כלי חמדה במדבר קא

דמר שכ' לה"ר דבפסח ל"צ למשחה לגדולה מהא דהי' מקיימין מצות אכילת פסח בבני מעיים אע"ג דאכליהון לאו בר אינש את"ד ואני תמה על חכם כמותו שיאמר כן והרי עיקר ד"ז דצריך במת"כ למשחה לגדולה נאמר בחולין (דף קל"ב ע"ב) בזרוע לחיים וקיבה יע"ש והרי קיבה היא בכלל בנ"מ ואעפ"כ אמרי' דצריך בהו למשחה ולגדולה וא"נ אלא צלי וכן מבואר בר"מ ז"ל ובטוש"ע בפשיטות דזרוע לחיים וקיבה א"נ אלא צלי בחרדל ואין לדחות דהוא רק משום זרוע ולחיים אבל בקיבה באמת ל"ש למשחה ולגדולה דז"א דא"נ כן יקשה באמת מנ"ל דין זה דבזרוע ולחיים וקיבה צריך למשחה כיון דאצלם לא נאמר כלל למשחה ולגדולה א"כ נאמר דאין זה בכלל המתנות כהונה הנאמרים במדבר י"ח דצריך בהם למשחה ולגדולה וכמו שהוכיח הג' הנ"ל על פסח כיון דנכלל בהמצוה גם אכילת בנ"מ אין הפסח בכלל למשחה ולגדולה אלא ודאי דאין ענין זל"ז דאע"פ דהקיבה ג"כ בכלל המתנות מ"מ גם על הקיבה יתכן דאינה נאכלת אלא צלי בחרדל כמש"נ מסתימת לשון הר"מ ז"ל והטור והש"ע וה"ה בפסח וז"ב מאוד

הן אמת שלכאורה עלה בדעתי להעיד בעיקר דין זה דמנ"ל לר"ח בחולין שם דגם בזרוע לחיים וקיבה הדין דצריך למשחה ולגדולה דילמא דוקא באותן מת"כ דהנתינה להשי"ת כמפורש בתורה ס' קרח והשי"ת נתנו לכהן דכהנים משלחן גבוה קא זכי בזה אמרינן דצריך למשחה ולגדולה אבל בזרוע לחיים וקיבה ל"ש למשחה ולגדולה כלל והי' א"ש בזה פלוגתת רש"י ותוס' אי בקדשים הנאכלים לבעלים ג"כ שייך למשחה ולגדולה די"ל דאזלי לשיטתם במה דפליגי בב"ק (דף י"ב ע"ב) אי בקדשים הנאכלין לבעלים ג"כ אמרי' משלחן גבוה קא זכי איברא דז"א דהרי דעת התוס' בזבחים שם ד"ה שבועות דגם בתרומה שייך למשחה ולגדולה ותרומה ג"כ אינו של גבוה דהרי היא של הכהנים והוי נכסי כהן לכל דבר וא"כ מוכרח דלא תלי' זב"ז

הן אמת שהתוס' סותרים משנתם בזה ובבכורות (דף כ"ז ע"א) כתבו דגבי תרומה ל"מ שיצריך שום אכילה בגדולה דשמא ל"ש גדולה אלא בבשר הרי דהתוס' מסתפקים בזה ולפ"ד איכא טעם נכון לחלק בין תרומה לקדשים אך זה נסתר מזרוע לחיים וקיבה דמבואר בסוגי' דשייך בהו למשחה ולגדולה, וצ"ל כסברת התוס' לחלק בין בשר לשאר דברים

וכבוד הרב הגאון מוה"ר יהושע נ"י העיר דלכאו' ד' התוס' זבחים מוכרחים דגם בתרומה שייך למשחה ולכן מותר לחמצם דאל"כ יקשה יותר איך מותר לאפות פת של תרומה עם מים בכל השנה לפ"מ דמבואר בסוכה (דף ל"ה ע"ב) דאתרוג של ת"ט לא יטול מפני שמכשירה ואסור לגרום טומאה לתרומה דעובר על עשה דושמרתם את משמרת תרומותי עיי"ש וא"כ ה"ה דיקשה איך מותר לאפות תרומה עם מים הא בזה הוא מכשיר את התרומה לקבל טומאה וע"כ מצד דכ' למשחה כמ"ש התוס' דמה"ט מותר לאפותה חמץ אף סמוך לפסח אע"ג דממעט זמן אכילתה וא"כ מוכרח דשייך בתרומה למשחה

אמנם לענ"ד אין ראי' מזה די"ל דאע"ג דהכשר הוא בכלל גרם טומאה ה"ד אם בענין זה שהוא עושה אינו מהדר דוקא שיהי' בטהרה כגון דלוקח אתרוג של תרומה או של מע"ש שאין מכונת הנטילה זו שיהי' האתרוג טהור בדוקא דאע"ג דאם יהי' טמא לא יהי' יוצא בו ידי מצוה מ"מ אין מכונת מצוה זו להיותו דוקא טהור משא"כ מי שבא לאפות פת של תרומה לאכילה א"כ ע"כ צריך שיראה ויעוין מכל צד שלא יטמא שאם יטמא הרי יוצא לשריפה וכל עבודתו לשוא וא"כ תכלית פעולתו זו למיהדר שיהי' טהור ולא יקבל טומאה בכה"ג אין איסור על