"מ א"כ ה"א דה"ה לענין חדש לא יהי' בהם איסור טבל כיון דעיד"ז דנתמרחו בחו"ל פקע מהם קדושת הארץ ואין מביאין מהם העומר וממילא נפקע מהם איסור טבל וקמ"ל קרא דבכל מושבותיכם שכל איסור שהי' עליו בא"י לא נפקע אף כשיצא לחו"ל אע"ג דיש סברא לומר דפקע טיבלי' מני' כיון דפקע ממנו מצות הפרשה כיון דאין מביאין ממנו עומר ועי' היטב בזה כי הוא הערה נכונה לפ"ד הצפנת פענח

שוב הראו לי התלמודים בספר הנדפס מחדש ממש מכבוד ידידי הגאון מקינסק שליט"א בשם חלקת יואב בחיו"ד ס' ל"ג בסוף הסימן העיר ג"כ בקושית כ"ת בקצרה וכתב לת' משום דבחדש יש איסור לאו דלחם שהוא לאו בפני עצמו שחל בשעה שנעשה לחם ושפיר צריך קרא לרבנן דחייב עליו משום לחם ואם כי דברי חכמה המה בכ"ז הענין צ"ב דמנ"ל ד"ז כיון דכתיב בתוה"ק ולחם וקלי וכרמל ל"ת עד עצם היום הזה וגו' חוקת עולם בכל מושבותיכם א"כ נהי דאמרינן דלרבנן אתא הקרא דבכל מושבותיכם להורות דאיסור שיש בפירות א"י יש בהם גם בהיותם בחו"ל מ"מ לא נשמע מזה אלא על איסור הקדום שיש בהם אבל שיחול עליהם איסור חדש זה לא נשמע מקרא והמדקדק בלשון הירושלמי דצריך קרא לחדש "שבו" שיצא לחו"ל נראה דכוונת הירושלמי להיפוך דצריך קרא דאיסור חדש שבו היינו אם הוא "לחם" או "קלי" או "כרמל" נשאר באיסורו

אך גברא רבא אמר מילתא יש לומר עפ"י דרכו בהוספת נופך לפ"מ דמבואר בירושלמי פ"א דחלה ה"ד דאיבעי' להו בתבואה שלא הביאה שליש אי חייבין על לחם שלו משום חדש ופשיט להו דמקשינן לחם לקלי וכל שאין חייבין על קלי שלו גם על לחם שלו אין חייבין ונראה ברור דה"ה להיפוך ג"כ מקשינן קלי ללחם דכל שאין חייבין עליו משום לחם גם משום קלי א"ח עליו דמנ"מ בין זל"ז בפרט לפמ"ש בחידושי לסוגי' דחזקי' דלולא דמסתפינא מרבותינו הקדמונים ה"א דהגירסא בירושלמי להיפוך וכעת מצאתי בס' צפנת פענח פ' הנ"ל ה"א שכ' ג"כ להגי' בירושלמי ומבואר