כלי חמדה במדבר קלה

(דף ס"ח ע"א) כתוב אחד אומר עד הביאכם וכתוב אחד אומר עד עצם היום הזה הא כיצד כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים בהמ"ק קיים עומר מתיר אין בהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר וא"נ כד' הרב הנ"ל אמאי לא נימא דהא דהאיר המזרח מתיר היינו איסור חדש מכל המינים שאין מביאין מהם העומר אמנם משעורין שמביאין מהם העומר אינו מותר אלא בהקרבת העומר ומוכח מזה היפוך ד' הג' הנ"ל דאין חילוק בין שעורין לשאר המינים ז"א כלום דנראה פשוט דזה מודה הרב שיחי' כיון דטובלת הרי תלי' בהפרשה וא"כ נראה דאיסור זה שיש על השעורין מצד דהוא טבל מותר מיד לאחר שקצרוהו לעומר דהרי בזה שקוצרים תבואה מיוחדת להעומר הרי מפרישין את זה לעומר וממילא פקע איסור טבל מכל השעורין ולכן ל"צ בזה עד הביאכם ויש לת' בזה מה שקשה על ד' רש"י ז"ל דס"ל דקצירת העומר בעי קצירה לשמה דקשה מהכ"ת יהי' צריך קצירה לשמה

אמנם להנ"ל א"ש כיון דקצירת העומר יש בו ענין הפרשה כהפרשת תרומה שעיד"ז מתיר את השעורים ומפקיע מהם איסור טבל צריך לשמה כמו בכל הפרשת תו"מ שצריך כוונה וראי' מזה לחידוש דיני דהג' שיחי' ומעתה כיון שיש בחדש דשעורים איסור טבל נראה ברור דלא חמיר יותר מטבל דתו"מ דצריך מירוח וראיית פני הבית שיתחייב בתו"מ הא בלא"ה ליכא עליו איסור טבל א"כ נראה דה"ה בחדש הא דשעורין אסורין משום טבל היינו דוקא כשכבר נתמרחו והוקבעו למעשרות וא"כ י"ל דזה פירוש הירושלמי דצריך קרא לרבנן דחדש דא"י שיצא לחו"ל היינו חדש של שעורין דבזה צריך ג"כ קביעות לחייב והקביעות הי' בח"ל דה"א דאין עליו איסור טבל קמ"ל קרא דבכל מושבותיכם כיון דהוא מא"י שעליו כל דיני חדש ואין הקביעות שחו"ל מפקיע אותו מידי טבל דחדש וזה פירוש נכון בד' הירושלמי

ואפי' א"נ דטבל דחדש היינו אפי' קודם מירוח וכמו דחל איסור חדש על כל המינים ה"ה דחל איסור טבל על השעורין מ"מ יש להעיר בדבר חדש מאוד דהנה זה נראה ברור דאפי' א"נ כד' הג' שיחי' דבשעורין איכא איסור טבל ג"כ ואסור בהנאה של כילוי ה"ד בא"י אבל בחו"ל אפי' למ"ד חדש בחו"ל דאורייתא מ"מ כיון דאין מביאין ממנו העומר וכיון דל"ש בי' מצות עומר הוי כמו שאר מינים שאינו אסור אלא משום חדש אבל משום טבל אינו אסור כיון דאינו במצות הפרשה וז"ב

ועפ"ז יש לתרץ מה שהעיר בני החו"ש מוהר"י נתן נ"י ע"ד הג' הנ"ל מד' רש"י מנחות (דף ס"ח ע"ב) במשנה דאין מביאין מנחות קודם לעומר שפירש מנחת סוטה וקשה הא מנחת סוטה היא שעורין ואסור משום טבל וא"כ מה מקשה הגמ' מה בין קודם לעומר לקודם לשתה"ל הא קודם לעומר הוא טבל ויש להקשות ביתר שאת דבאמת יש להעיר לפי"מ דקיי"ל דבעינן ראשית ששירי' ניכרין ואם אינו מתיר את השיריים אינו תרומה כמבואר בפסחים (דף ל"ג) גבי תרומת חמץ א"כ לכאו' כל חדש הוא טבל ג"כ דהא ל"מ לה הפרשה כלל כיון דלאחר הפרשה אסור משום חדש אך עי' בתוס' פסחים שם בד"ה א"ק דהיכא דמתיר איסור הנאה ש"כ שהי' אסור בו כ"ז היותו טבל הוי בגדר שירי' נכרין א"כ א"ש דמהני הפרשת תרומה בחדש ומעתה ז"ד בחטין אבל בשעורין כיון דלדעת הג' שיחי' מצד חדש ג"כ טובלת וא"כ אינו מתיר כלל ושוב ל"מ ההפרשה וא"כ אסור למנחות משום טבל לתרו"מ דאין מביאין מהם מנחות וזה קשי' גדולה וסתירה לד' הג' הנ"ל אמנם להנ"ל י"ל דכוונת רש"י ז"ל על מנחת סוטה משעורין שבחו"ל