כלי חמדה במדבר קל

ומעתה כיון דהראב"ד ז"ל ס"ל דלקוח פטור תמיד וע"כ דס"ל ג"כ דבתרומה אינו חל חיוב הפרשה טרם שירצה לאכול א"כ אם דרשינן מקרא דשמה גם לענין תרומה אין ללמוד תרומה מחלה דאינו פוטר אחר מירוח די"ל דחלה שאני דמיד שנעשית עיסה הרי נתחייבה בחלה בהחלט ושוב החיוב לא פקע משא"כ בתרומה דגם לאחר מירוח ליכא חיוב הפרשה אלא בשעה שיבא לאכול וכיון דהוציאו לחו"ל לא נתחייב בתרומה

אמנם לדברינו א"ש דבאמת מקרא דשמה לא דרשינן אלא על חלה ולא על תרומה כמו דלא מהני לחייב פירות חו"ל שנכנסו לא"י והא דפטרינן תרומת א"י שיצא לחו"ל היינו דילפינן מחלה דאמרינן דגילגול חו"ל פוטרתן ה"ה בתרומה דמירוח חו"ל פוטרתן הארכנו בכ"ז מפני שלא מצאתי עוד הדברים מבוארים אמרנו לבאר חו"ד הקלושה בזה עכ"פ יוצא לנו מזה שיש הבדל גדול בין חלה לתרומה דבחלה ל"צ גדולי הארץ דוקא אלא כל שבא לא"י ונתגלגל בא"י נתחייב בחלה

אמנם בכ"ז התולדה שהוליד כ"ת שי' דחלה הוא רק חובת אוירא דא"י דהיינו שיהי' בשעת חיוב בא"י ועפ"ז מחדש כ"ת דקדושת אוירא לא בטלה כמו קדושת מקדש וירושלים כמו כן אוירא דא"י אע"פ שכבשוהו עכו"ם היינו רק הקרקע אבל האויר נשאר בקדושת א"י ולזאת אע"ג דבטלה קדושת עזרא ג"כ מ"מ לענין חלה לא בטלה לענ"ד אינו כלום דמלבד דעיקר יסודו אינו מחוור כלל לומר דחלה א"צ רק קדושת אויר וגם לומר דאויר נתקדש בלא הקרקע ג"כ אינו ניתן להאמר כלל מלבד זאת הלא ממקומו מוכרע להיפוך דלדבריו הרי גם לאחר קדושה ראשונה אע"ג שבטלה בחרבן הבית ע"י נ"נ מ"מ קדושת אויר לא בטלה א"כ אמאי יש ג' ארצות לחלה היינו מה שכבשו עולי מצרים ולא כבשו עולי בבל ומנ"מ בין בימי עזרא או קודם לכן לענין חלה כיון דביאת כולכם בלא"ה לא הי' וקדושת אויר לא נתבטל כלל בחורבן ראשון א"כ הכל שוה לענין חלה הכלל דאין דבריו מחוורין בזה

ב) ומה שנלענ"ד ביאור ענין זה ולת' קושית הטו"א בהקדם להביא ד' הירושלמי פ"ב דחלה מ"א המובא בר"ש ז"ל דאיתא התם בזה"ל השיב ר"ע לר"א א"א מודה לי בשעה שנכנסו לארץ ומצאו קמחים וסלתות [בר"ש הגירסא קמחים ובצקות ולכן הי' קשה לו איך אפשר לחייב בבצקות והכריח מזה דר"ע אזיל בתר קרימה בתנור אמנם לפי הגירסא שלפנינו א"צ שכל זה] שהם חייבין בחלה ולאו גדולי פטור הן והוא מקבל מני' א"ר יוסי תמהני איך ר"ע מותיב את ר"א והוא מקבל מני' וכו' עד שלא נכנסו לה למפרע ירשו דאמר ר"ה בשם רשב"נ לזרעך אתן אין כתיב כאן אלא לזרעך נתתי כבר נתתי עכ"ל הירושלמי

ותמי' לי מאד דהרי ז"ב דאפי' אי אמרינן דא"י מוחזקת לנו מאבותינו מ"מ לא נתקדשה בקדושת הארץ עד שבאו בה ישראל וכבשוהו דע"י הכיבוש הוא שנתקדש בקדושת א"י א"כ מה בכך דא"י מוחזקת מאבותינו מ"מ לענין חובת חלה הוי גדולי פטור ושפיר מוכרח מזה דפירות חו"ל שנכנסו לארץ חייבין בחלה

אך באמת מצאנו כיו"ב בתלמודא דידן בר"ה (דף "ג ע"א) דאיבעי' לן בגמ' עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו את"ל דעייל ביד נכרי והא קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי וכתבו התוס' שם ואע"ג דירושה הוא להם מאבותיהן מ"מ יש להם במה שזרעו: