קהלת יעקב - ב שצג

טוען מחלת לי מהני ליתמי לא טענינן להו דטענה רעועה הי ולא שכיח שימחול אדם את שלו ומלתא דלא שכיח לא טענינן ליתמי ע"ש, ועוד זאת ראיתי למהרימ"ט ח"ב סקכ"א שכת' דהא דטענ' תחיל' ריעא וכששט' כתוב' יוצא מתחת ידה לא חיישינן לה ולגבי שבועת אלמנה חיישי' לה ע"י גלגול אבל היכא דאיכא ריעותא כנגדה דאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה חיישי' לה אף דטענ' ריעא היא משום דטענתה בלא שטר כתובה ריעא היא ואתי טענת מחילה דריעא ומרעי לה יע"ש ובזה השוה סברת הרמב"ם שכתב פי"ט מה' אישות דאין הבנים יורשין כתובת אמם ולא הבנות ניזונות בתנאים אלו עד שיהיה שטר כתובה יוצא מתחת ידם אבל אם אין שטר כתובת אמם יוצא מתחת ידם אין להם כלום שמא מחלה אמם כתובתה וכתב ה"ה דבשאין שטר הכתובה יוצא מת"י חוששים לכל מה דאפשר לחוש ואף דליכא למיחש לפרעון חיישי' לשמ' מחל'. ומדברי הרא"ם בתשו' ח"ב סכ"ז משמע דפליג אהרמב"ם בזה וס"ל דכל דליכא למיחש לפרעון גם למחילה לא חיישי' ע"ש באורך. ובתשו' משאת משה חא"ה סימן כ"ח עמד על דבריהם ועיין בתשו' פ"מ ח"א סימן מ"ב דנר' מדבריו דבמקום דלפרעון ליכא למיחש גם למחילה לא חיישינן

אות מ (קעט) מילתא דלא רמי' עליה דאיניש לא יהיב דעתיה שבועות דמ"א עיין לעיל אות הכ"ף ועיין בט"ז י"ד סק"צ ס"ק ל'

(קפ) מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר ולאו אדעתי' עיין בזה בט"ז י"ד סק"צ ס"ק מ' מה שהק' בזה על הרשב"א בס' תורת הבית

(קפא) מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי בה אינשי בכורות דל"ו ועיין באות הכ"ף

(קפב) מילתא דתמיהא דכירי אינשי חולין דע"ה ע"ב

(קפג) מילתא דקביע לה זימנא מרתת איניש ולא מפשע פ"ק דשבת ד"י ע"ב אמר אביי הני חברין בבלאי למ"ד תפלת ערבית רשות כיון דשרא לי' המייניה לא מטרחינן לי' ופריך ולמ"ד חובה מטרחינן לי' והא תפלת מנחה דלכ"ע חובה היא ותנן אם התחילו אין מפסיקין ואמ"ר חנינא משיתיר חגורו ומשני התם לא שכיח שכרות הכא בלילה שכיחא שכרות דבלילה אדם עשוי להשתכר אי נמי במנחה כיון דקביע לה זמנא מרתת איניש ולא אתי למפשע ערבית כיון דכולא לילה זמן ערבי' לא מרתת ואתי למפשע. ועיין בתשו' מהראנ"ח ח"א סמ"ח בפרטים אלו

(קפד) מילתא דעביד איניש בידים לא מנשי ולא מסח דעתיה מיני' ואחריני דעבדי ליה אסחו דעתיהו ביצ' ד"מ ע"א לענין בשר שנתעלם מ"ה א"נ לענין מוקצ'

(קפה) מלוה כי קא יזיף איניש בצנעא יזיף ב"ב דמ"ב ע"א עיין אות היו"ד

(קפו) מזלא דבי תרי עדיף ב"מ פרק המקבל דק"ה אמר רבא הני ב' דעבוד עסקא בהדי אהדדי ורווח וא"ל חד לחבריה תא ניפלוג אי א"ל אידך נרווח טפי דינא הוא דמעכב ואי א"ל הב לי פלגא דרווחא א"ל לא משום דרווחא לקרנא משתעבד ואי א"ל הב לי פלגא רווחא ופלג' קרנאי א"ל עיסקא להדדי משועבד ואי נפלוג רווחא ונפלוג קרנא ואי מטי לך פסידא דרינא בהדך א"ל לא מזלא דבי תרי עדיף. ומכאן כ' הרשב"א סי' תתס"ט בשותפים שחייב להם גוי ופרע הגוי קצתו ואחד מהשותפים מעכבו לעצמו וא"ל טול אתה חלקך מן הגוי דלאו כל כמיניה ואפי' אם נטל חלקו ואומר לחברו פלגא דידך אי מטי לך פסידא אפרע לך לאו כ"כ דא"ל מזלא דבי חרי עדיף ע"ש. ומהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' קנ"ח כתב דהא דאמרינן בב' שותפים מזל' דבי תרי עדיף הוא הדין ג' או ד' שותפי' שנחלק א' מהם אעפ"י שנשארו הב' בשותפות שייך לומר נמי מזלא דרבים עדיף

(קפז) מאני תשמישתיה דאיניש יקירי עליה ולא מזבן להו אי לאו בדמי יקירי ב"מ דנ"א ע"א לענין אונאה דתכשיטין וכלי חשמישו של בעה"ב חביבין עליו ואינו מוכרן אלא ביוקר והו"ל כמפרש יודע אני שיש בו אונאה דאין לו עליו הונאה ופסקו הטור סי' רכ"ז וכתב שם בשם הרא"ש ז"ל דכיון דטעמא דהו"ל כמפרש צריך שיודע הקונה שהמוכר בעל הבית הילכך מחל על אונאתו אבל לא ידע שהוא בע"ה או שמכר ע"י סרסור יש לו אונאה ועיין בתשו' הרא"ש כלל ק"ב שכתב שאפי' שמכרן בעה"ב מפני דוחקו דלא שייך ה"ט לא פלוג רבנן ע"ש מלתא בטעמא ועיין במדה זו בס' מחנה אפרים הל' אונאה סי' ך'

(קפח) מחילה מחיל איניש שתות טפי משתות לא מחיל ב"ב דף צ"ה ע"א ובב"מ דף נ"ב ע"א מאי שנא סלע דפליגי ומ"ש טלית דלא פליגי אמר אביי טלית עד שתות מחיל דאמרי אינשי עשיק לגביך ושוי לכריסך סלע כיון דלא סגי לי' שאינו יוצאה בהוצאה לא מחיל ע"ש

(קפט) מתנה כי יהיב איניש מתנה אדעתא דמקבלי לה מיניה כריתות דכ"ד ע"ב לענין למי שכתב נכסיו לאחרים והיו בהן עבדים ואמר הלה אי אפשי בהן כבר זכו בהן יורשין ויהיב טעמא לרשב"ג משום דסתמא דמלתא כי יהיב איניש מתנה אדעת' דמקבלין לה מיני' כי לא מקבלין לה מיני' הדרא למרה

(קצ) מסלק איניש ממילתא דלא שכיחא ממילתא דשכיחי לא מסלק איניש נפשיה ריש פרק הכותב עלה דמתני' דהכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך ה"ז אוכל פירות ואם מתה יורשה א"כ למה כתב לה דין ודברים כו' שאם מכרה ונתנה קיים ומפרש התם טעמא דלא אמרינן דמכל מלי סליק נפשיה משום דיד בעל השטר על התחתונ' ופרכינן ואימא מירושה אמר אביי מיתה שכיח בנשי מכיר' לא שכיח וכי מסלק איניש נפשיה ממילתא דלא שכיח ממילתא דשכיח לא מסלק איניש נפשיה

(קצא) משוי איניש שליח במילתא דקיימא קמיה במילתא דלא קיימא קמי' לא משוי שליח נזיר פ"ב די"ב ע"א עלה דהאומר צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים אמר ומודה ר"י באשה שאין לה לא בת כו' ולא אחות ואע"פ שהית' לה אחות ונתגרשה לאחר מכאן ויהיב טעמא משום דסתמא דמלתא כי משוי איניש שליח במלתא דקיימא קמיה במלתא דלא קיימא קמיה לא משוי שליח ופרכינן עלה ממתני' דשמע חבירו ואמר ואני כו' ומשני אמרי לא משוי איניש שליח אלא במלתא דמצי עביד השתא במלתא דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח ועיין בפרט זה בתשו' מהרימ"ט ח"מ סי' כ"ג דף כ"ח ובספר בני יעקב דף נ"א ע"ג ובספר משנה למלך ה' אישו' פ"ט ה"ו באורך ובתשו' משאת משה ח"ג (סי')

(קצב) מחית איניש לספיקא הוי פלוגתא דר"מ ורבי יוסי בפ"ב דקדושין דף ס"ד ע"ב עלה דמתני' דאומר קדשתי את בתי הגדולה ואיני יודע אם גדול' שבגדולות כו' או קטנה שבגדולות שהיא גדולה שבקטנות כולן אסורו' חוץ מן הקטנה שבקטנות דר"מ ר"י אומר כולן מותרות חוץ מן הגדולה שבגדולות. דר"מ סבר מחית איניש לספיק' ור"י סבר