כלי חמדה במדבר קכח

ומה שנלענ"ד בזה דהא דדרשינן לפטור תרומת א"י שיצאו לחו"ל אינו מכח הקרא דשמה רק דסברא הוא כיון שהדין כן בחלה אמרינן כן לענין תרומה ג"כ כיון דבשעת חיובן הם בחו"ל הרי הם כמו מירוח עכו"ם ומירוח הקדש דפוטר ה"ה מירוח ח"ל כיון דח"ל הוא מקום פטור וכיון דבחלה גלי קרא דאזלינן בתר שעת חיובן דאם הגילגול הוא בחו"ל הם פטורין מחלה ה"ה בתרומה אזלינן בתר הגמר וראי' לזה מד' הראב"ד ז"ל שכ' דר"א ור"ע פליגי אי אזלינן בתר גמר פרי ור"ע אזיל בתר מקום קביעות למעשר דהיינו מירוח מבואר מד"ק דאם הי' מירוח בא"י ויצאו אח"כ לחו"ל חייבין לכ"ע ולכאו' הרי הראב"ד ז"ל לשיטתו דס"ל בפ"ב מה' מעשר ה"ב דבלקוח דפטור אין נפ"מ בין לוקח קודם מירוח ללוקח לאחר מירוח תמיד פטור ואע"ג דכבר נתחייב בשעת מירוח מ"מ אח"כ כשמכרו נפטר מצד לקוח ועיי"ש בכ"מ שהחליט שכן דעת הראב"ד ז"ל א"כ גם הכא דדרשינן מקרא דשמה דרק בא"י חייבין אבל בחו"ל פטורין א"כ ג"כ נימא דאפי' בנתמרחו בא"י ויצאו לחו"ל אח"כ נפקע מהם חובת התרומה

הן אמת שהמל"מ כתב גם בדעת הר"מ ז"ל רק דדוקא אם נתמרח בחו"ל פטור אבל אם כבר נתחייב בא"י אף בצאתם אח"כ לחו"ל לא נפקע חיובן אך באמת בדעת הר"מ ז"ל צדקו דבריו דהרי מד' הר"מ בפ"ב מה' מעשר ה"א וב' דאע"ג דדרשינן תבואת זרעך ולא לקוח מ"מ אינו מיפטר מן המעשר כשנתחייב ביד המוכר ודוקא אם מירח הבעה"ב לנכרי דאז הבעה"ב לא נתחייב ע"י מירוח שלו אז הלוקח פטור משא"כ באם מירח הבעה"ב סתמא דנתחייב בתרומה במירוח בעה"ב לא נפקע אח"כ ע"י לקוח מבואר מדעת הר"מ ז"ל דהיכא דכבר חל חיובא דתרומה ונעשה טבל שוב לא פקע חיובא דתרומה בשו"א וא"כ ה"ה באם יצאו לחו"ל אחר שכבר נתחייבו אין לפוטרם ונראה ברור דאפי' אם מירח אדעתא שמוציאו לחו"ל ג"כ נתחייבו בשעת מירוח כיון דעתה הם בא"י ול"מ מחשבתו לפוטרם דדוקא אם מירח אדעתא דמכירה שפיר דרשינן ואכלת ולא מוכר דהיכא דאינו ממרח לאכילה כ"א למכירה אינו חייב בתו"מ משא"כ אם מירחה לאכילה אע"ג דבדעתו להוציאה מ"מ כיון דעתה הוא כאן בא"י נתחייבה ושוב לא פקע וז"ב]

אמנם לדעת הראב"ד ז"ל דס"ל דבכל גווני פטור הלוקח כמש"כ הכ"מ ז"ל בדעתו ז"ל נראה דס"ל דאפי' אם כבר נתחייבו מ"מ נפקע החיוב ע"י המכירה א"כ אמאי לא אמרינן כן גם לענין פירות שיצאו לחו"ל א"ו כנ"ל דהראב"ד ז"ל ס"ל כיון דעיקר הדרשה נאמרה בחלה אין למדין ממנה לתרומה אלא מה שהסברא נותנת לפטור כגון אם הי' פעולת החיוב בחו"ל אבל אם כבר נתחייב בא"י אינו נפטר בחו"ל

איברא דלקושטא דמילתא ז"א דהרי מד' הראב"ד ז"ל מבואר דפלוגתת ר"א ור"ע הוא מה"ט דר"א ס"ל דאזלינן בתר גמר פירא ור"ע ס"ל דאזלינן בתר פעולת החיוב ופלוגתתם הוא בחלה הרי מבואר מדעת הראב"ד ז"ל דפשיטא לי' דגם בחלה הדין כן דאם הי' הגילגול בא"י ונתחייבו בחלה שוב ל"מ קרא דאותם לפוטרם וא"כ ממילא מובן דלא עדיף תרומה מחלה אך באמת צ"ע מנ"ל להראב"ד ז"ל לפרש כן פלוגתת ר"א ור"ע בחלה דילמא פליגי אפי' לאחר גילגול דגם ר"ע פוטר אם יצאו לחו"ל [ובאמת לר"ע לשיטתו דס"ל דאזלינן בתר קרימת התנור נראה פשוט דבאמת דוקא הכא דאפי' אם יצאו לחו"ל לאחר גילגול ג"כ פטורין כיון דבשעת קרימת התנור הם בחו"ל וכמו דס"ל