כלי חמדה במדבר קו

הר"מ ז"ל בפ"א מקרבן פסח ה"ד שחיטת הפסח אחר חצות וכו' ואם שחטו לאחר חצות קודם התמיד של בה"ע כשר ויהי' אחר ממרס בדמו עד שיזרוק דם התמיד ותמי' מאוד הא מסקי' בזבחים (דף צ"א ע"א) דא"צ אלא כששחטו את התמיד קודם שבא לשאול הא בלא"ה זורקין את דם הפסח והיותר פלא שהר"מ ז"ל בעצמו בה' תו"מ פ"ט ה"ג וד' פסק כן לענין תדיר ושא"ת ואמאי כאן כ' להיפוך וכבר הרגיש בזה הצל"ח שלהי מקום שנהגו עמ"ש לת' דבריו בדוחק עיי"ש

לכן נעלנ"ד לת' ד' הר"מ ז"ל דהנה השאג"א ז"ל סי' טו"ב כ' לתמוה על ד' הגמ' דזבחים הנ"ל דרוצה הגמ' למיפשט מפסח לכל תדיר ושא"ת ומ"ר מזה לזה דהתם הרי גילתה התורה להדי' דפסח קרב אחר התמיד וא"כ שפיר י"ל דאע"ג דנשחט כבר הפסח מ"מ צריך למרס בדמו כדי לקיים מצות התורה שהפסח יהי' נשחט אחר התמיד ול"ש בי' אין מעבירין על המצות כמו בתפילין ש"י וש"ר אע"ג דפגע בש"ר ברישא ל"ש א"מ עה"מ אבל בכ"מ דהיא רק מצד תדיר ושא"ת ת"ק א"כ שפיר י"ל דאם כבר התחיל בשא"ת אמרי' א"מ עה"מ וכן כ' לתמו' על מסקנת הגמ' דאסיקנא באמת דגם בפסח אם לא שחט את התמיד קודם שנמלך לשאול זורקין את דם הפסח קודם שחיטת התמיד ואמאי כיון דהתורה גילתה בהדי' דהפסח יהי' אחר התמיד א"כ אמאי ל"נ דהוי כתפילין עיי"ש שהאריך

לכן נ"ל דלהר"מ ז"ל ג"כ הי' קשה לו זאת לכן סובר הר"מ ז"ל דראיות הגמ' התם כיון דבמשנה כתוב סתמא דבפסח הדין כן משמע דה"ה פ"ש והנה בפ"ש אינו מפורש בתורה דיהי' מאוחר לתמיד אך אעפי"כ הדין דמאוחר לתמיד מצד תושא"ת ת"ק כיון דגילתה התורה דלענין פסח ליכא עשה דהשלמה א"כ שוב מסברא תמיד קודם מצד תדיר ושא"ת ייע"ש בתוס' יומא (דף כ"ט ע"ב) שכ' דגבי פ"ש דאימת דבעי מקריב ברישא נראה כונתם דליכא עשה דהשלמה ויכול להקריב גם אח"כ וממילא מוכרח להקריב אח"כ מצד תושא"ת ת"ק כמבואר בדבריהם בפסחים (דף נ"ט ע"א) ד"ה יאוחר דבר ובמק"א פלפלתי בקו' הא"ח ע"ד דאמאי לא יהי' עשה דהשלמה בפ"ש כיון דלא כתיב בהו יאוחר דבר ועי' בח' על יבמות ואכמ"ל]

ומעתה י"ל דהגמ' רוצה למיפשט מדנקיט סתם בהמשנה דשחט קודם התמיד ממרס הדם עד שיזרוק דם התמיד משמע דה"ה פסח שני וזה רק מצד תדיר וא"כ מוכח מגמ' דתדיר ושא"ת אפי' אם שחטו לשא"ת ברישא אסור להקריבו וע"ז דחי' די"ל דמיירי דנשחט גם התמיד קודם שנמלך אך כ"ז בפ"ש אבל הר"מ ז"ל הכא דמיירי בפ"ר שפיר כ' דאפי' בלא נשחט התמיד בנתיים ג"כ צריך להיות ממרס בדמו כנ"ל בקושיות השאג"א הנ"ל דהכא שאני כיון דגילתה התורה דפסח יאוחר לתמיד וא"ש ד' הרמב"ם ז"ל ומבואר מזה דהר"מ ז"ל ס"ל דפ"ש ג"כ נשחט אחר התמיד

אמנם לאחר העיון נלע"ד דא"ר מד' הר"מ ז"ל יש ליישב בתרין אנפין א' י"ל דהנה הג' בשאג"א ז"ל כ' להוכיח מכח קושיתו הנ"ל דעיקר קפידת תוה"ק הוא על השחיטה ששחיטת הפסח תהי' מאוחר לתמיד וא"כ הכא כיון דכבר עבר ושחט את הפסח קודם לתמיד א"כ אפי' אם שחט עתה את התמיד ג"כ לא יתקיים רצון התוה"ק וא"כ ע"כ מצד תדיר ושא"ת אתאן עלה ומקשה הגמ' שפיר אד"ק

אמנם לענ"ד יש לעיין בזה דהרי התוס' ר"פ ת"נ הקשו דלמ"ל קרא דפסח מאוחר מתמיד תפ"ל הא תדיר ושא"ת ת"ק ותי' מצד עשה דעלי' השלם, והנה עשה דעלי' השלם הוא רק בהקטרה אבל בשחיטה עצמה ליכא איסור כלל וע"כ