כלי חמדה במדבר קכג

אם אינו בגדר ראוי כלל לאותו דבר אבל היכא דהוי ראוי לזה נהי דהשתא ל"מ עביד מצי משוי שליח [והא דב"ק (דף ק"ו) גבי כהן טמא ה"ט משום דאם הוא א"ר לעבודה הרי אין לו זכות כלל ול"מ משוי שליח משא"כ היכא דהוא בעלים על הדבר בעצם רק דל"מ עביד אז א"צ אלא שיהי' ראוי לזה ושוב יכול לעשות שליח] וא"כ ה"נ אע"ג דשחיטה הוי עבודה מ"מ כיון דכשרה בלוים א"כ הם בגדר מצי עביד כיון דגם הם לוים ושפיר יכולים לעשות שליח ומת' כל ד' התוס' בטו"ט ודעת

הן אמת שבעיקר ד' הנוב"י ז"ל כתבנו במק"א להעיר מהא דמבואר ביומא (דף י"ט ע"ב) על הא דמבואר במשנה דמסרו זקני ב"ד לזקני כהונה וכו' והשביעו אותו ואמרו לו אתה שלוחינו ושליח ב"ד וכו' ומקשינן בגמ' לימא מתניתין דלא כר"ה ברי' דר"י דאמר הני כהני שלוחי דרחמנא וכו' מא"מ דאנן ל"מ עביד וכו' ולד' הנוב"י הנ"ל דהמשלח ל"צ להיות מצי עביד אלא שיהי' בגדר מצי עביד וא"כ נראה דכהנים הוי בגדר ראוי לעשות עבודת כה"ג כיון דיכולים להתמנות לכה"ג וא"כ הוי בגדר ראוים וא"כ לפ"מ שהוכיחו האחרונים מד' התוס' דשליח של שני שותפים ושיתוף אחד מצי עביד שוב יכול להעשות שליח של חבירו ג"כ וא"כ ה"נ שפיר אמרי לי' זקני כהונה אתה שלוחינו כיון דשלוחם יכול להיות דהם הוי בגדר מצי עביד וא"כ ממילא נעשה שליח ב"ד ג"כ ומה מקשה הגמ'

אמנם נראה דא"ש כיון דכמות שהוא עתה שכה"ג זה יהי' שלוחם א"א בשום אופן שיהי' הם המשלחים בגדר מצי עביד דאם הם יהי' נעשין כה"ג ע"כ דהוא לא יהי' כה"ג דשני כה"ג בב"א לא משכח"ל אלא שאם יארע בו פסול יכול אחד מהם להתמנות לכה"ג א"כ אז לא יהי' השליח מצי עביד עבודה זו וכיון שא"א בשו"א למשלח ושליח שיהי' ראוין בב"א לפעולה זו הוי בגדר לא מצי עביד

[ודרך פלפול י"ל עפ"ז בישיב ד' הר"מ ז"ל בפ"א מה' עבודת יוהכ"פ שהעתיק לשון המשנה אתה שלוחינו ושליח ב"ד ותמהו עליו הא אסיקנא בגמ' דקאמרי לי' על דעתינו וע"ד ב"ד ולהנ"ל י"ל דהנה הסברא שכתבנו דלכן הוי בגדר ל"מ עביד כיון דא"א שיהי' שני כה"ג בב"א ויהי' ראוים לפעולה זו יש לדחות אם נימא דגם א"נ הכהן דטומאת מת אע"ג דדחוי' הוא בציבור מ"מ עביד הכהן שהופרש תחתיו ובכה"ג שפיר שניהם ראוין לעבודה כיון דהכה"ג ג"כ ראוי מצד דטומאה דחוי' בציבור וא"כ הדר"ל הקושי' הנ"ל דשפיר יכולין לומר לו אתה שלוחינו ושליח ב"ד אך באמת עיקר ד"ז אם נטמא הכהן בט"מ אם דוחה טומאה או שעובד הכהן אחר נראה פשוט שתלי' אי טומאה דחוי' בציבור או הותרה בציבור דלמ"ד טומאה הותרה בציבור נראה פשוט דאותו הכהן עובד בנטמא בט"מ כיון דעתה אין לפנינו כה"ג אחר ול"צ למהדר אטהרה אמנם למ"ד טומאה דחוי' בציבור וצריך למהדר אטהרה י"ל כיון דכבר התקינו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול הוי בגדר מצי למהדר אטהרה ומהדרינן ועי' לעיל ריש פ' במדבר מ"ש בזה וא"כ י"ל דהסוגי' ע"כ אזלא א"נ טומאה הותרה בציבור וא"כ לא משכח"ל שכהן אחר יעבוד אלא כשאירע פסול הגוף בראשון וא"כ ל"מ לה ששניהם יהי' ראוין לפעולה זו בב"א ושפיר מוכרח הגמ' לומר דבאמרו לו ע"ד וע"ד ב"ד משא"כ הר"מ ז"ל להלכה דפסק דטומאה דחוי' בציבור וא"כ גם בנטמא במת עובד השני ל"ק קושיות הגמ' ושפיר העתיק הר"מ ז"ל לשון המשנה וז"נ לפלפולא

איברא לקושטא דמילתא ז"א דהרי הר"מ ז"ל לא הביא כלל זה