קהלת יעקב - ב שצד

לא טקית איניש נפשיה לספיקא כלומר דלא מחית איניש למימר מלתא דליתי ביה לידי שאלה לחכמים וכי אמר גדולה גדולה שבגדולות קאמר. והתם פרכינן מההיא דעד פני הפסח ר"מ אומר אסור עד שיגיע ר' יוסי אומר עד שיצא דר"מ סבר, לא מחית איניש נפשיה לספיקא וכי קאמר פני קמא דכלא קאמר שהוא פני שבכולן ור"י סבר איפכא ומשני מוחלפת השטה ואימא ר"מ אומר עד שיצא ור"י אומר עד שיגיע. ומסיק לעולם לא תיפוך ובנדרים לא במעייל איניש נפשיה לספיקא קמפלגי אלא בלישנא בעלמא פליגי. וכתב הר"ן ז"ל ולענין הלכה כיון דמהפכינן להו וקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י נקטינן כר"י דלא מחית איניש כו' ואע"ג דמסיק לעולם לא תיפוך. מ"מ סוגיא דנדרים דף ס"א דלא מייתי אידך שינויא דבלישנא בעלמא פליגי איכא למסמך עילוה טפי מסוגיא דקדושין דהתם לאו בדוכת' אתמר ועוד דהא תניא בסוגיא דנדרים והוא דעת הרמב"ם ז"ל אבל הרמב"ן ז"ל פסק כסוגיא דקדושין דקאמר לעולם לא תיפוך דר"י אמר בעד פני אסור עד שיצא דמחית איניש נפשיה לספיקא והלכת' כר"י, והטור בא"ה פסק כדעת הרמב"ם שפסק פ"ט מהל' אישות דלא מחית איניש נפשיה לספיקא ע"ש בסי' ל"ז ובנדרים פ"ב די"ח ע"ב עלה דמתני' דסתם נדרים להחמיר פריך והתנן ספק נזירות להקל ומשני א"ר זירא ל"ק הא ר"א הא רבנן דתניא המקדיש את חייתו ובהמתו הקדיש את הכוי ר"א אומר לא הקדיש את הכוי מ"ד ממונו מעייל לספיקא גופיה נמי מעייל לספיק' ומ"ד ממונו לא מעייל לספיק' גופי' נמי כ"ש לא מעייל לספיקא ופריך עלה אביי ומשני שינויא אחריתי הא ר' יאוד' והא ר"ש דתניא הריני נזיר אם יש בכרי הזה ק' כור והלך ומצאו שנגנב ר"י מתיר דכיון דלא ידע אם היה שם ק' כור או לא לא מעייל איניש נפשיה לס' שיהא נזיר באותו ש' ור"ש אוסר דס"ל מעייל איניש נפשיה לס' ומייתי התם פלוגתא דר' יאודה ור"א בר' צדוק באומר סתם תרומ' ביאודה אסור' ור"א ב"צ אומר סתם חרמים בגליל אסורים וכתב שם הר"ן ז"ל ריש דף ך' ז"ל ולפ"ז כי מהדרינן לעיל אמאן דס"ל לא מעייל איניש נפשיה לספיקא. ולפ"ז היאך פסק כסתם מתני' דסתם נדרים להחמיר דאזלא כמ"ד דעייל נפשיה לספיקא. ועיין בפרט מדה זו במהרשד"ם ז"ל בי"ד סימן ע"ו דף ל"ח ע"ד ובתשו' מהרימ"ט חלק ח"מ סימן כ"ג סוף דכ"ז ודכ"ח

(קצג) מהלך אדם בינוני עשרה פרסאות שהם ארבעים מינין פסחים דף צ"ב ועיין בתוספות פרק אלו מציאות דף כ"ח ד"ה ע"ו יום כו'

(קצד) מזון ב' סעודות של אדם שיערו חכמים דהויין ח"י גרוגרות. עירובין דף פ' סע"ב ועיין שם מ"ש התוס' ז"ל

(קצה) מוכן לכלבים מוכן לאדם משום דדעתי' דכל איניש על כל מידי דחזי לי' פ"ק דביצה דף ו' ע"ב

(קצו) מיא מרזו מכה דאמרו חכמים. כתב בתשו' מ"ב סי' מ"ו דמשמע דכיון דאיכא מכה בכל מקום שהיא שוב אין מעידין עליו ועיין בקונטר' מהרח"ש דף נ"ב ומהרי"א סימן ט"ו כתב הא דמיא מרזו מכה היינו המכה דוקא אבל במקום שאין בו מכה מצמת צמח ועיין בס' חוט השני דף ק"ב ומהרח"ש דף מ"ב. והמ"ב בסי' ס"ג כתב עוד דהא דמיא מרזו מכה לא מסתברא לן לחלק בין מכה חדשה שעדיין לא נתרפאת למכה ישנה, דכבר נתרפאת ועיין ברא"ם סי' ל"ו. והא דאמרו חכמים דמיא מרזו מכה כתב מהרח"ש בקונטרס דף נ"ב דהוי אפי' לא שהא במים ג' ימים גם כתב שאם מת ביבשה ואח"כ הפילוהו למים לא אמרו חכמים בכה"ג מיא מרזו מכה ועיין בחוט השני דף ק' וק"א ושם האריך עוד על ס' המרדכי שכתב דהא דמיא מרזו מכה היינו במקום דנחתכו רגליו אבל פרצופו אינו משתנה במים אע"ג דאיכא מכה. והר"ב פ"מ ח"ב ד' קס"ב כתב דמה שאכלו הדגים אחרי מות המת לא חשיב מכה ועיין בחוט השני סי' ק' וק"א

(קצו) מפתח כתב בתשו' הב"ח סי' פ"א על עדות ההרוג שהקברנים העידו שהכירו החגורה והמפת' סמך הרב ז"ל להתיר על סי' המפתח דלאו אורחייהו דאינשי להשאיל את מפתח ביתו לשום אדם דאדרבא המפתח לאדם היא עומדת לאנשי ביתו לסי' כי מי שיביא מפתחו לסי' נותנים לו מה שישאל מהם א"כ ליכא למיחש בכה"ג לשאלה. ובתשו' סימן ע"ה התיר גם מכח סימן מובהק דפוזמקא א' נמצאת ברגל המת דאין דרך בני אדם כלל לילך לדרך בפוזמקא א' וליכא למיחש לשאלת א' שהוא דבר חוץ מן השכל

אות נ (קצח) ניחא לי' לאיניש זמנין חברי' טפי מרביה. לענין עירוב דף ל"ו דעירובין

(קצט) ניחא ליה לחבר דליעבד איסורא קלילא ולא ליעבד ע"ה איסורא רבא פלוגת' דרשב"ג ור' בפ"ג דעירובין דף ל"ב ע"ב ר' סבר ניחא ליה לחבר דליעביד איהו איסור' קלילא ולא ליעבד ע"ה איסור' רבה ורשב"ג סבר ניחא ליה לחבר דליעבד ע"ה איסור' רבא ואיהו אפי' איסור' קלילא לא ליעבד והל' כרבי וע"ש בתוס' באורך ועיין בפרטי המדה הזאת בתשו' מרן הב"י סימן ב' מדיני כתובות ובתשו' הרמב"ן סי' ר"ה ובתשו' משפט צדק ח"ב סס"ח ותשו' משפטי שמואל סי' ק"ך ועיין בטור א"ח סי' ש"ו בסוף הסימן תשו' הרשב"א ז"ל שהביא שם והרב כנה"ג שם כתב בזה ע"ש

(ר) ניחא לי' לאיניש דלא נסתרי עבדיה ב"מ פ' הרבית דס"א התוקף עבדו של חברו ועשה בו מלאכה פטור לי' לאיניש דלא נסתרי עבדיה

(רא) ניחא לה לאתתא דתיפוק עלה שמא דאישות. ב"מ ס"ז א' עלה דאמרינן מחילה בטעות הויא ומייתא סייעתא מאילונית דאין לה כתובה דאע"ג דכי מחלה היא נדוניא דילה למוסרה בידו טעות הוי מחילה בטעות הוי מחילה. ודחי לה דשאני אילונית דניחא לה דתיפוק עלה שמא דאישות

(רב) ניחא ליה לאיניש דליזבין ברתיה ולא לוזיף ברביתא ערכין דף ל' ע"ב

(רג) ניחא להו לאחי דאח גדול לילבש כי היכי דלשתמעון מיליה. ב"ק דף י"א וב"ב דף קל"ט ע"א אמר עולא אר"א האחים שחלקו מה שעליהן שמין ומה שעל בניהם ובנותיהם אין שמין א"ר פפא פעמים אף מה שעליהם אין שמין. משכחת לה בגדול אחי דניחא להו לאחי דלילבש כי היכי דלישתמעון מיליה ועיין בפרט זה בתשו' הרב בצלאל ז"ל סימן ל"ח: ושם כ' בשם שטה כ"י דמ"מ בגדי שבת וי"ט שמין ע"ש (רד) ניחא ליה לאיניש דמייתי קרבן ולא לילקי פ' שבועת . הפקדון דל"ז ע"א עלה דמתני' חמורה שבועת הפקדון משבועת העדות דבשבועת העדות אין בזדונה מכות ובשבועת הפקדון חייבים על זדונה מכות כשהתרו ביה ופרכינן ומאי חומרא דמכות מקרבן הואיל ולא עבדינן לי' תרוייהו הא בשבועת העדות מייתי קרבן ומשני דניחא ליה לאיניש טפי דמייתי קרבן ולא לילקי

(רה) ניחא ליה לאיניש דלא נקריא גזלנא. ניחא ליה ניחא לאיניש דליקום בהמנותיה. ב"מ דט"ז ע"א וע' בתשו' תה"ד ובתשו' מהרשד"ם ז"ל ח"מ ס"ס ר"י: