כלי חמדה במדבר קכט

לר"ע עצמו דאפי' בעיסת חו"ל ונכנסה לארץ חייבת בחלה אע"ג דהי' הגילגול בא"י כיון דקרימת התנור היתה בא"י כמו שמכריח הר"ש ז"ל במשנה שם בדעת ר"ע ה"ה להיפוך ג"כ לר"ע אם הקרימה בתנור הוא בחו"ל פטורה] ובאמת דעת הב"ח ביו"ד ס' של"א להלכה כיון דדרשינן מקרא דשמה לפטור פירות א"י שיצאו לחו"ל ה"ה ביצאו לאחר מירוח פטורין והנה לפ"מ שכתבנו מבואר שדעת הר"מ והראב"ד ז"ל להיפוך אך דעת הראב"ד צ"ע לכאו' מנ"ל לפרש כן

ומה שנלענ"ד. דהראב"ד ז"ל הכריח ממשנתינו דין זה כיון דכל המשנה איירי לענין חלה א"כ אמאי קתני הדין בפירות אמאי לא קתני הדין בעיסה דאם עיסת חו"ל נכנסה לא"י חייבת בחלה ואם עיסת א"י יצאה לחו"ל פליגי ר"א ור"ע ובאמת לר"ע נראה ברור דדין עיסת חו"ל שנכנסה לא"י ודין עיסת א"י שנכנסה לחו"ל שוין כמו פירות כיון דלדידי' תלי' בקרימת התנור וע"כ צ"ל משום דרישא ד"ה דסתמא ר"מ ואיהו תני לה כן ולפ"ז דוקא פירות חו"ל שנכנסו לא"י חייבין בחלה כיון דבשעת חיובן הי' בא"י משא"כ בעיסה כיון דבשעת הגילגול הי' בח"ל פטור לר"א כיון דבשעת חיוב פטורין הי' וא"כ מוכרח דל"מ א"י לחייב אם בשעת גילגול לא נתחייבו א"כ ממילא ה"ה להיפוך דאם בשעת גילגול הי' חייבין לא נפטרו ע"י יציאתן לחו"ל וז"ב ומוכרח

וא"כ שפיר י"ל דהראב"ד ז"ל הכריח כן ממשנתינו דפלוגתת ר"א ור"ע אי אזלינן בתר צמיחת הפירות אי בתר שעת חיובן אמנם לאחר העיון עדיין ילע"י דאפי' אם נימא דבחלה אם שעת חיובא הי' בא"י שוב לא נפקע חיובא מ"מ א"ר מזה לתרומה לפ"מ שכ' בחידושינו במנחות בענין פלוגתת הטו"ז והמג"א אי הפרשת תרומה הוי מצוה חיובית או הוי רק מצוה כשירצה לאכול אבל כ"ז שא"ר לאכול ליכא חיוב כלל עי' בטו"ז יו"ד ס"א ס"ק ט"ז ובמג"א ריש סי' ח' וברש"י גיטין (דף מ"ז ע"ב) ד"ה מדאורייתא וכתבנו דנראה דבתרומה בודאי ליכא חיובא כ"א כשרוצה לאכול דאל"כ איך ס"ל לר"ת ז"ל דלקוח לאחר מירוח פטור מתרו"מ כיון דכבר נתחייב בשעת מירוח איך נפקע אח"כ א"ו דבתרומה המירוח אינו מחייב רק אם ירצה לאכול יהי' עליו חיוב הפרשה וחל החיוב הפרשה בשעה שירצה לאכול ולפ"ז במוכר ליכא חיובא כלל והלוקח פטור משום לקוח אך ז"ד בתרומה אבל בחלה כיון דמפורש בקרא דיחזקאל ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך נראה דהוא מצוה בפני עצמה ולכן בתרומה כתיב וכל תרומת כל מכל תרומותיכם לכהנים יהי' ואח"כ כתב חלה בפני עצמו ראשית עריסותיכם תתנו לכהן נראה מזה דמצות הפרשה בחלה היא מיד ליתנו לכהן ולא בשביל שרוצה לאכול אמנם בתרומה ההפרשה בשביל אכילה שרוצה לאכול ועי' היטב בקרא דיחזקאל ותמצא כן ומונח בזכרוני שראיתי אח"כ לאחד מגאונים המובהקים ממדינת ליטא מתלמודי הגר"א ז"ל שמביא כן בשם הגר"א ז"ל לחלק בין תרומה לחלה בזה ועי' בספורנו בפ' שלח שכ' דמצות חלה הוא מצוה חדשה שנתוספה אחר חטא המרגלים למען יהי' ראוים שתחול ברכה בבתיהם נראה מזה דתרומה הוא בעצם לחמו של כהן ולכן מיד כשנתמרחה ונגמרו הפירות טובלין ויש בהם חלק הכהן משא"כ חלה כיון דתלי' רק בעיסה וצריך דוקא שיהי' ה' רבעים קמח ובלא זה ליכא חיוב אין זה חיוב עצמי מכח שמעורב בו טבל רק שהוא מצוה להפריש וליתנו לכהן וממילא טובל ג"כ ויודע אני שמד' הראשונים יש לסתור וכתבנו במק"א ואכ"מ]: