קהלת יעקב - ב שצו

אבל אה"נ דבמלתא דפקע מיניה גופא של מצוה של בעל המצוה לכ"ע כך היא המדה דניחא ליה לאיניש דתעביד מצוה מממונא דיליה וכן נר' מדברי התוס' פ"ב דקדושין דנ"ו ד"ה מתקיף לה דס"ל כההיא דנדרים דתורם משלו ע"ש חבירו שליחותיה דבעל הכרי קעביד ע"ש וע' בפרטי כל הדברים האלה בספר מחנה אפרים הלכות שלוחין סי' כ"ה ובה' זכיה סי' ז' וכתב בתשו' בית יעקב סי' קי"ד דאע"ג דבכל דוכת' ניחא ליה לאיניש לקיומי' מצוה בממונא דיליה נראה דהיכ' דהיא מצוה לזכות לרבים שרי לקיומי מצוה בשל אחרים ולמזכי לרבים במצוה דמצוה דרבים שאני ע"כ

(רז) נייחא דגופי' דאיניש ניחא ליה טפי מבזיוניה. פלוגתא דר"י וחכמים פ' נגמר הדין דמ"ה ע"א דלר"י האשה נסקלת ערומה ולרבנן אין האשה נסקלת ערומה ומפרש רב נחמן דטעמא דרבנן משום דכתיב ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה כלומר ולא תבזהו ופרכי' נימא דר"ן תנאי הוא ומשני כ"ע אית להו דר"ן והכי בהא קמפלגי דרבנן ס"ל בזיוני דאיניש עדיפא ליה טפי מנייחא דגופיה כלו' גדול בעיניו טפי מנייחא דגופיה הילכך נוח לה שתסקל בלבושה ותשהא למות ואע"ג דאיכא צערא דגופא ולא תבזה אותה להפשיט' הילכך זו היא ברירת מיתה יפה ור"י סבר נייחא דגופיה עדיף ליה לאיניש מבזיוניה כלומר גדול בעיניו טפי מבזיוני' הילכך כשתפשיטנה זו היא יפה לה כמ"ש רש"י ז"ל

אות ס (רח) סתמא דמילתא כי טעין איניש מלת' דמהניא במילתיה טעין רש"י ז"ל בריש השולח דף ל"ב ע"ב עלה דלישנא דבטל ב' לישני משמע משמע דבטל השתא ומשמע דליבטיל גבי גט לישנא דמהני ביה קאמר גבי מתנה לישנא דמהני ביה קאמר ופרש"י דסתמא דמלת' כי טעין איניש מלתא דמהניא במלתיה טעין. וכ"כ הריטב"א ז"ל בריש פרק הכותב עלה דהאומר שדה זו אין לי עסק בה ז"ל ואומר רבינו דמתני' כשאומר כן בל' סילוק וגילה דעתו שאומר בלשון הקנאה אבל באומר כן בל' הודא' פשיטא דמהני ואפי' בשאומר כן בל' סתם ולא גילה דעתו אם בלשון הודאה אם בל' הקנאה זוכה הוא מדין הודאה כיון שפשוטו של לשון הכי משמע ול' חכמים כך הוא הרי את מקודשת לי שר"ל הרי את תהא מקודשת שזה הל' וכיוצא בו משמע לשעבר ומשמע להבא וזוכה הוא באיזה שיזכה יותר וכדאמרינן בפ' השולח ע"כ

(רט) סתמא דמלתא כי מתרע באיניש מילתא בריש גנח והדר יליל. לענין תקיעות בר"ה דף ל"א ע"ב

(רי) סתמא דמלתא כי תבע איניש קרנא תבע ברישא פ"ק דב"מ דף ט"ז ע"א בין לרבה בין לרבא דמוקי גביה קרן מן הגזלן בנגזל הא מלוה על פה הוא ולא טרפא ממשעבדי ומשני הב"ע בשעמד בדין והדר זבין כלו' וכיון דחייבוהו ב"ד אית ליה קלא והו"ל כמלוה בשטר ופרכינן א"ה פירות נמי ומשני כשעמד בדין על הקרן ולא עמד בדין על הפירות ומאי פסקא סתמא דמלת' כי תבע איניש קרנא תבע ברישא

(ריא) סתמא כמה דלא יהיב איניש זוזי לא יהבו לי' חפצא בפ' המדיר וע' בב"י ח"מ סי' קפ"ה מחודש ה' תשו' להרשב"א שאין, לסרסור למכור חפץ באשראי אא"כ נטל רשות מבעל הדבר שאין דרך מוכר למסור מקח עד דשקיל זוזי והביא ראיה מהא דפ' המדיר ע"ש וע' בתשו' בני אהרן סי ט' ד"י א' ב'

(ריב) סתמא דשכיב מרע מידק דייק והדר יהיב ב"ב דף קמ"ח ע"ב

(ריג) סתמא פחות מרביעית לא קפדי אינשי רביעית קפדי אינשי ב"מ דף ק' ע"ב עלה דמתני' דהמוכר זיתיו לעצים ועשו פחות מרביעית לסאה הרי אלו של בעל הזיתים עשו רביעית לסאה הרי אלו יחלוקו כו' ובעינן היכי דמי אי דא"ל בעל הקרקע קוץ לאלתר אפי' פחות מרביעית נמי לבעל הקרקע אי דא"ל כל אימת דבעית קוץ אפי' רביעית נמי לבטל הזתים ומשני לא צריכא דא"ל סתמא פחות מרביעית לא קפדי אינשי רביעית קפדי אינשי

(ריד) סתם סופרי הדיינים מגמר גמירי פ"ק דגטין דף ב' והרא"ם ז"ל בתשו' ח"א סי' ס"ו כ' דאע"ג דקי"ל לרבנן דספרי דדייני מגמר גמירי וחזקה גדולה היא היכא דאיכ' ריעותא חיישינן ע"ש. וע' בתומת ישרים סי' ר"ח

(רטו) סהדותא עד שתין שנין מדכר איניש טפי מדכר איניש וה"מ מלתא דלא רמיא עליה דאיניש אבל מלתא דרמיא עליה דאיניש אפי' טובא נמי מדכר כתובות דף ך' ע"ב

(רטז) סהדי בשקרי לא מחזקינן פ"ק דב"ב דף ז' ע"ב שטרא דיתמי דנפק עליה תברא א"ר חמא אגבויי לא מגבי' ליה דנפק עליה תברא מקרע לא קרעי' ליה דכי גדלי יתמי מייתי ראיה ומרעו ליה ולית הלכתא כר"ח מ"ט סהדי בשקרי לא מחזיק' והתם הוי פלוגתא ע"ש

(ריז) ספיקא אי מחית איניש לספיקא או לא מחית ע' לעיל אות למ"ד דאיפסיקא הלכתא דלא מחית איניש נפשיה לספיקא

(ריח) סילוק כי סליק איניש נפשיה ממלתא דלא שכיחא ממילתא דשכיחא לא מסלק איניש נפשיה. כתובות דף פ"ג ע"ב

אות ע (ריט) עביד איניש דמקרי ואמר פרק ח"ה ד"ל ע"ב ההוא דא"ל לחברי' מאי בעית בהאי ארעא א"ל מפ' זבינא ואכלתיה שני חזקה א"ל פ' גזלנא הוא א"ל והא אית לי סהדי, דאתאי אמלכי בך ואמרת לי זיל זבין א"ל הב' נוח לי מן הראשון אמר רבא דינא קא"ל ופריך כמאן כאדמון דתנן העורר על השדה וחתום עליה בעד אדמון אומר הב' נוח לי כו' וחכ"א איבד את זכותו ומשני אפילו תימא רבנן התם עבד ליה מעשה אבל הכא דיבורא עביד איניש דמקרי ואמר. ומהרשד"ם ח"מ סי' רכ"ג דף קנ"ו סע"א העלה שם בתשו' דכל דהוה דיבור אפי' אמר המערער קני כי אין לי זכות בה דיבורא מקרי ולא איבד את זכותו כי דוקא מעשה לא עביד איניש אבל דברים אלפים ורבבות לא מעלות ולא מורידות. אמנם מהרימ"ט ח"מ סי' י"ח כתב על מה שנחלקו הדיינים בדבר זה י"א דבדיבורא בעלמא מקרי איניש ואמר מטעם הב' נוח לי והראשון קשה הימנו ופי' דאמר דרך הודאה ויש מהם אומרים דבהודאה מעליא לא שייך לומר בזה הב' נוח לי כו' ותשובתו הרמתה ז"ל כן דעתי נוטה דבהודאה לא שייך לומר טעמא דהב' נוח לי כו' דאיך ינוח לו לתבוע מהב' מאחר שכבר הודה שאין לו בה כלום הא סילק תביעתו לגמרי ולא הוזקקו בפ' ח"ה לחלק בין דיבור למעשה אלא במלתא דלאו הודאה היא כגון דאתאי לאמלוכי ביה ואמר זיל זבין דודאי אומר לו השבתי אותך עצה לפי דרכי לפי שנוח לי להוציאה ממך וכן בההיא דחתום עליה בעד אין שם הודאה אלא שמעיד שפ' מכר לפ' שהרי אין ראיה מהשטר שהוא שלו מתוך חתימת העדים דעדים אחתימה הוא דחתמי כדאמרי' אמנה שבשטר הם מעידים אף