כלי חמדה במדבר קה

על השובע כיון דמוכרח ממתניתין דגם פ"ש נאכל על השובע והיא ראי' נפלאה לפ"ד הנוב"י ז"ל [וד' כ"ת שם באות י"ז ד' שגגה הם הן שכ' דלכן לא חשיב במשנה כיון דהוא דבר שחוץ לגופו לא חשיב במתני' כדאמרי' בש"ס והוא טעות גדול במחכ"ת דהרי מבואר במשנה החילוק דהשבתת שאור דג"כ הוא מצוה שחוץ לגופו ובגמ' לא נזכר אלא דלענין שה אינו בכלל כל חוקת הפסח אבל לא לענין חשבון המשנה ובאמת ברור הדבר דזה מקריא שעל גופו שיאכלנו על השובע וא"כ דין פ"ש כראשון וצריך לאכלו על השובע]

אמנם אחרי שובי נחמתי דנראה ברור דהתוס' לא ס"ל כשיטת הנוב"י כמו שנראה מדבריהם ביומא (דף כ"ט ע"ב) ייע"ש דחקרו לענין פ"ש אי מותר לשחטו קודם התמיד ייע"ש מה שהכריחו מסוגי' ד"ה שנתערבו עורות פסחיהן דמותר דאל"כ איך מצי להיות בשלמים, אך הקשו ע"ז מהא דלא חשבינן במתני' דא"ב ות' דתנא ושייר והכא דשייר ג"כ כרת להך מ"ד דבפ"ש ליכא כרת ונשים למ"ד דבשני רשות ואם נצרף לזה גם ביקור וג' כתות האמור בתוס' פסחים הרי הפרוץ הרבה יותר מעומד ואע"פ כן ס"ל לתוס' בפשיטות דשייך בי' תני ושייר אך מ"מ כיון דחזי' דהתוס' נחתי לחפש אחר דברים דשייר ולא הזכירו הא דאינו נאכל על השובע נראה דס"ל דבזה שוה שני לראשון

אך באמת תמו' מאוד על התוס' שלא הזכירו הא דג' כתות וביקור ד' ימים קודם שחיטה כמ"ש בפסחים, ולכאו' עלה בדעתי להעיר בדבר חדש דלכן לא הזכירו דשייר ביקור ד' ימים דהנה נראה דאם יש יבלת בעור צריך להכירו במשמוש העור ומשנה שלימה שנינו ר"פ אלו דברים וחתיכת יבלתו נראה מזה דיבלת ניכר מבחוץ ואפי' אם הוא על העור מבפנים נראה דניכר במשמוש היד ומעתה י"ל דהי' קשה להתוס' על הברייתא ד"ה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת בא' מהם דאיך אפשר זה אם הי' בו ביקור ואין לומר דלא היו מבוקרין והרי התוס' ס"ל דביקור מעכב אף בדיעבד כמבואר בתוס' פסחים (דף מ"ב ע"א) ד"ה שאינה מבוקר כהלכתה עיי"ש וא"כ הרי כולם פסולים וחייבין לעשות פ"ש מדינא, לכן ס"ל להתוס' דברייתא זו ס"ל דבפסח ל"צ ביקור כלל ושפיר משכח"ל הך דינא דה' שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת בא' מהן וא"כ שפיר קשה להתוס' דא"נ דפ"ש כשר לפני התמיד אמאי לא תני לה וא"ל משום דשייר ביקור הא ברייתא זו גם בפ"ר לא מצריך ביקור כלל ולכן הוכרחו לחדש שיור דכרת להך מ"ד דאינו חייב על השני או נשים למ"ד דבשני רשות ואולי י"ל דזה גם דעת הר"מ ז"ל שלא הביא כלל דינא דביקור גבי פסח וכבר עמדו בזה בפרמ"ג סימן רכ"ט ובהגהות על הר"מ ז"ל

ואולי י"ל דהר"מ ז"ל הוכיח מהך ברייתא דפסח ל"צ ביקור ואע"ג דדעת הכפ"ת בסוכה שם דדעת הר"מ ז"ל דביקור אינו מעכב כ"כ בחידושי שאינו נראה כיון דמבואר בתוס' להדי' להיפוך וכן מבואר בראב"ד ז"ל בפירושו לתורת כהנים וכן דעת האור זרוע ואין לנו לעשות מחלוקת בזה, וא"כ הי' לו הוכחה מברייתא דא"צ ביקור בפסח כלל ובעיקר דעת הר"מ ז"ל הארכנו במק"א ואכ"מ, יהי' איך שיהי' מוכרח מדעת התוס' דלא ס"ל כשיטת הנוב"י בכללא דתני ושייר, וא"כ נסתרה הוכחתינו, אך לפ"ד הנוב"י נפשטא לי ספיקות של התוס' לענין אם פ"ש צריך שיהי' נשחט לאחר התמיד וספק דהגאון ממי"ר לענין אכילת פסח על השובע

ג) ובעיקר דין זה שנסתפקו התוס' אי הפ"ש נשחט ג"כ לאחר התמיד לכאו' נלענ"ד לה"ר שדעת הר"מ ז"ל דפ"ש דינו כראשון והוא ממ"ש