כלי חמדה במדבר קיז

דשולח קרבנו ממדה"י הכהן מניף על ידו [אשר באמת לכאו' צ"ע וחשבתי לומר דהר"מ ז"ל להלכה ס"ל דתנופה מעכבת והא דמבואר בגמ' דכהן מניף על ידו י"ל כיון דלאחר התנופה זוכה הכהן בחו"ש הוי הכהן כא"ל שותפות בגוי' וכיון דקי"ל דבתנופה אחד מניף ע"י כולם שוב מהני תנופת הכהן ג"כ אך לפ"ז להלכה דקי"ל דאין הכהנים זוכין בחו"ש קודם הקטרת אימורין א"כ שוב י"ל דל"מ תנופת הכהן ולכן הר"מ ז"ל השמיט ד"ז שאינו אליבא דהילכתא כיון דשליחות ל"מ בתנופה אבל לקושטא דמלתא ז"א כמ"ש בפנים] מ"מ כיון דפסק בפ"ב מה' ביאת מקדש הי"ב הדין דטמא משלח כל קרבנותיו חוץ מפסח עיי"ש הרי מוכרח דס"ל דתנופה וסמיכה אינו מעכב וא"כ ברור ופשוט דאין להכהן שום נפ"מ בזה שמקריב את הכפרה לענין אכילת חו"ש וממילא נסתרו דברי כ"ג במה שרוצה לחדש דאם הקריב מעשר בהמה קודם התמיד דאין לכהן חלק בהם גם ריב"ב מודה דאין כפרתו דוחה עשה דהשלמה (כן נראה כונת כ"ג וט"ס נפל במכתבו כמובן לכל מעי') ולהנ"ל ז"א דאין נפ"מ כלל לכהן בזה שמקריב את הקרבן לאחר התמיד דבלא"ה מיד לאחר הקטרת האימורין זוכה בהחו"ש

ובעיקר הדבר שכ' כ"ג שליט"א הנה מה שהעיר מד' רש"י סנהדרין (דף ע' ע"ב) בד"ה לאתויי תנחומי אבלים שכ' בזה"ל דאי מרישא הו"א חבורת מצוה היינו "כהנים" שאוכלים קדשים או פסחים יפה העיר כ"ג אלא שדברי רש"י ז"ל בלא"ה קשין עלי דלמה הוצרך לזה, ת"ל דהתם הפירוש דמה שהוא אוכל אינו דבר מצוה רק שאכלו בחבורת מצוה ולפ"ז י"ל דגם לפי האמת נהי דבאכל דבר מצוה דרבנן אינו נעשה בן סו"מ אמנם ז"ד אם הוא עושה מצוה באכילתן אבל כשהוא אינו עושה מצוה אלא שאוכל בחבורת מצוה צריך באמת מצוה דאורייתא וא"ע כלל זל"ז וצ"ע לכאו' ואין שום מפרשים על סנהדרין תח"י לעי' אם לא הרגישו בזה

ובעיקר הענין אי בקק"ל ג"כ איכא מצוה כ"כ בזה בס' נר מצוה ע"ד הר"מ ז"ל בסה"מ שהביא כ"ג ואין רצוני לכפול הדברים בזה והנה יש לי להעיר בכל דברי כ"ג ולהאריך בהם אך מפני שמוקף אני חבילי טרדין ע"כ אמרתי אסתגר בזה והי' זה שלום וברכה כאו"נ היקרה ונפש הדושתה"ר בלונ"ח

ה) בס' פענח רזא לרבותינו בעלי התוס' ז"ל בקרא דהצאן ובקר ישחט להם בזה"ל ד"א שבשר תאוה נאסר להם ותמה משה הלא אין לנו כ"א ג' כהנים בעולם אהרן ובניו ואיך יספיקו אלו לשחוט להם עכ"ל

נראה מבואר מדה"ק דלר"י דבשר תאוה נאסר להם וצריך דוקא להקדיש ולאכול צריך שחיטה בכהן דוקא והוא פלא כיון דמודה ר"י דמה דא"ר להקרבה מותר לאכלו כשהוא חולין וצריך שחיטה א"כ לדידי' גם חולין המה בתורת שחיטה א"כ שחיטה לאו עבודה הוא ואמאי יהי' צריך כהונה

ובאמת האחרונים כתבו כן לר"ע דס"ל דבמדבר אשתרי להו בשר נחירה וא"כ לא הי' צריך שחיטה אלא קדשים הוי שחיטה עבודה וצריך כהונה וזה מובן היטב אבל לר"י דאסר להם בשר תאוה נהי דבהמה שהי' ראוי להקרבה הי' צריך להקדישה דוקא והי' אסור לאכילה חולין מ"מ מודה ר"י דמינים שא"ר להקרבה כגון חי' ועוף הי' יכולין לאכול חולין ושחיטה הי' צריכין וא"כ שחיטה נוהגת גם בחולין

שבתי וראיתי שלשון הפענח רזא לקוח מהמדרש רבה ויקרא פכ"ב על הקרא דאיש איש מבית ישראל אשר ישחט וז"ל תני ר' ישמעאל לפי