קהלת יעקב - ב שצט

דבכפרים אין בתים וחדרים כראוי להיות ממונם בטוח הילכך טרידי ביומא דשוקא טובא

(רלא) עביד איניש דשבחא דאתי מעלמא מקני שבחא דאתי מגופא לא מקני פרק המפקיד דף ל"ד ע"א עלה דמתני' דהמפקיד אצל חברו בהמה כו' ונגנבו או נאבדו שילם ולא רצה לישבע ולמצא הגנב משלם תשלומי כפל למי שהפקדון אצלו ומפרשינן התם דאע"ג דאין אדם מקנה דבר שלב"ל נעשה כאומר לו לכשתגנב ותרצה ותשלמני הרי פרתי קנויה לך מעכשיו ופרכי' אי הכי אפי' גיזותיה וולדותי' ומשני נעשה כא"ל חוץ מגזותיה כו' ומאי פסקא סתמא דמילתא שבחא דאתי מעלמא עביד איניש דמקני שבחא דמגופא לא עביד איניש דמקני

(רלב) עביד איניש דדייר בבית בלא חצר עירובין דף ס"ט ומשום הכי אמרו חכמים לענין עירוב המבטל רשות חצירו ביתו לא בטיל דדייר איניש בבית בלא חצר. ועיין עוד שם דף ס"ט ע"ב דהוי פלוגתא. ועיין שם דף כ"ו ע"ב

(רלג) עביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא בבי דינא ב"ב דף ל"א ע"א ומודו נהרדעי דהיכא דבעל דין אשתעי מילי אבראי ולא טען ואתא לב"ד וטען דחוזר וטוען מ"ט עביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא לב"ד ופרש"י ז"ל ומודו נהרדעי כל היכא דאשתעי מילי מאבראי לב"ד קודם שטען כלום בב"ד ולא טען מה שהוא טוען עכשיו בב"ד ואתא לב"ד לטעון טענת שעוקרות לגמרי את הראשונות דחוזר וטוען דעביד אינש דלא מגלי טענתיה שלא ילמד מהן מי שכנגדו ויתן לבו מתחלה קודם שיבואו לב"ד להשיב עליהן וכן הלכה וה"מ טענות בעלמא אבל טען בפי' בפני עדים חוץ לב"ד חייב אני מנה לפ' הרי הודה לו ושוב אינו יכול לטעון ולכפור בב"ד ודעת הרא"ש ז"ל שם דהא דחוזר וטוען בב"ד היינו אפי' סותר כל דבריו הראשונים דעביד איניש דלא מגלי כו' וע' בטור ח"מ סי' ע"ט דרבינו יונה ז"ל חולק בזה

(רלד) עד שתות מחלי אינשי במאניה דידהו. ב"מ פ"ד דנ"ב ע"א מ"ש בסלע דפליגי תנאי בשיעורי אונאה ומ"ש בטלית דלא פליגי ותנן סתמא שתות למקח ומשני אמר אביי עלית עד שתות מחיל איניש דאמרי אינשי עשיק לגביך ושוי לכריסך סלע כיון דלא סגי שאינו יוצא בהוצאה לא מחיל

(רלה) עד תלתין יומין מוקים איניש נפשיה ולא בעיל יבמות דקי"א ע"ב לענין יבמה שאמרה בתוך ל' יום לא נבעלתי כופין אותו שיחלוץ לה לאחר ל' יום הוא נאמן לומר שבעל דעד ל' יומין מוקים איניש נפשיה ולא בעיל טפי מתלתין יומין לא מוקים וע' מה שכתבנו באות החי"ת

(רלו) עד פלגיה דיומא ב"ד מתעצלי שליח כוליה יומא פ"ג דערובין דל"ב בפלוגתא דרב נחמן ורב ששת דר"ן אמר בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו ורש"א חזקה שליח ע"ש ואמר ר"ן מה"מ דתנן משקרב העומר הותר החדש מיד והרחוקים מותרים מחצות היום לפי שיודעין שאין ב"ד מתעצלין בו ב"ד הוא דלא מתעצלין בו הא שליח מתעצל ורב ששת אמר לך ב"ד עד פלגיה דיומא שליח עד כוליה יומא מתעצל. ופי' רש"י דשליח כוליה יומא נטרינן לשליחותיה ומכי מטא לאורתא סמכינן עליה דודאי לא עבר היום עד ששמר הבטחתו. וע' בפרט זה במי ששלח שליח להתיר נדרו למאן דמכשיר עד כמה צריך להמתין בס' משנה למלך בה' בכורות

(רלז) עיגולא מגו ריבועא ריבעא. ריבועא מגו עיגולא פלגא כך שיערו חכמים במדתיהן פ"ז דעירובין דף ע"ו ריש ע"ב וכתבו התוס' שם דהיינו דוקא לענין קרקע שבתוך הריבוע והעיגול אבל בשאר מילי ליתא דהא חזינן דלאו הכי הוא שכל האורך והרוחב לא הוי אלא תרי אמי עש"ב: (רלח) ערב לערב לא עבדי אינשי. הרדב"ז בתשו' כ"י סי' מקי"ו ב' שערבו לאחד יכול לגבות מכל א' על הכל דלא דמי לב' שלוו דכל א' ערב לחברו מש"ה אינו גובה אלא משניהם אבל ב' שערבו לא' בשלמא אם כל א' מהם ערב על הכל ניחא אבל אם כל א' ערב לחברו ערב לערב לא עבדי אינשי ואדעתא דהכי לא נחית וזה טעם נכון ליודעים ע"כ

(רלט) עבד עברי צנוע לה לארמלתא עבד כנעני פרוץ לה ב"מ דף ע"א אין אשה קונה עבד עברי לימא דלא כרשב"ג דתני אף קונה את העבדים אפי' תימא רשב"ג ל"ק כאן בע"ע כאן בעבד כנעני ע"ע צנוע לה וסבורא שאם יקלקלו יחר לא יתפאר לגלות הדבר הלכך אסורא לקנותו עבד כנעני פרוץ לה ויראה היא להפקיר את עצמה לו והתם נמי אמרי' ארמלתא א תשרי בר בי רב באושפיזא משום דצנוע לה א אות פ (רמ) פרעון בפרק הכותב דף פ"ז ע"ב עלה דמתניתין דהפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה אמר רבא שבועה מדרבנן מ"ט דפרע דייק דמפרע לא דייק ורמו רבנן שבועה עליה כי היכי דתידוק והתם אבעיא לן על האי טעמא בפוגמת כתובתה פחות פחות משוה פרוטה מהו אי אמרי' כיון דקא דייקא כוליה האי קושטא קאמר' או דלמא אערומי קא מערמא תיק"ו וקי"ל דכל תיק"ו דממונ' חומר' לתובע וקולא לנתבע. ועיין בטח"מ סימן פ"ד ובא"ה סי' צ"ו

(רמא) פריטי בשטרא לא כתבי אינשי בפ' גט פשוט דקס"ו ב' ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית מאה וזוזא שלחה ר' שרביה קמיה אביי שית ק' אסתרי וזוזא או דלמא שית ק' פריטי וזוזא א"ל דל פריטי מהכא פריטי בשטרא לא כתבי אינשי אסוכי מסכי להו ומשוו להו זוזי כו' ע"ש ובטח"מ סי' מ"ב ובהריב"ש סי' ת"פ

(רמב) פריטי דדהבא לא עבדי אינשי בפ' גט פשוט דקס"ו עלה דברייתא כתוב בשט"ח לוה פ' מפ' דהב אין פחו' מדינר דהב פריך ואימא נסכא אר"א דכ' מטבע ואימא פריטי פריטי דדהבא לא עבדי אינשי

(רמג) פתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי פ"ק דעירו' דף ו' ע"ש בתוס' ז"ל

(רמד) פקדון כתב מרן בתשו' דף קי"ג פ"ג דכי היכי דאמרינן בגמ' טבעת וכיס לא מושלי אינשי הכי נמי אמרי' מי שנתנו לו פקדון להוליכו ליד אחר לא חיישינן לשאלה או שהפקדון ביד אחר ע"ש: אות צ (רמה) צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק ואע"ג דלאו אורחיה למידק כיון דדק דק בפרק גט פשוט דקס"ח ההוא תבר' דהוה חתים עלה ר"י בר אבא אתא לקמיה ההיא איתתא א"ל לאו אנא הוא אמר אנא נמי אמרי להו לסהדי לאו איהי היא ואמרו לי מקשא קשא ובגר לה קלא אמר אביי אע"ג דאמור רבנן כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק וההוא תבר' דהוה חתים עליה ר' ירמיה ב"א אמרה לי' לאו אנא הוא. א"ל איברא אנת הות אמר אביי אע"ג דצורבא מרבנן לאו אורחיה למידק כיון דדק דק וע"ש בתוס' ועיין בב"י בא"ה סימן ק"י שכתב דהיינו דוקא באשה אין דרכ' לדקדק משום דאין דרכו להסתכל בנשים אבל בשאר דברים אין חילוק בין ת"ח לשאר גברי ועיין בב"י ח"מ סי' כ"ט דכתב דכן עיקר ועיין מה שהקשו עליו ממ"ש בחה"מ סימן מ"ט שהביא דין צורבא מרבנן בסתם מבלי שום חולק וע' בכנה"ג חה"מ סי' מ"ט בהגהת הב"י אות ד'

(רמו) צוותא דעלמא עדיפא ליה לאיניש וא"ד צוותא דאתתיה עדיפא ליה לאיניש לענין מצורע מוחלט במועד קטן דף ז' ע"ב

(רמז) צוותא דאימי' ניחא ליה לינוקא בפ"ח דעירו' דף