כלי חמדה במדבר קב

ההכשר מצד גרם טומאה ואדרבה נלפענ"ד דבכה"ג מצוה להכשיר ושיעי' בו שלא יבוא לידי טומאה ובזה מקיים ושמרתם את משמרת תרומותי במה שגורם דבר אשר יוכל לבוא לידי טומאה ואעפ"כ עשה הכל בהכשר טהרה ובזריזות שלא יבוא לידי טומאה והר"ז דומה להא דמבואר בפסחים (דף מ' ע"א) הדר אמר רבא מצוה ללתות שנאמר ושמרתם את המצות א"ל דבעי לתיתה שימור למאי עכ"ל הגמ' מבואר מזה במצה דג"כ כתיב בי' שמירה שלא יבוא לידי חימוץ צריך לעשות פעולה שאפשר לבוא לידי חימוץ והוא ישמרם שלא יבואו לידי חימוץ ה"ה בתרומה י"ל כן אם אופה פת מקיים ושמרתם בכה"ג ואע"ג דלגמרי אין לדמות תרומה למצה בזה דבמצה אם יחמץ ג"כ לית בי' כלום אלא שלא יקיים בזה מצות מצה לכן שפיר אמרי' דהמצוה הוא שיהי' בכלל בא לידי חימוץ והוא ישמור אותו מזה משא"כ בתרומה אם יטמא יהי' התרומה נפסלת והפסיד את התרומה

מ"מ מסברא נלענ"ד דבכה"ג שאופה פת של תרומה שע"כ צריך להתקינן ולעשות כל טצדקי שלא יטמא מקיים בזה ג"כ עשה דושמרתם במה שמכשירו ורואה שלא יבוא לידי חימוץ

שו"ר בתורת כהנים פ' אמור פרשה ד' אות י"א בזה"ל כי לחמו הוא מסלת את החטין כל שהוא רוצה וכ' ע"ז הראב"ד ז"ל בפירושו בזה"ל פירוש מדקרי לי' לחמו ולא אמר לחם ש"מ לחמו הראוי לו שאם מפונק הוא ואינו אוכל את חטיו אלא סולת גמור יכול הוא לעשות כן בחיטי תרומה ואינו חושש להפסד תרומה אע"פ כי המורסן והקמח יאכיל לבהמתו כמו הכרשינין עכ"ל מבואר דאיכא קרא דמה שנוגע לתיקון המאכל ל"ש בי' עשה דושמרתם את משמרת תרומתי וממילא ה"ה דא"ח מה שגורם טומאה לתרומה עיד"ז דהפסד וטומאה אחת הוא וז"פ וברור ועי' בפי"א דתרומות מ"ה ובר"ש ז"ל שם בשם הירושלמי ואכמ"ל יותר

עכ"פ מבואר מגמ' ומכל הפוסקים דבזרוע ולחיים וקיבה ג"כ צריך למשחה ולגדולה וא"כ י"ל דה"ה פסח דאע"ג דהמצוה על אכילת בנ"מ ג"כ מ"מ צריך שנאכל אותם דרך גדולה וכמו דגם הבנ"מ צריך לאכול צלי דוקא וז"פ וברור לענ"ד

ובאמת מ"ש הג' ממי"ר שלי"טא בפשוטות שמד' רש"י ז"ל זבחים נראה ג"כ דפליגי על שיטת התוס' וס"ל דבכל קדשים אף דנאכלין לבעלים צריך למשחה ולגדולה לענ"ד לא מצאתי זאת ברש"י ז"ל ולכאו' עלה בדעתי להוכיח מד' רש"י ז"ל להיפוך שעפי"ז יתפרש לנו ד' רש"י ז"ל בפסחים (דף ע"א ע"ב) על הא דאיתא שם במשנה בשאר זבחים ששחטן לשם פסח ר"י פוטר ופרש"י ז"ל הטעם דעשה מצוה כשהקריב קרבן ותמי' מאד הא אין זורקין את הדם וא"כ מה מצוה קעביד בשחיטה ומצאתי בצל"ח שהרגיש בזה, ותי' די"ל בכהן השוחט ומותר לזרוק כדי שיפטר מחטאת

ולענ"ד צע"ג בזה אי אמרי' בכה"ג חטא בשביל שתזכה לעשות משוגג אונס וכמו שהרגיש בזה הרב ז"ל בעצמו ובפרט בזריקה דאיכא ב' איסורין דרבנן איסור מתקן ואיסור מוקצה וכנראה שלזה נתכוין הצאן קדשים במנחות (דף מ"ח ע"א) ע"ד התוס' בד"ה חטא בשביל שיזכה במה שכ' לחלק בין זריקה לרדיית הפת והבן דאל"כ אין מובן לדבריו

והנה לכאורה עלה בדעתי דהרי התוס' ביצה (דף כ' ע"ב) הקשו בהא דכבשי עצרת כיון דקיי"ל דזורק את הדם להתיר בשר לאכילה א"כ אמאי בשבת לא יזרוק כדי לאכול הבשר חי ותי' דאין זה זכות אמנם לענ"ד נראה א"נ דבשר חי הוי שלא כד"א ונימא דמצות א"ק אין מקיים שלא כד"א וכמו שנראה קצת מלשון התוס' מנחות (דף צ"ט ע"א) בהא