כלי חמדה במדבר קכז

דחלה ותרומה אינן שוין להדדי דתרומה הוא חובת קרקע ואם הקרקע אין עלי' קדושת א"י אינה חייבת בתרומה משא"כ בחלה אינה חובת קרקע רק חובת אוירא דא"י ואם הוא באויר א"י חייבת בחלה מה"ת אפי' לא נתגדלה בא"י וכיון שעל א"י נאמר בקרא ארץ אשר עיני ד' בה תמיד נראה דאפי' בחורבנה שבטלה קדושת הארץ רק קדושת הקרקע בטלה אבל קדושת האויר לא בטל והוי בכלל שמה לכן שפיר אמרינן דחלה דאורייתא אם לאו דליכא חיוב חלה אלא בביאת כל ישראל לא"י אלא שעומד לנגדו ד' הכ"מ שם שנראה דעתו ז"ל דאין חילוק בין חלה לתרומה בזה אך כתב שמסתימת לשון הר"מ ז"ל אינו נראה כן וביקש בזה חו"ד

והנה אמינא לי' שבזה צדקו ד' כ"ת שד' מרנא הכ"מ אחר בקשת הסליחה צע"ג בשיטת הר"מ ז"ל ושני הדרכים קשים להולמם דמה שרצה לומר בפירוש האחרון שהר"מ ז"ל סובר דגם בתרומה חייבין מה"ת פירות חו"ל שנכנסו לארץ זה נסתר ממ"ש הר"מ ז"ל באותו פרק ה"י י"א י"ב שנראה מבואר מדעת הר"מ ז"ל דא"נ יש קנין בא"י הפירות פטורין מתרומה אפי' מרחן הישראל ברשות שלו לא על הקרקע הזו אע"ג דלא גרע מפירות חו"ל שנכנסו לא"י וע"כ דבזה פטורין ול"מ מירוח א"י לחייב אותם בתרו"מ

ובאמת נראה מוכרח כן מפ"ב דחלה מ"ב דא"ח במעשרות כ"א בהיתה הספינה גוששת ופסקה הר"מ ז"ל בהלכה כ"ג שם הסמוכה להלכה זו הרי נראה מבואר דדוקא משום שהיתה גוששת לארץ חייב בתרו"מ אע"ג דבלא"ה כיון דהמירוח הוא בא"י לא גרע מפירות חו"ל שנכנסה לארץ וז"ב דתוך הספינה שהוא בא"י אין דינה כחו"ל א"כ מה בכך דאין הספינה גוששת ותמי' מאד על מרנא הכ"מ ז"ל שאיך כתב בדעת הר"מ ז"ל דחייב מה"ת בתרו"מ ולפרש ד' הר"מ ז"ל מה שנראה לכל מעי' שאינו בסגנון הלשון אחרי שמפורש בהלכה הסמוכה להיפוך אם לא שנימא שדעת מרן הר"מ ז"ל דספינה אם אין העפר גוששת לארץ יש לספינה דין חו"ל ופירות א"י שמרחו שם פטורין מתרו"מ דהוי כפירות א"י שנכנסו לחו"ל ולפ"ז יהי' נפ"מ בזה שגוששת אם המירוח הי' באותה הספינה וקצת י"ל כן מדקדוק הלשון שהוסיף הר"מ ז"ל הרי הצומח בו חייב בתרו"מ "כצומח בא"י עצמה" שלכאו' הוא מיותר ולהנ"ל א"ש דהר"מ ז"ל בא להודיענו דעיקר הרבותא שזה בעצמו א"י כיון דהספינה גוששת ולכן אפי' בנתמרח בתוכה חייב הא בלא"ה הי' פטור אם הי' המירוח בתוך הספינה

אך אע"פ שחייבין אנו למשכוני אדרב רבן של ישראל מרנא הכ"מ ז"ל מ"מ האמת יורה דרכו שכונת הר"מ ז"ל פשוטה דפירות חו"ל אם נקבעו למעשר ביד ישראל אחר שנכנסו לארץ היינו דהמירוח הי' בא"י חייבין במעשר מדרבנן ומ"ש מרנא הכ"מ ז"ל בדרך הראשון דס"ל להר"מ ז"ל דגם בחלה הוא רק מדרבנן תמי' מאוד מד' הירושלמי דנראה מבואר להיפוך דהרי איתא שם דשאל ר"ע לר"א א"א מודה לי בשעה שנכנסו לארץ ומצאו בצקות וקמחין דחייבין בחלה ולאו גדולי פטור הן ור"א קיבלה מני' נראה מבואר דמה"ת פליגי דא"נ דהוא רק גזירת חכמים מנ"ל לר"ע כ"כ בפשיטות דכבר נתחייבו אז בגזירת חכמים. הכלל שהדבר ברור בעיני בדעת הר"מ ז"ל דיש חילוק בין חלה לתרו"מ בזה וכן מוכרח ממשניות דפ"ב דחלה דהדרש דשמה לחייב פירות חו"ל שנכנסו לארץ הוא רק בחלה אבל לא בתרומה אך באמת הענין צריך מובן כמו שהקשה הכ"מ דאמאי לפטור דרשינן משמה גם לענין תרו"מ ולחיוב לא דרשינן כ"א לחלה אבל תרו"מ פטורין: