כלי חמדה במדבר קכב

דאפי' ב"נ צריך שחיטה בקדשים וכמ"ש לעיל בפ' נח עיי"ש ובקו"א לס' ויקרא א"כ שחיטה לא הי' דבר חדש מה שהי' מפאת שהוקם המשכן אלא דכלל הי' קדשים צריכין שחיטה וכיון שניטלה העבודה מבכורים ונתנה ללוים הי' הלוים כשרים לעבודה זו ובאמת לולא זאת לא אדע מה ניטל מהבכורים וניתן ללוים הלא כל העבודה ניתן לכהנים ושמירת המקדש ושירה על הקרבן זה לא הי' נוהג בבמה כלל אמנם א"נ דשחיטה הוי עבודה ואעפ"כ הוי לוים כשרים בו משהוקם המשכן שפיר יובן דניתן עבודת הבכורים ללוים, ועי' זבחים (דף ק"כ ע"א) דברים שבין במה גדולה לבמה קטנה קרן וכבש ויסוד וריבוע בבמה גדולה ואין וכו' בבמה קטנה דברים ששוותה במה גדולה לבמה קטנה שחיטה בבמה גדולה וקטנה הפשט וניתוח בגדולה וקטנה לזאת נראה כיון דשחיטה והפשט וניתוח היתה נוהגת בבמה ג"כ לכן ניתן אח"כ ללוים משא"כ מקבלה ואילך דהי' רק ממצות זריקת הדם על המזבח ומזבח לא הי' בבמה לא מבעי' לר"ש דס"ל בהדיא כן רק אפי' לרבנן מ"מ כיון דקרן וכבש ויסוד וריבוע לא הי' בבמה קטנה א"כ לא הי' עלה תורת מזבח דכ"ז מעכב במזבח וא"כ זה שנתחדש במשכן לכן מקבלה ואילך מצות כהונה אמנם שחיטה הפשט וניתוח דהי' נוהג בבמה ושם הי' עבודת הבכורים לכן אע"ג דנעשה אח"כ עבודה במשכן מ"מ הי' בלוים וכיון שבמדבר הי' רק בלוים מה"ט דשחיטה היתה עבודה כיון דלא הי' נוהג בחולין לכן גם אח"כ עסקו בזה הלוים כמו שמצאנו בדה"י אע"ג דלדורות הי' הכל כשר בזר נלענ"ד זה נכון מאד בדעת רבותינו בעלי התוס' כמו שיראה המעי' וכן מבואר במדרש רבה דקרח הי' שוחט

ואם כנים הדברים י"ל בטו"ט שזה טעמא דר"ע דס"ל בסוכה (דף כ"ה ע"ב) דהטמאים לנפש אדם הי' מישאל ואלצפן דס"ל ג"כ דהפירוש בקרא דולא יכלו לעשות את הפסח משום שהי' טמאים הא אם הי' טהורים הי' יכולים בעצמם לעשות את הפסח וכיון דר"ע לשיטתו שחיטה במדבר הי' עבודה לכן הכריח מזה דהי' מישאל ואלצפן דהי' לוים והי' כשרה השחיטה בהם ושפיר מדוקדק לשון הקרא דמשום דהי' טמאים לא יכלו לעשות את הפסח בעצמם הא אם הי' טהורים הי' יכולים לעשות בעצמם ומעתה י"ל דר"י דפליג על ר"ע וס"ל דהטמאים לנפש אדם הי' טמאי מת מצוה ג"כ מודה דהי' לוים מטעם הנ"ל ומדוקדק הלשון טמאי מת מצוה הי' שהרגישו בזה רש"י ותוס' ז"ל הא ישראל מותר לטמאות לקרובים ג"כ ולהנ"ל א"ש כיון דהי' לוים ועליהם הי' מוטל אז עבודת המקדש שחיטה הפשט וניתוח לכן הוזהרו מטומאת מת אם לא ע"צ ההכרח ולכן שפיר הוכיח מזה ר"י דטמאי מת מצוה שחל שביעי שלהן בע"פ הי' מדכתיב ולא יכלו לעשות את הפסח ביום ההוא הא למחר יכולין לעשות ולשחוט הן בעצמן את הפסח וע"כ היום הי' שביעי שלהן וכיון דלא יכלו לעשות את הפסח ע"י אחרים עכ"פ נשמע מזה דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ אע"ג דחזי לאורתא כיון דעתה א"ר

ולפ"ז א"ש ד' התוס' דהיום לא יכלו לעשות השחיטה בעצמן כיון דשחיטה היתה עבודה. נהי דהי' כשר בלוים מ"מ הי' בכלל שירות והי' צריך לעמוד בפנים וא"א בסכין ארוכה אמנם אם הי' הדין דשו"ז על ט"ש וממילא ה"ה בט"מ בשביעי שלו שו"ז עליו הי' יכולין לעשות את הפסח היום ולשחוט ע"י הלוים בשליחתם ואע"ג דאיהו ל"מ עביד מ"מ י"ל עפמ"ש הנו"ב בת' דהא דאמרי' דכל מילתא דאיהו ל"מ עביד שליח נמי ל"מ משוי היינו רק