כלי חמדה במדבר קיא

שיש בהם מצוה א"צ כ"כ להיות דוקא למל"ג שאכילתם לבד תעיד על זה ומכ"ש לפמ"ש הר"מ פ"א מבכורים שכל מתנות כהונה שאכלן מברך אקב"ק של אהרן וכו' ואתי שפיר שלא נאמר דבר זה ביחוד רק בזרוע ולחו"ק ולא בשאר אכילת קדשים ותרומה אך יעי' בכורות (דף כ"ז ע"א) וי"ל ואין להאריך יותר

ומה שהתעצם מעכ"ת נ"י בקושיות הגאון מקינסק שיחי' לתוס' שם דל"מ למל"ג רק בבשר א"כ איך משכח"ל אפיית פת תרומה הרי עיד"ז הוכשר העיסה וליתסר כמו אתרוג של תרומה נלפענ"ד דכל שעושהו כמצותן אין לחוש לזה ושאני התם דאין חובה ליקח אתרוג של תרומה דוקא וא"ש בסברתינו גם בעיסת מע"ש שלא נאסר כלל לאפות מפני שמכשיר וראי' עצומה ממצת מע"ש בכורים ותרומה עי' פסחים (דף ל"ו ע"א) ומג"א ס' תע"א סק"ב ודו"ק וי"ל עוד בזה אך כבר הארכנו למדי בענין למל"ג

ד) הנה מ"ש שדעת הרבה פוסקים שבק"ק הנאכלים לבעלים אין מצ"ע באכילת קדשים לא ידעתים בעניותי מי המה ורק אחד ידעתי והוא הצל"ח שהעלה כן מדעתו בביצה (דף י"ט ע"ב) עפ"י קושיתו שמה וגאוני זמנינו השיגוהו מלשון רש"י פסחים (דף נ"ט ע"א) שמפורש להדי' שגם בנאכלין לבעלים יש מצ"ע זו

ואני עני נ"ל אדרבה משם ראי' לצל"ח שרש"י ז"ל האריך בלשונו אלמא אכילת קדשים עשה הוא בין הנאכלים לכהנים בין הנאכלים לבעלים ולא כתב בקיצור דאכילת קדשים עשה הוא אלא שקשה לי' דהא הו"ל חטא כדי שיזכה חבירך דהכהן הוא העובר על העשה דהשלמה והישראל הוא הזוכה במצ"ע באכילת קדשים אך י"ל דגם הכהן הוא זוכה במצות אכילה דהיינו אכילת חו"ש הניתנים לכהנים וגם בהו שייך מצ"ע באכילת קדשים כמו בחטאת ואשם שכולן לכהנים וזה כונת רש"י דאכילת קדשים מצוה דנאכלים לכהנים (דהיינו חזה ושוק) ומדוייק לשון רש"י ז"ל שלא כתב בקיצור לכהנים ולישראלים וגם הול"ל לבעלים ולא לישראלים אלא על חו"ש קאמר אבל לזרים באמת אין מצ"ע באכילה כלל רק שלא יבוא לידי נותר וכ"מ בלשון רש"י סנהדרין (דף ע' ע"ב) ויעי' לשון הר"ן נדרים (דף י"ט ע"ב) ד"ה קשרי' לאכול בקדשים משמע להדי' כד' הצל"ח ועפ"ז י"ל דגם לת"ק למשרי להקריב משום עשה דהשלמה רק שלמים שיש בהם חו"ש אבל מע"ב אסור דליכא בהם מ"ע דאכילת קדשים לכהנים ועי' בסה"מ להר"מ ז"ל שמבואר קרוב לד' הצל"ח ואינו תח"י כעת ומלשון התוספתא שהביאו רש"י ורשב"ם בפסחים (דף קכ"א) שמברך גם על הזבח י"ל דא"ר דמצוה דרבנן מיהא איכא גם לישראלים כדי שלא יבוא לידי נותר אך מלשון רש"י ברכות (דף מ"ח ע"ב) ד"ה כי הוא יברך עיי"ש משמע דס"ל שיש מצוה גם לישראלים וי"ל בדוחק עפ"ד הר"מ ז"ל בסה"מ הנז' [ויש להעיר מב"ק י"ג ע"ב תודה שהזיקה וכו' שלמים שהזיקה וכו' ולא נזכר שם אם גובה מחזה ושוק וי"ל בדרך פלפול דלכהנים שיש מצוה יכול לנכות לו שכר הברכה א"ק בקדושתו של אהרן וכמו שמבואר שם (דף צ"א ע"ב) ואכמ"ל]

ה) מש"כ דבקק"ל א"א לאכלו חי משום מליחה דל"ש בזה א"ש במקדש כיון דנאכלין בכל העיר מילתא דפשיטא נקט אבל ודאי משכח"ל גם בקק"ל דנאכלים בהר הבית ובעזרת נשים דגם שם אין שבות ואם שנאכלין בכל העיר תמיד אבל שם הו"ל לחכמים לתקן ויעי' בשבועות (דף ט"ו ע"א) אטו לחמי תודה בעזרה מי לא מתאכלה ועי' בתמורה כ"ג ואכלוהו מלמד שאם היתה אכילה מועטת אוכלין עמה חולין ותרומה וכו' א"כ בכהנים משכח"ל שפיר: