כלי חמדה במדבר קיט

בזה לר"י די"ל דאע"ג דאסיקנא בגמ' דבחי' דל"ח להקרבה מודה ר"י דהי' מותר לאכול חולין ה"ד חי' דאינו מינו דמזבח כלל משא"כ בקר וצאן שהוממו י"ל דהי' אסורין לגמרי לר"י ויתבאר במקומו אי"ה]

ועפ"ז י"ל דרך פלפול מה שקשה לכאו' על הפענח רזא שלא כתבו כמ"ש רבותינו בעלי התוס' בפרשתינו לפרש כיון דבשר תאוה נאסר להם ולא הי' אפשר אלא ע"י הקרבת קרבנות וכיון שלא הי' אלא שלשה כהנים אהרן ובניו וא"כ המורם מהם דהיינו החזה ושוק של שלמים שאינו נאכל אלא לכהנים יבוא לידי נותר שלא יספיקו לאכול הכל ואפי' אם יצרפו את בני ביתם ג"כ לא יוכלו לאכול בכל יום את כל החו"ש של כל הבהמות וזה נכון מאד וצ"ע למה בפע"ר לא פירשו כן

אמנם להנ"ל א"ש כיון דד' הפע"ר הם אליבא דר"ל ור"ל הרי ס"ל דח"ש מותר מה"ת א"כ אין כאן חשש שיבוא לידי נותר דיהי' מותר אכילת חו"ש לכל ישראל אם יאכלו אותם בכזית ולא בכדי א"פ וי"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ דכונת הפע"ר לר"ל אליבא דר"י א"א לומר מצד חשש נותר, אמנם לדידי' שפיר מצד השחיטה הוי עבודה אמנם רבותינו בעלי התוס' מפרשים אליבא דריו"ח דס"ל חי' פסול להקרבה ויש שחיטה לעוף מה"ת אמנם לדידי' א"ש מצד דהחו"ש יבוא לידי נותר כיון דליכא עצה באכילת ישראל ונכון לפלפולא

וזה מוכרח דהכל הוא רק אליבא דר' ישמעאל דלר"ע אע"ג דלדידי' הוי באמת שחיטה עבודה מ"מ הא לדידי' אפשר בחולין ובנחירה וכמו דאמרינן בגמ' שם דנחירתן זו הוא שחיטתן ובאמת מטעם זה מוכרח ר"ע לומר דהצאן ובקר ישחט להם כמשמעו אלא לפי שלא אמרו ברבים חוסך עליו הרהיב (ויש להעיר בזה על הרמב"ן ז"ל ר"פ חוקת בקרא דונתתם אותה אל וכו' הכהן וכו' ושחט אותה לפניו שכ' בזה"ל ונתת לאלעזר להעשות לפניו אפי' ע"י זר אבל הסגן יראה מעשי' כדי שתעשה על כוונתו שלא יחשבו בה מחשבה רעה כאומות והשטן עכ"ל מבואר מזה דאפי' אם יהי' השחיטה בזר מ"מ כיון שנעשית לפני אלעזר נעשית על כוונתו וזה צע"ג אם לא שנאמר שכוונת הרמב"ן ז"ל שאלעזר יזהיר את השוחט שלא יחשוב מחשבה רעה לכן הי' צריך לפניו אבל בודאי מודה הרמב"ן ז"ל דל"מ מחשבת הכהן לבטל מחשבת השוחט וכמבואר מד' המדרש הנ"ל]

אך לפ"ז יצא לנו מד' הפע"ר דעכ"פ לר"ע וכן הלכה דבמדבר לא הי' צריך שחיטה בחולין הו"ל שחיטה עבודה והי' צריכה כהונה וממילא לא הי' אלא ג' כהנים לשחיטה

וכבר שמעתי אומרים כן בשם מרנא הגאה"ק בעל ח' הרי"מ זצוק"ל שאמר לפרש הא דבגנותן של ישראל הכתוב מדבר שתמהו התוס' מה הגנות ואמר לת' כיון דבמדבר הי' שחיטה עבודה והי' צריך כהן לשחיטה דוקא וכיון דשחיטת הפסח צריך בעלים א"כ א"א הי' לעשות את הפסח במדבר כיון דשליחם לא הי' הכהנים יכולין להעשות מצד דכ"מ דאיהו ל"מ עביד גם שליח ל"מ משוי ושותפות לא הי' להם עצה כיון דלא הי' אלא ג' כהנים ולא הי' יכולין להיות שותפים יותר מבשלשה פסחים וא"כ לא הי' יכולין לעשות פסח במדבר בשום פנים אך זה שנלקחה העבודה מבכורים ונתנה לכהנים הי' משום חטא העגל ולולא זאת הי' עבודה בבכורים והי' יכולין לעשות הפסח וא"כ א"ש דבגנותן של ישראל הכתוב מדבר שלא עשו אלא פסח אחד דשנה ראשונה וזה הפסח הי' עפ"י הדיבור אתד"ק ז"ל

אמנם יש לעי' בפסח שעשו עפ"י הדיבור מה עשו אז בשחיטה