קהלת יעקב - ב תב

במועד מותרין בערב הרגל אע"ג דז' ימים של סעוד' היו ברגל ומשני לחד יומא לא משהי איניש נפשי' כלו' כיון שאינו יכול להתחיל אלא בערב הרגל אין ממתינין עד הרגל דדלמא מתרמי מלתא דלא מצי מתחיל בערב הרגל ולא מתחיל כל הרגל ע"ש ברש"י ז"ל

(ער) שבועה כי שבע איניש חמרא, מגרונו שבע סוכה דף מ"ט ע"ב עלה דאמר ריש לקיש בזמן שמנסכין היין ע"ג המזבח פוקקין את השיתין פרש"י פוקקין את נקב שבראש המזבח שהנסכי' יורדין בו לשיתין שירא' היין עליו כגרון מלא ושבע לקיים מ"ש הסך נסך שכר דשכר ל' שתיי' ל' שביעה ל' שכרות א"ר פפא ש"מ כי שבע איניש חמרא מגרוני' שבע כלו' ע"י ששותהו בלגימו' גסות וגרון מלא הוא משביע ולא ע"י שתיה מרובה שמכניס הרבה יין במעיו ע"י לגימות דקות ואינן כאוכלין ששובע שלהם בא במילוי כרס ואמר רבא נפקא מינ' לצורב' מרבנן דלא נפיש ליה חמרא ליגמע גמוע בלגימות גסות רבא אכס' דברכת' אגמע גמועי משום חבוב מצו'

(רעא) שוכר לאו דרכי' למטרח ולמזבן חמר דרכי' למטרח ולמזבן. ב"מ דף ע"ט ע"ב

(רעג) ש"מ מידק דייק והדר יהיב ב"ב דקמ"ח ע"ב

(רעג) שבועה לא עביד איניש דמשתבע אדעת' דנפשי' נדרים דכ"ח ע"א

(רעד) שטר אית לי' קלא עדים לית לה קלא. ב"ב דמ"א ע"ב והא דמוכ' שדהו בעדים בלא שטר גובה הלוקח מן המוכר אפי' מנכסי' משועבדי' מתרץ לה התם דאע"ג דמכר' בעדי' בלא שטר לית לי' קלא ממילא אא"כ יפשפשו ויחקרו הדבר לקוחו' אינהו אפסידו נפשייהו דשדו זוזייהו בכדי שהי"ל לחקור יפה ע"ש

(ערה) שיהוי אשה ששהת' אחר בעל' עשר שנים ונשאה שוב אינה יולדת אבל דעתה להנשא מתעבר' ההיא איתתא דאתא לקמיה דר' יוסף אמר' לו רבי אני שהיתי אחר בעלי עשר שנים וילדתי א"ל בתי לא תוציאי לעז על דברי חכמים עד דא"ל לנכרי נבעלתי יבמו' דל"ד ע"ב

(רעו) שליח בשליחותו אע"ג דחזק' שליח עוש' שליחותו אין חזקתו לעשות מיד ועד כוליה יומא מתעצל פ"ג דערובין דל"ב בפלוגתא דר"נ ור"ש דר"נ אמר בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו ור"ש אמר חזקה שליח ע"ש ואמר ר"נ מה"מ דתנן משקרב העומר הותר החדש מיד והרחוקין מותרים מחצות היום לפי שיודעין שאין ב"ד מתעצלין ב"ד הוא דלא מתעצלי בו הא שליח מתעצל ורב ששת אמר לך ב"ד עד פלגיה דיומא שליח עד כוליה יומא מתעצלי פרש"י ז"ל שליח כולי' יומא נטרינן לשליחותי' ומכי מטא לאורתא סמכינן עליה דודאי לא עבר היום עד ששער הבטחתו ע"כ ועיין בפרט הלז במשנה למלך הלכות בכורות פ"ד לענין מי ששלח שליח להפר את נדרו למ"ד עד כמה צריך להמתין ע"ש

(רעז) שליח סמכא דעתיה דאיניש עליה דעביד שליחות חברו לא סמכא דעתי' עלויה שליח טרח למעבד שליחותיה חברו לא טרח קדושין דנ"ט ע"א

אות ת (רעח) תרי קלא משתמעי בפ' ראוהו ב"ד דכ"ז עלה דמתני' שופר של ר"ה ב' חצוצרות מן הצדדין פרכי' ותרי קלו מי משתמעי והתניא זכור ושמור בדבור א' נאמרו עד שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע ומשני תרתי קלי מחד גברא דומיא דזכור ושמור לא משתמעי מתרי גברי משתמעי ופרכי' ומתרי גברי מי משתמעי והא תניא בתורה א' קורא וא' מתרגם ובלבד שלא יהיו ב' קורין וב' מתרגמין ומשני הא דשופר וב' חצוצרות מן הצדדים לא דמיא אלא להא דתנן בהלל ובמגילה אפי' עשרה קורין אלמא כיון דחביב יהיב דעתי' ה"נ בשופר כיון דחביב יהיב דעתיה

(רעט) תרי תמיהי דכירי אינשי חולין דע"ה ע"ב בפלוגתא דת"ק ור"ש בולד בהמה שהפריס ע"ג קרקע דלת"ק בעי שחיטה מדרבנן דאתי לאיחלופי לאכול בהמה בלא שחיטה ולר"ש שחיטת אמו מטהרתו אמר אביי הכל מודים בקלוט בן פקועה שהוא דבר תמוה או שהי' בו שאר דבר של תימה כמ"ש בהגהות אשרי ז"ל מותר מאי טעמא כל מילתא דתמיהא מדכר דכירי לה אינשי איכא דאמרי אמר אביי הכל מודים בבן פקועה קלוט בן קלוטה שאמו ג"כ הית' קלוטה דמותר מ"ט תרי תמיהי מדכר דכירי אינשי דלהאי לישנא לא סגי בחד תמיהא דדוקא תרי מילי דתמיהא בעינן כי היכי דלא ליתי לאיחלופי. ולענין הלכה עיין בספר פרי חדש י"ד סי' י"ב ומ"ש הר"ב יפה פרי תואר על דבריו ע"ש

(רפ) תרתי לא עבדי בפ' המפקיד דט"ל ע"ב מרי ב"א אתא ליה אחא מבי חוזאי א"ל פלוג לי א"ל לא ידענא לך אתא לקמי' דרב חסדא א"ל זיל אייתי סהדי דאחוה את א"ל אית לי סהדי ודחלי מיני' דגברא אלימא הוא א"ל לדידי' זיל אנת אייתי סהדי דלאו אחיך הוא א"ל סוף סוף אתו סהדי ולא מסהדי אלא כמותי דדחלי מינאי אמר רב חסדא תרתי לא עברי אינשי כלומר מיראתך יעשו אחת שישתקו אבל שתים רעות לא יעשו לא דיין שישתוקו ולא יעידו האמת אלא גם שיעידו שקר ועיין בשטה מקובצת להר"ב ז"ל

(רפא) תנאי בתנאי מזדהיר אינש באיסורא מזדהר אינש פרק אלו מותרין די"ד ע"ב קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל ישן היום שמא ישן למחר ור"נ אמר ישן היום ולא חיישי' שמא ישן למחר ומודים באומר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום שישן היום כי לא מזדהיר איניש בתנאה אבל באיסורא מזדהיר ע"ש פרש"י ז"ל

(רפב) תלמיד חכם וקרוב ת"ח ושכן קריבא דעתיה דאיניש בת"ח טפי מהני בכתובות פרק הכותב דפ"ה ההוא דאמר נכסי לטוביה כו' שכן ות"ח ת"ח קודם קרוב ות"ח ת"ח קודם ופי' רש"י הטעם דסתמא דאיניש מצדיק מעשיו לזכות בשעת מיתה דאמר מר כל הנביאים לא נתנבאו אלא למהנה ת"ח מנכסיו

(רפג) תלישה ברגל הוי תלישה עירובין דף ק' ע"ב: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם