כלי חמדה במדבר קיח

שהי' ישראל אסורין בבשר תאוה במדבר לפיכך הזהירן הכתוב שיהיו מביאין קרבנותיהן לכהן והכהן שוחט ומקבל אע"פ שהי' הבעלים יושבים ומחשבין כל היום אין הכל הולך אלא אחר השוחט ועי' בס' תולדות אדם [הכולל חד"ת מהגאון הנפלא מהר"ז מוולאזין ז"ל] (דף מ"ח ע"ב) הביא ד' המדרש אלו וביאר אותם דר' ישמעאל לשיטתו דבשר תאוה לא אשתרי א"כ לא היתה שחיטה נוהגת בחולין כלל והיתה שחיטה עבודה והיתה צריכה כהן דוקא בשחיטה

אך הד' תמוהין מאד דהרי מבואר בסוגי' דשמעתתין להדי' דלר"י הי' שחיטה במדבר ולא אשתרי בשר נחירה כלל וראי' לזה מדמקשינן על ר"ע מנוחר ומעקר דפטור מלכסות ולר"י ניחא דלא הי' חיוב כיסוי על נוחר בשום פנים, וא"נ דבאותם מינים דהי' פסולין להקרבה גם ר"י מודה דלא הי' צריך שחיטה במדבר א"כ גם לר"י בחי' הי' כיסה"ד בנחירה ומנ"מ בין ר"י לר"ע אם לא שנימא דהמדרש חולק בזה עם תלמידא דידן וס"ל באמת דלר"י נהי דלא אשתרי בשר תאוה כלל וממילא הי' צריך שחיטה כדין קדשים מ"מ באותן מינים שלא חזי להקרבה והי' מותרין לאכול חולין לא הי' צריך שחיטה וי"ל דגם שיטת הגמ' דילן אחר דאסיקנא דמודה ר"י דחי' דלא חזי להקרבה לא אסר רחמנא היינו דגם שחיטה לא צריך

אך לקושטא דמילתא כל זה אינו וברור הדבר דלר"י בשר נחירה לא אשתרי כלל ופירוש ד' המדרש כפשטא לפ"מ דמבואר בחגיגה (דף ו') דבמדבר רק שבט לוי הקריבו ק"צ וברש"י ז"ל שלא רצו שיהי' לישראל חלק בהם משום שלא יחשבו מחשבה שאינה נכונה וצריך לומר דאע"ג דז"מ וז"ע לא אמרינן מ"מ בק"צ שעיקרו להיותו כפרה על ישראל א"כ אם ישתתפו ישראל בהם לשם דבר אחר ויחשבו מחשבת חוץ לא גמרי ומקני למוסרן לציבור להקריבן לשם השי"ת ולכן לא לקחו מהם חלק לק"צ

ומעתה א"ש מאד ד' המדרש דלר"י דבשר תאוה הי' אסור והי' צריך הכהן להקריב הכל למזבח הי' חושש דילמא הבעלים יחשבו מחשבה שאינה נכונה בשחיטה וא"כ יעשה הוא איסור בזריקה והקטרה וכיון שהי' הישראל חשודין ע"ז לא רצו אהרן ובניו באופן אחר להקריב להם הקרבנות אם לא שישחטו הם בעצמם דאז לא יהי' מהני מחשבת הבעלים כלל דהוי ז"מ וזה עובד כן נראה כונת המדרש

ויש לפלפל בזה עפמ"ש בס' חמדת ישראל בחלק הלאוין אות ל"ה דבשחיטה היכא דהבעלים יכולין לשחוט הוי הכהן שוחט בשליחתם ושוב אינו בגדר ז"מ וז"ע

אך לקושטא דמילתא כ' שם שאינו כן וגם בשחיטה הוי ז"מ וז"ע ובפרט דביד הכהנים לשחוט בפירוש שלא בשליחות הבעלים ועי' בספר גבורת שמונים להג' מוהר"י ענגיל שליט"א אות ב' ותראה שכיון ג"כ לד' הג' דס' תולדות אדם ולדברינו בספרי חמדת ישראל הנ"ל, אמנם העיקר כמש"כ בפירוש המדרש דכונת ר"י דהכהן הי' שוחט מצד שלא יחשבו הבעלים אבל בעצם א"צ כהונה ודוק היטב]

אמנם דרך פלפול יש לקיים ד' הפענח רזא אף לר' ישמעאל ונאמר שדה"ק יתכנו לר"ל דס"ל דגם חי' כשרה להקרבה וא"ש לעוף מה"ת א"כ לר"י אליבא דר"ל לא הי' נוהג כלל שחיטה בחולין במדבר דבאותן מינים הכשירין להקרבה אסור לשחוט בתורת חולין ומה שא"ר להקרבה הוא רק עופות וזה א"צ שחיטה מה"ת כלל רק נחירת סימנים כמ"ש התוס' א"כ גם לר"י הוי שחיטה עבודה [ולא נכחד ממני דהא משכח"ל בע"מ דלא חזי' להקרבה ועי' בתוס' שם ד"ה כ"ע אך כ"כ במק"א דיש לעי'