קהלת יעקב - ב שצז

אני על מעשה המכירה הפבפי ואעפ"כ אמרינן דכולי האי לא עביד איניש לעשות מעשה בחתימה כ"ש דכולי האי לא עביד דמודה שאין לו זכות בה שהיאך יחזור אח"כ ויערער הרי אין אמתלאה כלל. ויש להביא ראיה לזה מדברי התוס' בפ' דייני גזירות דק"ט ד"ה אדמון אומר כו' וז"ל אע"ג דהלכה כחכמים דאמרינן איבד זכותו לא תיקשי הא דמסקי' בח"ה עלה דההיא דמכר לו את השדה אין מעיד לו עליה ומוקי לה בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי ואתא יאודה וקא מערער לא ליזיל שמעון הנגזל לאסהודי ללוי משום דניחא ליה דתיקום ארעא ביד לוי ואמר הראשון נוח לי והב' קשה הימנו דשאני האי דהכא דלא הי"ל לחתום ולעשות דבר הנראה הודאה משום ניחותא דב' אבל התם לאו הודאה היא ע"כ. והשתא אמאי לא תי' התוס' בלישנא דתלמודא בפשיטות שתי' בגמ' פ' ח"ה דיבורא עביד איניש דמקרי ואמר מעשה דחתימה לא עביד אלא שבאו להודיענו דאי האי דמסהיד ליה לוי חשיבא הודאה אי עדיפא טפי ממעשה לכך כתבו דהתם לאו הודאה שאין עיקר עדותו שם אלא שאינה של יאודה המערער שאם היו בדבריו הודאה שהיה של לוי לא מיהב טעמא דהב' נוח לי כו'. ועוד יש לדקדק מדברי הרמב"ם ז"ל בפט"ז מה' טוען שהוסיף על דברי הגמ' דא"ל זיל זבין כתב בא שמעון ונמלך בלוי ואמר הריני קונה שדה מפ' בעצתך אקנה אותה א"ל לוי לך וקנה אותה טובה היא כו' זה הלשון שהוסיף הרב ז"ל טובה היא בא להשמיענו שלא היתה ההמלכה על עסקי ערעורה אלא על מקח השדה הטובה היא אם רעה שאילו בא להמלך עמו אם יקננה מדאגת מעוררים וא"ל קנה ואל תחוש חשיבא הודאה ולא שייך בזה טעמא דהב' נוח לי דמשום נחת רוח שלך לא הי"ל להזיקני ולהשיא עצה שתאבד ממוני ממני שהרי על פיך קנאתי והוצאתי המעות ואע"ג שלא אמר אתם עדי חשיבא הודאה דלא שייך הכא טענת משטה הייתי בך ע"ש מלתא בטעמא. ובתשו' מהראנ"ח ח"ב ריש סי' מ"ב כתב עוד בסוגיא זו דע"כ לא אמרינן הכי אלא בההיא דאתא ביה וא"ל זיל זבין דדבורא קאמר ליה ועבידי אינשי דאמרי דבורא בעלמא אבל ראובן שהי' מחזיק בבית א' שנים הרבה ובא שמעון לערער עליו מאי בעית בהאי בית וא"ל ראובן מאבוך זבינתיה והא שטרא ושמעון מוציא שטר מוקדם משטרו של ראובן איך אביו של שמעון מכר לו החזקה ההיא ונמצא שמכר לראובן קרקע שאינו שלו וראובן טוען איך אתה אומר שהיא שלך שהרי אתה היית אמצעי וסרסור במכירה שמכר לי אביך כל כה"ג דהיה סרסור ומסייע במכירה לא דמי לאתאי אמלכי בך אלא להתם עליה בעד דאמרי' אבד את זכותו דהיינו טעמא דחתם עליה בעד אבד את זכותו משום דמסייע בקנין וכל היכא דמסייע אבד את זכותו וכ"כ רשב"ם ז"ל בפ' ח"ה דאפי' אדמון וחכמים לא פליגי אלא בדעביד המערער מעשה לסייעו ללוקח לקנות שדהו אבל בדבורא בעלמא כ"ע מודו לדרבא ע"כ אבל סרסור עביד מעשה מקרי ע"כ וע' במורה צדק ז"ל בסי' קמ"ז כתב בשם הריטב"א ז"ל דהא דאמר אבל דבורא עביד איניש דמקרי ואמר דלא אמרו מקרי ואמר אלא בעצה בעלמא אבל אם העיד אפי' בעל פה וה"ה אם יצא ערב או קבלן דכל כה"ג לא אמרו עביד איניש דמקרי וקאמר. וע' בכה"ג סי' קי"א ב"י כ"ד בפרט זה ובתשו' הרשב"א שהביא מרן ז"ל בח"מ סי' קמ"ו

(רכ) עביד איניש דזבין דיניה שם בפ' ח"ה ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפ' זבינתיה ואכלתיה שני חזקה א"ל פ' גזלנא הוא א"ל והא אית לי סהדי דאייתת באורתא ואמרת לי זבנא ניהלי א"ל אמינא איזבון דינאי אמר רבא עביד איניש דזבין דיניה. וכתב רשב"ם ז"ל עביד איניש דזבין דיניה איש תם שאינו רוצה להתקוטט אפי' על שלו עשוי הוא להוציא מעותיו ליטול את שלו בלא דין ומחלוקת ובפירוש ר"ח ז"ל מפורש אמינא למזבן דינאי לקנות המריבות כלומר אע"פ שהיא שלי איני מוציאה מידו בלא דברי ריבות ודינין אקנה אותן הדינין והמריבות באלו המעות אע"פ שעיקר הארץ שלי וע' בפרט זה במהרשד"ם י"ד ס"ס ק"ז ומהרימ"ט בח"א סי' צ"ג ומדברי תשו' מהרשד"ם בח"מ סי' שכ"ד יש לדקדק דלא אמרו עביד איניש דזבין דיניה אלא בדבר מועט לא בהרבה יותר משוויו ע"ש

(רכא) עבידי אינשי דמקדשי בצנעא פ"ב דכתובות דכ"ג ע"א ב' אומרים ראינו שנתקדשה וב' אומרים לא נתקדשה ה"ז לא תינשא ואם נשאת תצא פשיטא לא ראינו אינו ראיה לא צריכא דדיירי בחצר א' מהו דתימא אם איתא דנתקדשה קלא אית ליה למלתא קמ"ל דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא וכתב בתשו' דברי ריבות סימן קס"ו ז"ל וליכא למימר דאע"ג דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא אבל מ"מ לא עבידי אינשי דנכנסים לחופה בצנעא שהרי בברכת ארוסין כתב הרא"ש דבעי נמי י' ועכ"ז אמרי' עבידי אינשי דמקדשי בצנעא אלו דבריו בקצרה. ובתשו' מוהרימ"ט א"ה סימן ל"ז כתב עוד במדה זו דאע"ג דקי"ל דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא ולא ראינו אינו ראיה אינו אלא דוקא בכה"ג דדיירי בחצר בלבד אבל באומרים שלא זזה ידינו מאצלם הא ודאי עדות גמור הוא דלא יכלי אינשי לאצנועי מינייהו כולי האי ויש ללמוד דין זה מדין הלואה לקדושין שהרי כתב הרמב"ם פי"ח מה' עדות דעדים שהעידו פ' הלוה לפ' במקום פ' ובאו ב' אחרים ואמרו במקום זה וביום זה היינו עם אלו כל היום ולא הלוה זא"ז ה"ז הכחש' ע"כ ובהלוא' אמרינן בפרק ח"ה דמ"ב מלוה כי יזיף בצנעא יזיף כו' ועכ"ז כל שאמרו היינו עם אלו במקום זה הוי הכחשה וה"ה לקדושין וכתב ודברים אלו מבוארים בתשו' מהר"י בירב ז"ל הובאה בתשו' הרלנ"ח סי' קצ"ו והביא ראי' מהמרדכי בשם בעל העיטור ז"ל גם רי"ו ז"ל נתיב כ"ג ח"ג כתב בשם הרשב"א ז"ל שאם היו כולם יחד במעמד א' אותם שאומרים לא ראינוה הוי הכחש' דכולי האי לא עבדי בצנעא ע"כ. ותמה אנכי על הרדב"ז ז"ל סימן נ"ו סוף דף י"ב שכתב בשם הרשב"א ז"ל דאפילו אמרו לא זזה ידינו מתוך ידה לא ראינו אינה ראיה ע"ש ובדברי רבי' ירוחם ז"ל בשם הרשב"א ראיתי בשטה מקו' לה"ר בצלאל ז"ל פ"ב דכתובות ז"ל כתבו תלמידי הרשב"א מכאן דקדק רבינו נר"ו דדוקא בחצר הוא דאמרינן לא ראינו אינה ראי' משום דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא אבל אם אמר קדשתיה במעמד פ' ובאותו מעמד היו פ' ופ' ושאלו לאותן שהיו במעמד ואמרו לא ראינוה שנתקדשה אינה מקודשת ולא אמרינן הכא לא ראינו אינו ראי' דלא עבידי אינשי דמקדשי בצנעא כולי האי וכן השיב רבינו בתשו' וה"ה נמי לגרושין דלא עבידי אינשי דמגרשי בצנעא כולי האי ע"כ

(רכב) עביד איניש דטעי דאמרינן בכמה דוכתי כתב הר"ב כנה"ג ח"מ סי' ס' דבמידי דעביד איניש דטעי אמרינן יד בעל השטר על התחתונה

(רכג) עבידי אינשי דמגרשי בצנעא שם בכתובות ב' אומרים ראינוה שנתגרשה וב' אומרים לא ראינוה שנתגרש' ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא מאי קמ"ל אע"ג דדיירי בחצר א' היינו הך מהו דתימא גבי קדושין הוא דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא אבל גבי גרושין אם איתא דאיגרשה קלא אית לה למלתא קמ"ל דעבידי אינשי דמקדשי ומגרשי בצנעא וע' בפרק יש נוחלין דקל"ד ע"ב האומר גרשתי את אשתי איני נאמן ופרשב"ם ז"ל דאי איתא דגרשה קלא אית לה למלתא הלכך לא אמרינן מה לי לשקר דאי בעי מגרש לה השתא דכמו מה לי לשקר במקום עדים דמי ע"כ ושי"ל דהא דאמרי' דעבידי אינשי