קהלת יעקב - ב תא

מפורש בתוספתא לפי שקול זה לא לחנם יצא אלא לאוסרה על בעלה וכיון שהכתיבה אינה כלום אלא לדברי ב"ש ודאי משום נתינה יצא הקול ע"כ ועיין במהרימ"ט חא"ה סי' כ"ח דף ל"ג ע"א והרמב"ם פי"ז מה' א"ב כתב דין זה סתם דיצא עליה קול פ' כהן כתב גט לאשתו ומת ונישאת לכהן אחר תצא מן הב' ולא חילק בין אי קרו לנתינה כתיבה ללא קרו ותמה עליו הר"ן ז"ל. והב"ח בטא"ה סי' ו' כתב דס"ל להרמב"ם ז"ל דאשנויא לא סמכי' ואיכא למימר דהדבר צריך בדיקה אי מבטלינן קלא קאמר אבל כתיבה נתינה קרו לה אינשי ואע"ג דבנהרדעא לא מבטלינן קלא אפ"ה שלח ליה דצריך בדיקה דדלמא באתריה דר' יוסף מבטלי' קלא חלא דתלמודא קא משני דאפי' לסברתך דק"ל מנהרדעא דאתריה דשמואל הוא נמי איכא למימר דצריך בדיקה אי קרו אינשי לנתינה כתיבה קאמר אבל לפי האמת לא אצטריך להך שינויא דקמשני לדחות הקושיא אלא סמך אפשטא דמתני' ובריית' ומימרא דאמוראי וע"ש עוד ישוב אחר יותר נכון

(רנז) קפידא כתב המרדכי ז"ל בפ' ח"ה שנים שיש להם בשותפות בית א' אין הא' יכול להרשות לאחרון להשתמש בחלקו דהא דקי"ל כראב"י דאמר יכול לומר לתוך של חברך אני נכנס כמו ששנינו בריש פ' השותפין י"ל דהני מלי בחצר דאהילוך דחצר לא קפדי אינשי אבל אהילוך דבית קפדי אינשי מור"ם בח"מ ר"ס קנ"ד

(רנח) קפידא פחו' מרביעי' לא קפדי אינשי רביעי' קפדי אינשי בב"מ דף ק' ב' אמתניתין דהמוכר את זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה הרי אלו של בעל הזתים כו' ואקשינן בגמר' היכי דמי אי דא"ל קוץ לאלתר אפי' פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע אי דא"ל כל אימת דבעית קוץ אפי' רביעי' נמי לבעל זתים ומשני לא צריכא דא"ל סתמ' פחות מרביעית לא קפדי אינשי רביעית קפדי אינשי

(רנט) קמיע לא מושלי אינשי והוי סי' מובהק בעדות נהרג הרימ"ט ח"א קל"ט

(רס) קרו אינשי לתרי פלגי דיקלא דיקלא בפ' דייני גזרות דף ק"ט ע"ב ההוא דא"ל דיקלא לברת שכיב ושביק ב' פלגי דדיקלא יתיב ר"א וק"ל מי קרו אינשי לב' פלגי דיקלא סו לא א"ל ר' מרדכי הכי אמר אבימי משמיה דרבא קרו אינשי לב' פלגי דיקלא דיקלא

אות ר (רסא) רגל כי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא יומא דף י"א ולענין בדיקת היבם שלא יהיה איטר בדקינן בהילוך הי מינייהו מסגי ברישא הוא הימין. והר"ב גנת וורדים בסגן המלך סי' ט' כ' וז"ל אדם שעומד ורגליו מכוונות ומיושרות ורוצה לזוז ולילך ממקומו ולהלאה חל מול פניו אז הוא מתחיל להלך ברגל המיומנת לו ואם התחיל לילך ברגל שמאל נודע שהוא איטר רגל. אבל אם רוצה לילך לצד ימינו אז ע"כ הוא מתחיל ללכת ברגל שמאלי לפי שהיא יותר מרוחקת ממקום חפצו מרגלו הימנית ולכן לענין בדיקת החולץ צריך שיעמידוהו ב"ד ורגליו מכוונות ומישרות ויאמר לו הדיין שילך מכנגד פניו להלאה ולא לצד ימין ולא לצד שמאל. ומעשה הי' שהושיבו החולץ על הספסל פניו קדמ' והדייני' היו יושבים לצד ימין וקראוהו שיבא אצלם והתחיל לילך ברגל שמא' פעם וב' ואז העמידוהו נגד פניה' וקראוהו אצלם והתחיל להלך ברגל ימין פעם אחר פעם ע"ש

(רסב) ראש חדש. ליום א' דר"ח קרו ליה אינשי ריש ירחא נדרים דס"ב ע"ב

(רסג) רמאה ברמאותי' זהיר ב"ב דקס"ז ע"ב כל שהוחז' שמו בעיר ל' יום אין חוששין לו פרש"י דכ"כ לא היה מחליף שמן זמן מרובה פן יודע הדבר לא אתחזק מאי אמר אביי דקרו ליה ועני ר' זביד אמר רמאה ברמאותיה זהיר דידע ויזהר לענות הלכך אין תקנה עד דליתחזק

(רסד) רובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא בריש פרק בן סורר ומורה ע"ש ובתשו' הרדב"ז ח"ג על הרמב"ם סקע"ד: אות ש (רסה) שטרא פירי לא עבדי אינשי ב"ב פרק ח"ה דל"ג ע"ב אמר רב זביד הטוען ואמר לפירות ירדתי מהימן פי' אם כשטענו בעל הקרקע מאי בעית בהאי ארעא אלו לא השיב לו מינך זבינת' אלא לפירו' ירדתי שמכרת לי פירות עד י' שנים דאמ"ר יאודה האי מאן דנקיט מגלא ואמר איזיל אגזריה לדקלא דפ' דזביניה ניהלי מהימן אלמא לא חציף איניש דגזר דיקלא דלאו דיליה הכא נמי לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דילי' אי הכי ארעא נמי כי טעין זבינתא מינך ליהמנוה בלא עידי חזק' דלא חציף איניש למיחתי בארעא דלאו דילי' ולמיכל פירותיה ומשני ארעא אמרי' ליה אחוי שטרך אי הכי פירי נמי שטרא לפירי לא עבדי אינשי וע' במהרשד"ם ח"מ סי' תרכ"ו בפרט זה

(רסו) שטר שתא קמייתא מזדהיר איניש בשטריה תרתי ותלת מזדהר טפי לא מזדהר. ב"ב פרק ח"ה דף כ"ט ע"א עלה דבעי תלמודא טעמא דחזקה בג' שנים ואמר התם רבא טעמ' משום דשתא קמיית' מחיל איניש תרתי מחיל תלת לא מחיל אי נמי שתא קמיית' לא קפיד איניש תרתי לא קפיד תלתא קפיד ולכלהו אית להו פירכ' עד דאמר רבא טעמא שתא קמייתא מזדהר איניש בשטריה תרתי ותלת מזדהר טפי לא מזדהר אלא מעתה מחאה שנא בפניו לא תיהוי מחאה משום דמצי א"ל אי מחיית באפאי הוינא מזדהרנא בשטרי ומשני דא"ל תברך חברא אית ליה כו'

(רסז) שליח כי משוי איניש שליח במלתא דקיימא קמיה במלת' דלא קיימא קמיה לא משוי א"נ מלתא דמצי איהו עביד השתא משוי איניש שליח מלתא דלא מצי איניש עביד השת' לא מצי משוי שליח ריש פ"ב דנזיר וע' במהרימ"ט ח"א סי' כ"ג דכ"ח א' ובס' בני יעקב דנ"א ע"ג בפרט הלז'

(רסח) שהות הולד במעי אמו אמרינן בפ' הערל דף פ' ע"א עבד רב' תוספאה עובד' באשה שהלך בעלה למד"ה ואשתהי י"ב חדש ולא אתא ואכשרה דולד משתהי י"ב חדש במעי אמו וכ' מהריק"ו בשורש קי"ג שכן דעת הפוסקי' שהולד כשר והאשה מותרת לבעלה. והרא"ש ז"ל כ' בפ"י יוחסין בשם הלכות גדולו' דאפי' שהא טובא נמי כשר דאמרי' שמא בא בעל' בצנעה ושמש וההיא דפרק הערל דמשמע דבשהא יותר מי"ב ירחי הוי ממזר דלא משתהי ולד טפי מי"ב ירחי מיירי שהבעל והאשה מודים שלא בא אמנם התו' בנדה דל"ח ד"ה שיפור' גרים כו' כתבו דלא קי"ל כרב' תוספאה דפ' הערל דאשתהי י"ב ירחי ע"ש וכן פסק באגודה וע' בתשו' שהביא מרן הב"י בא"ה סס"י קע"ח ושם בסי' קנ"ו הביא מרן הב"י ז"ל תשו' הר"ש בר צמח ז"ל על הא דאמרי' בפ' יוצא דופן יולדת לתשעה יולדת לשלמים ולא למקוטעין. כבר תמהו על זה רבים שהחוש מכזיב זה והתוס' כתבו שעתה נשתנו העניינים כמו שאמרו פ"ג דבכורות פרה וחמורה אינן יולדות אלא לג' שנים ועתה יולדות לב' שנים וכן תמצא בהרבה דברים ע"כ. וע' בתשו' הרשב"א ח"א סימן צ"ח כמ"ש ז"ל טריפה אינה חיה י"ב חדש עש"ב

(רסט) שיהוי לחד יומא לא משהו אינשי ב"ק ד"ט עלה דאין נושאין נשים במועד ולחד טעמ' דאמרי' התם משום ביטול פ"ו דאי שרו נשואין בי"ט אין אדם נושא אשה כל השנה אלא ממתין עד המוע' שיהא עושה סעודה א' לי"ט ולנשואין ופרכי' מהבריית' דקתני כל אלו שאמרו אסורי' לישא