קהלת יעקב - ב שצח

דמגרשי בצנעא ר"ל דזמנין מגרשי בצנעא אבל אה"נ דכל דמגרש קלא אית לה למילתא: (רכד) עבידי אינשי דמזבני קרקע בצנעא אם איתא דזבן לית ליה קלא עבד אי איתא דזבן קלא אית ליה פ"ק דקדושין דכ"ח ע"א עד היכן גלגול שבועה עד דא"ל תשבע ני שלא נמכרת לי בע"ע ופרכי' האי טענתא מעלייתא היא ומאי רבותא דהאי משאר גלגול ומשני אתיא כמ"ד ע"ע גופו קנוי אי הכי היינו קרקע והא תנינן לה במתני' דמגלגלים ומאי רבותא דעבדי מהו דתימא קרקע הוא דעבידי אינשי דמזבני בצנעא אם אי' דזבן לית ליה קלא עבד אם איתא דזבן קלא אית ליה קמ"ל ונראה דבהא נמי צריך לומר דזימנין דעבידי בצנעא אבל עבד ודאי אית ליה קלא אבל אין הכונה דבקרקע לעולם מזבני בצנעא ובכן נסתלקה הקושיא הכתוב' בגליון למסורת הש"ס שבידינו ממרן שכתב על הא דאמר הש"ס דעבידי אינשי דמזבני בצנעא ז"ל צ"ע דבפרק חזקת הבתים דמ"ב אמרי' מלוה אזביני קא רמית מלוה כי יזיף איניש בצנעא קא יזיף כי היכא דלא ליתזלו נכסי עליה זביני מאן דזבין ארעא בפרהסיא זבין כי היכי דליפוק לה קלא כלומר ואם היו הלוקחים חוקרין הוו מצי למיקם עליה ומש"ה אינהו איהו דאפסידו אנפשייהו וטרפי ב"ח מינייהו ולפי מה שכתבנו אין מקום לקו' זו דהכא והתם זמנין קאמר זמנין דזבין בצנעא וזמנין דלית ליה מלתא למצנע ואדרבא מפרסם לה ובר מן דין איני מוצא מקום לתמיהא זו דהכא סד"א הוא דקאמר דהוה ס"ד למי' דקרקע מזבני בצנעא אבל לקמ"ל לא קאי הכי אלא דאידי ואידי אית לי' קלא וכדאמרי' בפרק חזקת בפשיטות. והנכון כדשנין מעיקרא דזמנין הכי וזמנין הכי קאמר וכן נראה מתשו' הרשב"א שהביא מרן ז"ל בסי' קע"ה שכתב במחודשים ה' ומה שטוען שמעון שלא נודע לו הדבר בתוך זמן זה לפי שלא נמכר בכרוז אינה טענה שכל שנמהר כדמכרי אינשי בקנין ועדים קלא אית ליה שכל המוכר בבפרהסיא הוא מוכר כי היכי דליפוק ליה קלא ולזה גובין מנכסים משועבדים אלא שיש לחלק אם הקונה והמוכר נתכוונו להעלים את הדבר כדי שלא ידע השותף את המכירה ע"ש

(רכה) עבידי אינשי דקרו לשני טובא שני חזקה שם בפ' ח"ה ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפ' זבנא ואכלתיה שני חזקה א"ל והא נקיטנא שטרא דזבני לה מיניה הא ד' שני א"ל מי סברת שני חזקה ג' שני קא אמינא שני חזקה טובא קא אמינא אמר רבא עבידי אינשי דקרו לשני טובא שני חזקה

(רנו) עביד איניש דזבין ארעא ליומיה פ"ק דב"מ די"ד ע"א אבוה בר אידי זבין עלייתא מאתתיה אתא ב"ח טרפה מיניה אתא לקמיה דמר שמואל א"ל כתבה לך אחריות א"ל לא א"ל א"כ זיל לשלמא א"ל והא מר הוא דאמר אחריות ט"ס הוא א"ל ה"מ בשטרי הלוא' דלא יהיב איניש זוזי בכדי אבל בשטרי מקח וממכר לא דעביד איניש דזבין ארעא ליומיה ופרש"י בשטרי הלואה ט"ס הוא כיון דלא אכיל פירות ולא מתהני מידי לא שדי זוזי בכדי לאוזפי בלא אחריות וזה ימכור נכסיו וכשיבא לגבות לא ימצא כלום אבל בשטרי מקח וממכר עביד איניש דזבין ארעא ליומא לספק יום א' שמא לא יטרפוה ממנו ואם יטרפוה שמא לזמן מרובה ואוכל בתוך כך פירות הרבה ע"כ וע' בתשו' מהר"ם ריקאנטי ז"ל סימן תכ"ד כתב בשם רשב"ם ורבינו ברוך ז"ל שפסקו כשמואל דבשטרי מקח וממכר לא אמרינן אחריות ט"ס אבל הרמב"ם והטור בסי' רכ"ה פסקו כרבא דהוא בתראה דמסיק הכא בסוגיא זו דלא כשמואל ואחריות ט"ס בין בהלואה בין במכר וע' בזה ברבינו כנה"ג סי' רכ"ה ריש הגהות הב"י ז"ל

(רמ) עביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמניה ע"ה דב"מ דק"ב ע"ב בעו מיניה מרבי ינאי שוכר אמר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה ומפ' הבעיא דהוה ביומא דמשלים זמניה מי עביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמניה או לא א"ל ר' יוחנן תניתוה שכיר בזמנו נשבע ונוטל שכיר הוא דרמו רבנן שבועה עליה משום דבעה"ב ערוד בפועליו אבל הכא שוכר מהימן בשבועה דרבנן אפי' ביומא דמשלם זמני' ופסקו הטור סי' ע"ח וסי' שי"ז וע' בב"ב פ"ק בתוס' ד"ה ע"א ד"ה ובא בזמנו כו' שכתבו דהאומר פרעתיך תוך זמני יהא נאמן במגו דאי בעי אמר פרעתיך עתה ואומר ר"י דהא לא חשיב מגו כיון דמיירי דקיימי ביום אחרון של זמן ואע"ג דמסקי' בפ' השואל דעביד איניש דפרע ביומא דמשלם זמניה מ"מ אין זה מגו דלא חציף איניש למימר פרעתיך היום אבל רגיל הוא לומר פרעתיך אתמול ושכחת ע"כ וע' בב"י סי' ע"ח ובכנה"ג ובס' ש"ך ז"ל באורך בפרט זה. ועוד כתבו התוס' ז"ל שם ד"ה הקובע זמן כו' דלא פרע גו זמניה לא איירי אלא בקובע זמן אבל בסתם הלואה אע"פ שסתם הלואה ל' יום נאמן לומר פרעתיך בתוך ל' יום דעביד איניש דפרע תוך ל' יום וביאר הרא"ש ז"ל עוד בתשו' כלל ע"ז סי' נ' דבסתם הלואה זמנין דמתרמי ליה זוזי ופרע אפי' בו ביום הילכך אי אמר פרעתיך בו ביום נאמן ע"כ וצ"ל דאיירי במלוה ע"פ או אפי' בשטר ומיירי דיש לו שובר שנכתב בו ביום שנכתב השט"ח וע' בב"ח ז"ל ובתשו' הראנ"ח ח"א סימן כ"א האריך בפרטי מדות אלה

(רכח) עביד איניש דיזיף ליומיה כתובות פ' דייני גזרות דק"י פלוגתא דאדמון וחכמים בב' שהוציאו שט"ח זע"ז אדמון אומר אלו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני וחכ"א זה גובה שט"ח וזה גובה שט"ח ומתרגמינן בפלוגתייהו דאתא חבריה למגבי בההוא יומא דמשלם זמניה מ"ס עביד איניש דיזיף ליומיה ומ"ס לא עביד איניש דיזיף ליומיה ופסק הרמב"ם בפכ"ד מהל' מלוה כמ"ד דעביד איניש דיזיף ליומיה וע' בש"ך ח"מ סי' פ"ה ובכנה"ג סי' הנז'

(רכט) עביד איניש דסיאר ארעיה ולא זבין פרק ח"ה דף מ"א ע"ב עלה דרבא דאמר ר' חייא דהחזק' אע"ג דלא בעי טענה ראיה מיהא בעי אבעיא להו נראה בו המוכרו למחזיק בבית למוד כמה ארכו וכמה רחבו מאי מי חשיבא עדות ראיה כעדות דירה דא"ר חייא שצריך המחזיק שיביא ראיה דדר בה המוכרה לו יום א' ואמר אביי היא היא רבא אמר אינה ראיה דעביד איניש דסיאר ארעא ולא זבין וכ' ה"ה ז"ל פי"ד מה' טוען בשם הרשב"א דהיינו דוקא בחזקת בית אבל בשדה שיש עדים שנראה המוכר הוי ראיה שאין אדם עשוי לפרנס קרקע אלא אם כן לקחו וכיון שהחזיק בו הב' הוי חזקה

(רל) עביד איניש דכל תלתין יומין טריד בשוקא ב"ב פרק ח"ה ד"ל ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ביתא א"ל מינך זבנתיה ואכלתיה שני חזקה א"ל בשוקי בראי הוא כלומר במקום שאין השיירות מצויות ולא ידעתי ולכך לא מחיתי א"ל והא אית לי סהדי דכל שתא הות אתית ל' יומין א"ל ל' יומין בשוקאי הוה טרידנא אמר רבא עביד איניש דכל ל' יומין טריד בשוקא והרמב"ם ז"ל פסקה פי"א מהל' טוען ושם כתב שדין זה אינו אלא בכפרים וכתב מרן הכ"מ ז"ל ותמהני על זה שיותר טירדא יש בשווקים שבעיירות ממה שיש בשווקים שבכפרים ואפשר דשווקים פירייא"ש דכשהם בכפרים מתאספים עם רב ביותר משום דרווח להו עלמא והסמ"ע ז"ל סימן קמ"ג כתב ולי נראה דה"ט דבעיירות רגיל להיות יומא דשוקא בכל שבוע מש"ה אין העם טרודין בו כ"כ והב"ח ז"ל כתב טעמא