קהלת יעקב - ב שצב

לא שדי איניש זוזי בכדי. וגם לענין חזקה אתמר בפרק ח"ה דמ"א ע"ב דאפי' תימא היורש בעי ראי' דדר בה מורישו יום א' לוקח עדיף טפי מיורש דלוקח אלו לא בריר' לי' מילתא דודאי זבנה המוכרה לו מבעל הקרקע לא הוה שדי זוזי בכדי הילכך ודאי קם אמילת' שפיר כשלקחה וא"צ לא ראי' ולא טענ' ע"ש. ומזה כת' הרדב"ז סקפ"ב על מי שכתב כתובה לארוסתו וכתב לה מעכשיו בתורת כתובת אירוסין פ' פרחים שליש בתורת מוקדם ושליש בתורת סבלונות ושליש בתורת מאוחר וגירש' בעודה מקודש' והעדים אומרים שמעולם לא עלה על דעתם שמעכשיו משמע אפי' אם יגרשנה מן האירוסין אין כאן ביטול תנאי בדבריהם ולא תוספת תנאי אלא פירוש מסכים אל לשון עדותם ואל הסבר' דלא שדי איניש זוזי בכדי ונאמנים העדים ע"כ

(קסח) לא מייתי איניש חובה לנפשי' בפ' אלו מציאו' דכ"ח אבוה דר"פ אירכס ליה חמרא אשכחוהו אתא לקמיה דרב' ברי' הונא א"ל זיל אייתי סהדי דלאו רמאי את וטול אזל אייתי סהדי א"ל ידעתון בי' דרמאי הוא א"ל אין א"ל אנא רמאה אנא א"ל אנן לאו רמאה את קאמרי'. א"ר ב"ר הונ' מסתבר' לא מייתי איניש חובה לנפשי'. והרי"ף והרא"ש ז"ל סיימו בה והני ודאי מיטעא טעו ולא אמרי' בכה"ג כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד וכת' מהרש"ך ח"ב קל"ד דהיינו דוק' אם חזרו מעדותן תוך שעה אמנם אם היום העידו העדים באופן דהוי חובה להמביא העדים ואחר יום או יומים חזרו העדים לבטל עדותן הראשונ' יראה דאינן יכולין לחזור וע"ש מה שכתב בסי' רכ"ח

(קסט) לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה. בפ' מי שאחזו דע"ה ע"ב אתקין שמואל בגיטא דש"מ אם לא מתי לא יהא גט ואם מתי יהא גט ולימא אם מתי יהא גט ואם לא מתי לא יהא גט לא מקדים איניש פורענות' לנפשי' ועי' בפרט זה בהקדמת הט"ז ז"ל בי"ד ובס' מ"ל ה' אישות פ"ו דף י"ג ע"ג בארוכה

(קע) לא קרו אינשי לאבא דאבא אבא סתם הרשב"א סימן אלף וקכ"ט ומ"ש בספרי ותבאנ' אל רעואל אביהן ר"ל אביהן בשתוף אלא שלא פי' הכתוב כנה"ג בכלליו סי' ג"ן ועיין מה שכתבתי בריש ספר מענה לשון בל' הדיוט ע"ש

(קעא) לא עביד איניש דמשתבע אדעתא דנפשיה פ"ג דנדרי' דף כ"ה ע"א

(קעב) לא טרח איניש למיגר ביתא לבציר מתלתין יומין פ"ק דר"ה ד"ז ע"ב

(קעג) לא מתפיס איניש צררי לקטנה פ' ב' דייני גזרות דף ק"ז ע"ב כיצד אמרו ממאנת און לה מזונות אין אתה יכול לומר ביושבת תחתיו שהרי בעלה חייב במזונתי' אלא כגון שהלך בעלה למד"ה לותה ואכלה עמדה ומיאנה ואם לא מיאנה יהבינן לה למאי ניחוש לה אי משום צררי לא מתפיס איניש צררי לקטנה כו' ועי' בזה בתשו' מהרש"ך ח"ג סי' י"ח

(קעד) לא מתני איניש במילת' דלא שכיח ולא אסיק אדעתי' בטח"מ סימן רכ"ה ע"ש תשו' הרא"ש באורך. והרד"ך ז"ל כ' בבית ל"ב דלא אמרינן מלתא דלא שכיח לא מתני אינשי אלא כשיהיה הדבר פלא ולא יוכל לשערו והר"ב כנה"ג בסימן רכ"ה אות ט"ל כתב בשם תשו' כ"י למהר"י אשכנזי ז"ל שכתב דמוהר"י קולון בשו' ז' חולק עליו וסובר דאעפ"י דלא יהיה הדבר פלא אלא דלא שכיח טובא אמרינן מילת' דלא שכיח לא אתני איניש עלה. ועל מ"ש עוד מהרד"ך דלא אמרי' מילת' דלא שכיח לא מתני איניש עלה אלא בדבר חומרא ונדר אבל בדבר שאין בו חומרא ונדר לא והרב הנז' הקשה עלין מדברי הגמ' ומתשו' מהריק"ו והשכים דאפי' בדבר דלא הוי חומר' ונדר אמרי' מלת' דלא שכיח לא מתני איניש עלה וע"ש בכנה"ג להקת תשו' הפוסקים בפרט מדה זו ועיין במהרשד"ם י"ד סצ"א בחלק הג' של השאלה

(קעה) לא עבדי אינשי ערב לערב הרדב"ז בתשו' כ"י סתקי"ו ומה"ט ב' שערבו לא יכול לגבות מכל א' על הכל דלא דמי לב' שלוו דכל אחד ערב לחבירו מש"ה אינו גובה אלא משניהם אבל ב'. שערבו לא' בשלמא אם כל א' מהם ערב על הכל ניחא אבל אם כל אחד ערב לחבירו ערב לערב לא עבדי אינשי ואדעתא דהכי לא נחית וזה טעם נכון ליודעים עכ"ל

(קעו) לא ניחא ליה לאיניש למפסד השתא כדי להיות בספק הריוח פעם אחר' תוס' פ' אלו מציאו' דכ"ח ע"א עלה דפרכי' ארבא דקאמר דטעמא דמהדרי' אבידה בסי' משום דניחא לי' לבעל אבידה דליתיב המוצאה סימן ולמשקליה מידע ידע דעדים לית לי' ומימר אמר כ"ע לא ידעי סי' מובהק דידה ואנא יהיבנא סי' מובהקים דידה ושקילנא לה אלא הא דתנן מצא תכריך של שטרות ה"ז יחזיר הכי נמי דניחא לי' ללוה לאהדורי ליה למלוה והקשו התוס' אין ניחא ליה דכי ילוה לאחר דליהדרו לדידי' ותי' דאינו רוצה להפסיד עתה כדי שיהיה לו בספק בפעם אחרת

(קעז) לא שביק איניש מלו' שיש עליה שבוע' ופרע מלו' שאין עליה שבועה תשו' הרדב"ז חדשו' סי' רמ"ט נשאל על מי שהי"ל ב' חובות א' בשבועה וא' בלא שבועה ופרע סתם ואמר המלוה שאין בו שבועה קבלתי ועדיין החוב של השבועה קיימת והלוה אומר לא פרעתי אלא החוב שיש בו שבועה תשובה כבר נשאלתי על מי שהי"ל מלוה ע"פ ומלוה בשטר ופרע סתם והעליתי שיש בה ג' מחלוקו' הרא"ה ז"ל והריטב"א ז"ל ס"ל דמסתמא על דעת המלוה הוא פורע שיטלם מאיזה חוב שירצה והרא"ש ז"ל כתב דלא שביק איניש מלוה בשטר ופרע מלוה ע"פ והר"ן ז"ל כתב שאפי' אמר הלוה מלוה שבשטר אני פורע והמלוה קבל בשתיק' מצי למימר מלוה שהיא ע"פ נפרעתי והעליתי דמנקט מלתא מציעתא עדיפא שאם פרע לו סתם מצי למימר מלוה ע"פ נפרעתי. ובנ"ד אני אומר דכ"ע מודו לשיטת הרא"ש דלא שביק איניש מלוה שיש עליה שבועה ופרע מלוה שאין עליה שבועה מימר אמר דלמא לא אתרמי לי זוזי ונמצאתי עובר על השבועה והוי סתמו כפירושו. וגדולה מזו יש ללמוד דאפי' שהמלוה בלא שבועה מטא זימנא והמלוה שיש עליו שבועה לא מטא זימנא ופרע סתם ודאי שהמלוה שיש עליה שבוע' פרע מטעמא דאמרן דמימר אמר כי מטו זמניה דלמא לא מתרמו לי זוזי וליטרדן ונמצאתי עובר הילכך אנן סהדי דמלוה שיש עליה שבועה פרע ע"כ וע"ש שנ"ט עוד לדבריו המצודקים

(קעח) לא עביד איניש דמחיל ממוניה כ"כ הרימ"ט ח"א סי' ס"ב על מה שכתב המרדכי דלוה דטעין תוך זמן המלוה מחלת לי אינו נאמן כדין הקובע זמן למלוה ותבעו תוך הזמן וא"ל פרעתיך דלא מהימן דחזקה אין אדם פורע תוך זמנו וה"ה דלא יכול לומר לו מחלת לי כתב הרב ז"ל דלאו היינו טעמא דלא מחיל איניש בגו זמניה דודאי אע"ג דלא עביד איניש דפרע בגו זמניה עביד איניש דמחיל בגו זמניה אלא היינו טעמא דלא מהימן למימר מחלת לי משום דטענת מחילה גרועה היא דאפי' טעין הלוה במלוה על פה מחלת לי לאו כל כמיניה ולא חשיב כאומר פרעתי דשאני פרעון דלפריע' קיימא אבל סתם חוב לאו למחילה קיימא דלא עביד איניש שמוחל את שלו ע"ש. ורבינו הר"ב כנה"ג בח"מ סע"א בהגהת הטור אות כ"ב הביא חולקים על הרב מהרימ"ט ז"ל וע"מ כתב שם דאע"ג דאם הלוה