כלי חמדה במדבר י

פרשת במדבר

א) (ג' ד') וימת נדב ואביהוא וגו' ויכהן אלעזר ואיתמר ע"פ אהרן אביהם. וברש"י ז"ל ע"פ אהרן אביהם בחייו והוא פלוגתא במדרש דר' יצחק ס"ל בחייו ורחב"א במותו ואיתא במדרש בזה"ל ע"ד דר"י דאמר בחייו אירע טומאה באהרן שימש אלעזר אירע טומאה באלעזר שימש איתמר עכ"ל

והנה לכאורה אינו מובן ד' המדרש דאפי' א"נ דלא נתכהנו בחייו מ"מ אם אירע טומאה באהרן כיון דקיי"ל כל היכא דאפשר לאהדורי אטהרה מהדרינן א"כ ממילא שימש אלעזר ומה ענין זה אם נתכהנו בחייו או לא

ולפמ"ש בהקדמת ספרי על ויקרא לחדש דבכה"ג אם נטמא יכול לעבוד עבודה בק"צ אפי' אם אפשר למהדר אטהרה א"ש כונת המדרש בפשיטות דזה הפי' דנתכהנו בחייו שג"כ היו כה"ג ולכן הוי תמיד אפשר בכה"ג אחר וצריכין למהדר אטהרה. אך עיקר הדברים שכתבנו שם צ"ע כיון דאין העבודה צריכה כה"ג ואפשר למהדר אטהרה אם מותר לכה"ג לעשותה בטומאה אם שייך בזה טומאה דחוי' בציבור

לכן נראה יותר דכונת המדרש על עבודת יוה"כ דצריכה כה"ג דוקא. והנה מסברא נראה דאע"ג דקיי"ל דמתקינין כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול ה"ד פסול קרי או שאר טומאות הגוף. אבל טומאת מת דקיי"ל דהותרה או עכ"פ דחוי' בציבור רק היכא דאפשר למהדר אטהרה מהדרינן אין זה בגדר אפשר למהדר אטהרה במה שנעשה כה"ג אחר כיון דלע"ע ליכא כה"ג אחר וצריך חינוך לעבוד עבודת כה"ג א"ז בגדר איכא כה"ג אחר ודוחה טומאה. אמנם א"נ דנתכהנו אלעזר ואיתמר בחייו של אהרן אפי' בנטמא ביוה"כ בטומאת מת ג"כ הוא לא עביד עבודה כיון דאיכא כה"ג אחר הוי בכלל מצי מהדר אטהרה וא"ש מאוד ד' המדרש

איברא דבעיקר הדבר שכתבנו דהא דמתקינין כהן אחר תחתיו היינו רק בנטמא בטומאת הגוף אבל בטומאת מת עובד הראשון אם כי הסברא נותנת כן וכמ"ש אמנם מד' תוס' ישנים יומא (דף ו' ע"ב) בד"ה הפרישוהו מטומאת מת שכ' בזה"ל ומיהו קצת תקנה עשו בטומאת מת בהתקנת כהן אחר עכ"ל נראה מבואר דס"ל לתוס' דאפי' בנטמא בטומאת מת עשה הכהן השני העבודה ולא הראשון והוי בגדר מצי למהדר אטהרה כיון דהתקינו כהן אחר שיהי' תחתיו. וכן מוכרח מד' התוס' ישנים יומא (דף מ"ט ע"ב) בדה"מ שחט ומת שכ' בזה"ל וה"ה נמי שחט ונטמא וכו' ועוד כיון שהראשון חי והקרבן שלו היינו כשלו שאינו אלא שלוחו של ראשון ופר עצמו קרינן בי' עכ"ל

והנה לכאורה הדברים אינם מובנים דסתרו את עצמם מרישא לסיפא וגם גוף הסברא דהוי שלוחו של ראשון צ"ע כיון דהראשון נטמא איהו לא מצי עביד וכל היכא דאיהו ל"מ עביד גם שליח ל"מ משוי ועי' ב"ק (דף ק"י ע"א) גבי הי' כהן חולה או זקן עיי"ש היטב דמבואר דאם א"י לעבוד עבודה כלל ל"מ משוי שליח. לכן נראה דכונת התוס' ישנים בריש דבריהם היינו על נטמא בטומאת הגוף דבזה כיון דאיהו ל"מ עביד כלל הוי כמו מת ומ"ש דבנטמא הוי שלוחו של ראשון היינו אם נטמא הראשון בטומאת מת דבאמת אי ליכא כהן זה יכול הראשון לעבוד עבודה שוב הוי כמו שמצי עביד ע"י הדחק ושוב הוא בגדר משלח ויכול לעשות את השני שיהי' שלוחו ושפיר הוי בשליחות הראשון: ויש להמתיק הדברים ביותר כיון דבאמת קיי"ל טומאה דחוי' בציבור אלא משום דמצינן למהדר אטהרה מהדרינן וא"כ אפי' א"נ דזה דנעשה עתה כה"ג אחר תחתיו הוי בגדר מצי לאהדורי אטהרה מ"מ נראה דז"ד אם לא נצטרך לבוא עיד"ז לדחיות שבת אבל אם עיד"ז