קהלת יעקב - ב ת

פ"ב קטן שעירב עליו אביו לצפון ואמו צוותא לדרום בתר אמו שדינן ליה דאפי' בר ו' נמי דלא צריך לאמו דאימיה ניחא לי' וע' בתשו' חדשות להרדב"ז סי' תכ"ט ורס"ג

(רמח) צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא דיקלא לא נטעי אינשי אדעתא דקורא עירובין דכ"ח ע"ב ע"ש בסוגיא

(רמט) צוותא דאיניש ניחא ליה אצל חתנו טפי מאצל בנו לענין ערוב בפ"ח דעירו' דפ"ז ר"ש אומר אפי' הניח ביתו והלך לשבות אצל בתו באותה העיר אינו אוסר שכבר הסיע מלבו ואמרי' בגמר' דוקא אצל בתו אבל בנו לא וטעמא דאצל בנו איכא כלה בחמותה ולית ליה צוותא עמיה דאמרי אינשי נבח בך כלבא עול נבח בך גורייתא פוק

(רנ) ציצית לא מושלי אינשי דמצוה דידיה לא שביק איניש ויהיב לאחריני והוי סימן מובהק בעדות אשה מהרימ"ט א"ה סי' ל"ה

אות ק (רנא) קדרה דשותפי לא חמימ' ולא קרירא. בריש עירובין דף ג' קורה שמקצתה תוך ך' אמה ומקצתה למעלה מך' אמה וסוכה שמקצת סכך בתוך ך' ומקצת סכך למעלה מך' אמר רבא במבוי פסול בסוכה כשרה ואמר התם טעמא סוכה דליחיד היא רמי לנפשיה ומדכר אי משתקיל מקצת עובי הסכך הנכנס לתוך ך' וקיימא כולה למעלה מך' מבוי דלרבים סמכי אהדדי ולא מדכרי שאם תרקב תחתונה של קורה ותעמוד כולה למעל' מך' אמה לתקרה דאמרי אינשי קדרה דשותפי לא חמימא ולא קרירא. והכי נמי אתמר בפ' לא יחפור דף כ"ד ע"ב לענין דינא עלה דמתני' דמרחיקין את האילן מן העיר ן' אמה אם העיר קדמ' קוצץ ואינו נותן דמים בעל העיר ואם האילן קדם קוצץ ונותן דמים ואקשינן בגמ' ולימא להו הבו לי דמי ברישא והדר איקוץ ומשני אמ"ד כהנא קדרא דבי שותפי לא חמימא ולא קרירא ופרש"י לא קרירא כו' אם באת להמתין עד מתן מעות יעמוד זה לאורך ימים דבני העיר סומכים זע"ז ובעל האילן רוצה בכך לפיכך יקוץ ואח"כ יגבה מעותיו מהן בב"ד וכתב המרדכי ז"ל שם בשם מהר"ם ז"ל מכאן יש קצת סמך למה שנותנים בכל הקהלו' שכל היחיד המדיין עם קהלות עבור ענין מסים שהקהל גובים ממנו המס ואח"כ אם ירצה ירדו לדין ואם נטלו ממנו שלא כדין יחזרו לו ע"פ ב"ד והקהל רוצים להיות מוחזקים ותפוסים נתבעים ולא תובעים דאל"כ לא יהא תקנה לרבים שכל א' יעשה עולה ויאמר מי יתבעני לדין קדרא דבי שותפי ל"ק ול"ח לכך יש להחשיבם מוחזקים כדאשכחן בכמה דוכתין דחשו רבנן לפסידא דרבים כדאמרי' מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו ומהר"ם ז"ל כתב וכי מנהג תורה הוא משום דאמרי' בפ' הרבית מוהרקייהו דהני אטפסא דמלכ' מנח מדקאמר בטפסא דמלכא מנח אלמא דמלכא חשיב מוחזק במס של כל א' וא' והיכא דאיכא שום ספיק' ושום טענה שאינה ברורה ליחיד לפטור מן המס אז אמרינן דינא דמלכותא דינא ומהרקייהו בטפסא דמלכא מנח עד שיברר שהוא פטור שכל שעה ידם על העליונה. ועיין במהריב"ל ח"ג סי' מ"ז וסי' ק"ח העלה מדבריו דב' טעמי איכא במלת' ואיכא בינייהו דלטעמא דקדרא דב' שותפי כו' נהי דמוציאין מיד היחיד קודם שיתדיין אבל אין יד הצבור על העליונה לומר קים לן כהנך רבוותא דמזכי לן כדין שאר המוחזקים ממש ולטעמ' דמהרקייהו דהני כו' מצו למימר קים לן כהני רבוותא. ובסימן ק"ח כתב ג"כ דהיכא דהוו בדין מסים לפרוע למלך משוינן לרבים מוחזקים לגמרי שמצו למימר קים לן כהני רבוותא מטעם דמהרקייהו כו' והיכא דלא הוו מסים ופרעונות המלך דליכא טעמ' דמהרקייהו כו' אלא טעמ' דקדר' דבי שותפי לא משוינן להו מוחזקים אלא לענין שהקהל יגבו ממנו ואח"כ ירדו לדין אבל אם יהיה באותו הדין פלוגת' דרבוותא היחיד מצי למימר קי"ל כהנך רבוות' כדין מוחזק. וכ"כ בתשו' תה"ד סי' שמ"א דהיינו דוקא בענין משים אבל לא בשאר דברים ע"ש באורך. ועיין בתשו' הר"ב פ"מ ח"ב סי' קי"א שכתב על אודות בני העיר שתקנו על הסוחרי' שבאים שם להסתחר שיפרעו להכנסת ת"ת אם יכולין לתקן כן ובסוף תשובתו הרמתה כתב כי לו יהיה שהדבר פלוגתא דרבוות' א"כ כל יחיד הממאן לפרוע להכנסת ס"ת הו"ל יחיד המדיין עם הרבים והרבים מוחזקים כנגד היחיד ע"ש ולא הבינותי נועם דברותיו שהרי כל גדולי הפוסקים עלו בהסכמה דבשאר עניינים שאינן נוגעים למס המלך לא חשיבי הרבים מוחזקים לומר קים לן רק לענין שיגבו ממנו תחלה והוא פלאי. ובהשתעשעי בתשו' הרב המופלא כמהר"י ששון ז"ל ראיתי שם בסי' א' דף קע"ח א' האריך כדרכו הטובה למעניתו בפרט זה ובסוף דבריו נתעורר גם הוא על תשו' הר"ב פ"מ ז"ל ואצרכא עיון

(רנב) קים להו לרבנן כל תבואה שנקצר' בחג בידוע שהביאה שליש לפני ר"ה וקים להו לרבנן בין שליש לפחות משליש פ"ק דר"ה די"ג א' ומייתי התם ההיא דכל מדות חכמים כן במ' סאה טובל במ' חסר קרטוב כו'

(רנג) קים להו לרבנן דחמשה בשיתא לא ינקי מהדדי פ"ט דשבת דפ"ז א' ובעי התם ומנ"ל דמלתא דקי"ל לרבנן מלתא היא ע"ש: (רנד) קייצותא דתרעא מדכר דכירי אינשי שבועו' דמ"ב ודמ"ו ב' ההוא דא"ל לחבריה הב לי ו' מאה זוזי דמסקינא בך א"ל ולא פרעתיך ק' קבי עפצי דקיימי בשיתא שיתא א"ל לאו בד' ד' הוו קיימי אייתי מלוה ב' סהדי ואמו' בד' ד' הוו קיימי ותבע ר' זוזי ואידך אמר פרעתיך ע"מ אם לא בעפצים במעות פרעתיך אמר רבא הוחזק כפרן הלוה א"ל רמי ב"ח הא אמרת כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש לא מדכר והאי נמי לא רמיא עליה לומר באיזה ענין פרעם אלא פרעתי' סתמא הלכך לא נזכר וסבור שכך השער ולא הוחזק כפרן ונשבע שפרעם מ"מ א"ל רבא קייצות' דתרעא מדכר דכירי אינשי והוחזק כפרן ופסקו הטור ח"מ סי' ע"ט ועיין בתשו' מהרשד"ם ח"מ סי' שמ"ט

(רנה) קרו אינשי לברא חדא בניי בבא בתרא דף קמ"ג ב' קרו ההוא דאמר נכסי לבניי הו"ל ברא וברתא מי קרו אינשי לברא בניי ולסלוקי לברתא מעישור נכסי קאתי או דלמא לא קרו אינשי לברא בניי ולמושכה לברתא במתנה קאתי ומסקי' דקרו אינשי לחד ברא בניי כד"א ובני פלוא אליאב. והתם איכא פלוגתא אי קרו אינשי לבר ברא ברא. או לא רב חביבא אמר קרו אינשי לב"ב ברא מר ב"ר אשי אמר לא קרו אינשי לב"ב ברא תניא כוותיה דר"א המודר הנאה מבנים מותר בבני בנים ובס' מענה לשון בחלק לשון הדיוט הארכתי בפרט הלז

(רנו) קרו אינשי לנתינה כתיבה. בפ"ח דגיטין דף פ"א א' שלח ליה רב יוסף ב"ר מנשיא לשמואל ילמדנו רבנו יצא עליו קול איש פ' כהן כתב גט לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו שלח ליה תצא והדבר צריך בדיקה מאי היא דאי קרו אינשי לנתינה כתיבה הוי קול שהרי אומרים פ' כהן כתב גט לאשתו והאי כתב נתן הוא דהא קרו לנתינה כתיבה ואי לא קרו לנתינ' כתיב' אין זה קול ולא יחשדוהו בכהן שהחזיר גרושתו שהרי לא יצא קול שנתן אלא שכתב ופרכינן נהי נמי דקרו לנתינה כתיבה אמאי מפקי' לה בהכי וכי לכתיבה גופה מי לא קרו לה כתיב' ומאן לימא לן דהאי כתב דקא אמרי נתן הוא דלמ' כתיבה בעלמא הוה ומשני אי מגליא מלתא דקרו לנתינה כתיבה אע"ג דלכתיבה לחודא נמי קרו כתיבה מחמרי' למיחש לקלא ואמרינן כתב ונתן קאמרי ותצא מפני חשד הקול וכתב הר"ן ז"ל וטעמא