כלי חמדה במדבר קג

דשעיר יוה"כ אם חל יוה"כ בע"ש דנאכל לערב כמות שהוא חי וכתבו התוס' הטעם שלא יבוא לידי נותר והוכיחו מזה דמצות אכילת קדשים אין מקיימין בזה דאל"כ א"צ לטעם זה וא"כ ממילא אסור לאכול בשבת חי כיון שמבטל מצות אכילת קדשים א"כ אפי' אם יזרוק הדם לא יוכל לאכול הבשר ושוב אין זורקין הדם

ומעתה נראה לפמ"ש הרבה פוסקים דרק בקדשים הנאכלים לכהנים איכא מצות אכילת קדשים משא"כ בקק"ל הנאכלים לבעלים ליכא מצוה דאכילת קדשים כלל וא"כ נראה דשוב מותרין לאכלו חי בשבת וא"כ שוב מותר לזרוק את הדם להתיר בשר באכילה, איברא דזה אינו מספיק בדעת רש"י ז"ל דהרי ס"ל להדיא בפסחים (דף נ"ט ע"א) דאיכא מצוה בקק"ל הנאכלים לבעלים

אמנם י"ל באופן אחר עפ"מ שכ' בח' דבאמת בשר חי אם א"א לאכלו עתה מבושל הוי כד"א והא שכ' התוס' דאין זכות היינו משום דבמת"כ כתיב למשחה ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלים וא"כ אסורין לאכול חי אם יש עצה לאכול בערב מבושל ומעתה לפמ"ש דבקק"ל הנאכלין לבעלים ל"ש למשחה לגדולה דזה נאמר רק בכהנים וא"כ א"ש ד' רש"י ז"ל

אמנם לאחר העיון נראה דצדקו ד' הגאון שיחי' שדעת רש"י ז"ל דאף בקדשים הנאכלים לבעלים שייך למשחה ולגדולה דהרי מבואר ברש"י ז"ל יומא (דף י"ד ע"א) ד"ה איטרדו מי לא מיטרד שכ' דהאיסור הוא משום למשחה ולגדולה ועיי"ש בתוס' וריטב"א ז"ל מה שהקשו עליו

אמנם ברור הד' שדעת רש"י ז"ל כמ"ש הסמ"ג ז"ל מובא בדרך מצותיך להמל"מ ז"ל ח"ב שאיסור אכילת קדשים באנינות הוא מטעם דכתיב למשחה ולגדולה ועי' בסמ"ג בפנים תמצא מבואר כן וא"כ מבואר מזה שדעת הסמ"ג ורש"י ז"ל דבכל קדשים צריך להיות למשחה ולגדולה וצדקו ד' הג' שליט"א בדעת רש"י ז"ל

ובאמת מ"ש לפרש ד' רש"י ז"ל פסחים הנ"ל א') יש לגמגם בעיקר הסברא שכתבנו דלכן לא יזרוק את הדם להתיר בשר באכילה כיון דאפי' אם יזרוק ג"כ יהי' אסור באכילה משום דצריך למשחה ולגדולה די"ל דזה ל"ש אלא אם יש עצה אחרת אבל הכא כיון דא"נ דאסור באכילה חי הרי לא יזרוק את הדם כלל ויבוא לידי פסול ובכה"ג שאם לא נתיר באכילה יבוא לידי פסול בכה"ג שוב הבשר מותר וכמ"ש התוס' בשעיר הנעשה בחוץ כנ"ל הגם דיש לחלק בין הענינים דהכא לאחר זריקה הרי יהי' עצה ושוב יהי' אסור לאכול ושוב אסור לזרוק מ"מ מסברא נראה דמותר באמת באכילה והבן היטב

ב') נלענ"ד דבקק"ל הנאכלין לבעלים ל"ש כלל קושיות התוס' דיזרוק כדי לאכול חי דהנה לכאו' קשה לפ"ד הפוסקים דדם ש"פ אסור איך יאכל חי וכבר העירו בזה התוס' במנחות שם לת' דבאמת הי' מותר ואע"ג דאסור מדרבנן מ"מ אין שבות במקדש

ומעתה נלענ"ד דז"ד בק"ק הנאכלין לפנים דשייך בהו אין שבות במקדש משא"כ בקדשים קלים הנאכלין בכל העיר אינו בכלל שבות במקדש וא"כ לא משכח"ל כלל אכילת חי ושוב אין זורקין את הדם

ב) ודעת הר"מ ז"ל נראה ג"כ דס"ל דבכל הקדשים שייך בהם למשחה אפי' מה שנאכל לבעלים כמו שנראה פשטות דבריו פ"י ממעה"ק ה"ט ויו"ד וי"א דמבואר בדבריו דקאי על כל הקדשים בין מה שנאכל לכהנים בין מה שנאכל לבעלים, ואל תשיבני ממה שכ'