כלי חמדה במדבר קלא

והנה הא דכתבו התוס' בפשיטות כ"כ דא"י מוחזקת הוא אע"ג דהוא פלוגתא דתנאי נראה דהכריחו זה מדמקשה הגמ' רק מכח קציר נכרי ולא מקשה הגמ' מכח קציר ח"ל דהא קודם שבאו לא"י הי' ח"ל וא"כ הוי קציר ח"ל ולזה כתבו דהסוגיא אזלא למ"ד דירושה הוא להם מאבותיהם ולכן מקשה הגמ' רק מכח קציר נכרי וז"ב לענ"ד בדעת התוס' וא"כ מבואר מזה דאע"ג דדרשינן קצירך ולא קציר נכרי וממילא נתמעט מקצירך גם קציר חו"ל מ"מ אם אמרינן א"י מוחזקת הוי בכלל קציר א"י אע"ג דזה נראה דאע"ג דירושה הוא להם מאבותיהם מ"מ לא נתקדשה בקדושת א"י טרם כיבוש הארץ ועי' בירושלמי פ"ו דשביעית ה"א ריב"ח אמר מדבר תורה נתחייבו [היינו בימי עזרא] וכו' והטיבך והרבך מאבותיך אבותיך פטורים הי' ונתחייבו ואתם פטורים הייתם ונתחייבתם אבותיכם לא הי' עליהם עול מלכות ואתם אע"פ שיש עליכם עול מלכות אבותיכם לא נתחייבו אלא לאחר י"ד שנה שבע שכבשו ושבע שחילקו אבל אתם כיון שנכנסתם נתחייבתם אבותיכם לא נתחייבו עד שעה שקנו כולה אבל אתם ראשון ראשון קונה ומתחייב עכ"ל הירושלמי מבואר מזה דקדושה ראשונה לא הי' עד שקנו כולה ומדמחלק הירושלמי לתרי בבי את זה שלא נתחייבו עד אחר כיבוש וחילוק ואת זה שלא נתחייבו עד שקנו כולה נראה דקודם שקנו כולה לא נתקדש כלל בקדושת א"י לענין אותם הדברים הצריכים קידוש וא"כ איך ניחא להו להתוס' דאם א"י ירושה הוא להם מאבותיהם הוי בכלל קציר א"י ולכאו' עלה בדעתי בפשיטות דהרי זה דממעטינן מקצירך ולא קציר חו"ל כמו שפסק הר"מ ז"ל היינו רק משום דחו"ל אינו ארצך המיוחד לך שהקנהו לך מן השמים ולכן אמרינן דכמו דממעטינן קצור נכרי ה"ה דממעטינן קציר חו"ל

ומעתה ז"ד א"נ דאין א"י מוחזקת מאבותינו שפיר הוי בכלל קציר חו"ל אבל אם אמרינן א"י מוחזקת מאבותינו א"כ שפיר הוי בכלל קצירך כיון דהוא ארצנו שהקנו לנו מן השמים ולכן אע"ג דלית בי' עוד קדושת הארץ מ"מ לא נתמעט מקצירך ועי' בזה בדו"ח לרעק"א ז"ל סוף מערכה ט' מ"ש בדעת הר"מ ז"ל ותראה שדברינו ברורים בעזה"י

אמנם לקושטא דמילתא נראה דע"כ בזה שיש להם קנין בא"י בזה עצמו יש עלי' קדושת א"י דהרי מבואר בח' הר"ן דלכן לא הביאו עומר מעבר הירדן אע"ג דכשר מעבר הירדן מ"מ עומר הראשון בודאי הי' כדין מא"י גמור וא"כ ע"כ דא"י יש עלי' שהיתה של ישראל קדושת א"י ועי' בפ"א דכלים מ"ו י' קדושות הן א"י מקודשת מכל הארצות ומה הוא קדושתה שמביאין ממנה העומר והביכורים ושתה"ל מבואר דזה שמביאין עומר ושתה"ל מא"י דוקא הוא מפאת קדושת א"י [ובח' שם כתבנו דאפי' למ"ד חדש בח"ל לאו דאורייתא וא"כ מח"ל א"א להביא עומר מ"מ י"ל דהמשנה ממעט עבר הירדן דדינה כא"י לענין חדש ועומר אינו מביא ממנה כיון דלא נתקדשה בקדושת א"י הגמורה] הרי מבואר במשנה דעומר ושתה"ל שמביאין מארץ הוא משום קדושת א"י וא"כ לדעת הר"ן ז"ל דהעומר הראשון הי' הגמור בכל פרטיו ע"כ דהי' עליו קדושת הארץ ג"כ ועי' במנחות (דף מ"ה ע"ב) ברש"י ותוס' לענין עומר ושתה"ל שלא הי' קרבין במדבר נראה דאם הי' להם אז תבואה מא"י א"ל דגלי קרא דאינן חייבין אלא משיבואו לארץ הי' יכולין להקריב דגם אז הי' בגדר א"י ועי' בפירוש רגמ"ה ז"ל שנדמ"ח בש"ס דפוס וילנא מבואר כן

יהי' איך שיהי' מוכרח מזה דלענין חלה ועומר ושתה"ל אחת משתי