קהלת יעקב - ב שצא

שטרות דליכ' קפידא דאפושי שטרי אלא אפושי בעלי דינים שטורח לו להזקק היום ולמחר לבא עמהן בדין ורבינו ז"ל מוקי לה סוגיא בשטר אחד דליכא קפידא דשטר אלא קפידא דבעלי דינין ובההיא הוי פלוגתא וה"פ אמר לאחד ולא לב' קפידא שלא ימכור לב' ואפילו בשטר א' אמר לא' סתמא מאי כלומר מהו שימכור לב' בשטר אחד ודלעיל מיירי בשני שטרות כו' והך בעיא דמצי אמר ליה לא ניחא לי דליפשו שטרי עלואי כתב הרי"ט לא איפשיטא בהדיא וסוגיין דמעביר על דבריו הוי דלא ניחא לי' דליפשו ש"ט. ורבי' האיי גאון בשטר שכ"ט כתב דמוסיף ע"ד הוי מדאמרינן לא' ואפי' לב' ואפי' לק' אלמא הלכתא כמ"ד דמוסיף ע"ד הוי כי רבי' האיי ז"ל פי' האי פשיט' דהכא ע"ד מאי הוה עלה. ועיין בטור ח"מ סימן קפ"ב ובמ"ש שם מרן ז"ל ובמ"ש רבינו הרב כנה"ג ז"ל שם

(קנח) לא ניחא לי' לאיניש דליהוו זכוותיה גבי חבריה בפ' גט פשוט דקס"ח עלה דמתני' אין כותבין שטרי ברורין אלא מדעת שניהם וב' נותנים שכר רשב"ג אומ' לשניהם כותבים שנים לזה לעצמו ולזה לעצמו מפרשינן טעמיה דרשב"ג דקאמר כותבים ב' שטרי טענות של זה ושל זה משום דא"ל לא נימא לי דתיהוי זכותך גבי זכותי דדמית עלי כי אריא ארבא כלו' דקפיד טוב' אם יכתבו שטר א' לב' בטענות ב' כתובי' בו משום דאמר כל שעה שתראה הכתב הבא עלי בעלילות טענותיך הכתובים בו ושם תראה טענותי לבא לידי מריבה ע"ש

(קנט) לא חציף איניש לאכחושי סהד' תוס' פ' ח"ה דף ל"ד ד"ה הוי מחויב שבועה כו' ועי' בתשו' בני אהרן סימן י"ג

(קס) לא ניחא לי' לאיניש דליהוי לוה רשע ולא ישלם בפ' ח"ה ד' מ"ד המוכר שדה לחבירו שלא באחריו' אין מעיד לו עליה כלומר מוכר קרקע שלו שהיתה משועבדת לבעל חובו ומכרה ללוקח זה ואתא איניש דעלמא וקא מערער עליה דלא יעיד המוכר ללוקח מפני שאחריותו של ב"ח עליו דמוכר לגבות מקרקע זו, ופרכינן ה"ד אי דאית לי' ארעא אחריתי עליה דידי' הדר ואי דלית לי' ארעא אחריתי מאי נפק' ליה למוכר מיני' אם תשאר ביד הלוקח הא אפי' מפיק לה מערער מיני' לא מצי גבי ב"ח מיני' דמוכר מידי דהא לית לי' ומשני דא"ל לא ניחא לי דלהוי רשע ולא ישלם הילכך ניחא לי' דתיקום ביד הלוקח דהדר עליה ב"ח ולא להוי מוכ' לוה רשע וכנגד לוקח לא הוי לוה רשע שהרי שלא באחריות מכר לו והילכך אינו מעיד לו דנוגע בעדות הוא

(קסא) לא עביד איניש דפרע גו זמניה פ"ק דב"ב דף ה' פלוגת' דר"ל ואביי ורבא. לר"ל הקובע זמן לחבירו וא"ל פרעתיך בתוך זמנו אינו נאמן והלואי שיפר' בזמנו אביי ורבא אמרי עביד איניש דפרע גו זמניה זימנין דמתרמו ליה זוזי אמר אזיל איפרעיה כי היכי דלא ליטרדן ואמרינן התם והלכתא כר"ל ואפי' מיתמי כלומר מת הלוה בתוך זמנו גובה חובו מן היתומים בלא שבועה ולא חיישינן דלמא פרעיה ולא אמרו הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אלא בבא ליפרע אחר הזמן שקבעו מיתימי' גדולי' ועיין באות האלף סי' ח'. ומצאתי בזה לרבותינו בעלי התו' בפ' השואל עלה דאמרי' מת האב בתוך הל' יום בחזקת שלא נפד' והוקשה להו לאביי דאמר דעביד איניש דפרע גו זמניה אמאי הוי בחזקת שלא נפד' ותי' דמש"ה הוי בחזקת שלא נפד' לפי שירא שמא ימות הבן כו' ע"כ ומשם אנו למדין דינא רבא דאפי' לאביי דלית ליה הא חזקה דאין אדם פורע ת"ז כל היכא דאיכ' למתלי דלמ' לא יבא חוב זה לידי גביה אפי' אחר זמנו לא עביד איניש דפרע גו זימניה ונפק' מינה דכל כה"ג לא טענינן ליתמי בחוב שיש לאשה עם בעלה כגון תוספת שאחר הנשואין ואין שטרא בידה לא טענינן ליתמי שמא פרע אבוהון התוספת הזה בחייו כיון דחוב זה לאו לפרעון קיימ' דשמא תמות היא בריש' ולא דעי לשאר חוב דעלמ' דלפרעון ודאי קיימ' וכן מצאתי בשיטה מקובצת בשם הריטב"א השייך לדף ז' עלה דתניא נפל ליד דיין לא יוציא עולמית כו' כתב הריטב"א וז"ל ואע"ג דבשטר בעלמ' חייש ר"י לפרעון ואפי' בגו זמני' דסתמ' קאמר ולא מפליג כי היכי דמפליג בכתוב'. והטעם משום דשט"ח לפרעון קאי ואף ע"ג דלא עביד איניש דפרע גו זמניה אפש' דפרע כיון דנפל חיישי' מה שאין כן בכתוב' ע"כ. וע"ש בנמוקי יוסף הביא דבריו יותר בבירור

(קסב) לא עביד איניש דכריבו לי' לארעיה ושתיק בפ' חזקת הבתים דף ל"ו ב' ניר הוי חזקה מ"ט לא עביד איניש דכריבו לי' לארעיה ושתיק. ומ"ט דמ"ד ניר לא הוי חזקה מימר אמר כל שיבא ושיבא דכריבו ליעויל בי' והכי הוי הלכתא כמ"ש הטח"מ סקמ"א

(קסג) לא עביד איניש דנחתי אריסי לארעיה ושתיק בפ' ח"ה דמ"ז ע"ב אריסי בתי אבות אין להם חזקה אבל אריס של ב"א שהוריד אריסין תחתיו ג' שנים יש לו חזקה מ"ט דלא עביד איניש דנחתי אריסי לארעיה ושתיק

(קסד) לא עבידי אינשי דיהבי מתנת' לנוכרא' בפ"ק דמציעא דט"ו פלוגת' דרב ושמואל ע"ש

(קסה) לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף פ"ג דערובין דף ל' ע"ב אמתני' דמערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומ' סומכוס אומר לישראל בחולין אמר"י ואלו לנזיר ביין לא פליג מ"ט אפשר דמתשיל אנזירותיה וחזי לי' אי הכי תרומ' נמי אפשר דמתשיל עילוה אי מתשיל עלה הדרא לטבל' ולא חזי לי' והא מצי למפרש עלה ממקום אחר לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף והנה מהתם לא אתברר אי אמרינן הך דלא נחשדו אף במידי דרבנן אמנם התם דל"ב ע"א בפלוגתא דר' ורשב"ג אי נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף כי היכי דלא ליכול ע"ה טבלים נרא' דאפי' במעש' ירקות דרבנן אמרי' לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף וכן נראה מההיא דפ"ק דחולין ד"ז עלה דאמר התם ר"מ אכל עלה של ירק בבית שאן והתיר ר' את בית שאן ופרכי' ודלמא ר"מ עישר עליה ממקום אחר ומשני לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף, ועיין במשנה למלך בפ"ג מה' תרומ' שנסתפק מהר"י כולי ז"ל בזה

(קסו) לא מעייל איניש ממוניה לספיק' וכ"ש גופי' פלוגתא בנדרים דף ח"י ע"ב עלה דמתני' דסתם נדרים להחמיר פריך והתנן ס' נזירות להקל ומשני א"ר זירא לא קשיא הא ר"א הא רבנן דתניא המקדיש חייתו ובהמתו הקדיש את הכוי ר"א אומר לא הקדיש את הכוי מאן דאמר ממונו מעייל איניש לספיקא גופיה נמי מעייל לספיקא ומאן דאמר לא מעייל איניש ממוניה לספיקא כ"ש דלא מעייל גופיה לספיקא ע"ש הסוגיי' בארוכה. ועיין לקמן באות המ"ם וע' בפר' זה במוהרשד"ם י"ד סע"ו דף ל"ח ע"ד ועיין מ"ש הטור ח"מ סוף סי' מ"ג ומ"ש הכנה"ג שם

(קסז) לא שדי איניש זוזי בכדי בפרק אלו נערות דל"ו ע"ב הפודה את השבויה ומעיד בה ישאנה לא שדי איניש זוזי בכדי מעיד בה כדי לא ישאנה שמא עיניו נתן בה ועוד בפרק נערה שנתפתתה דף נ"ג ע"ב ארוס' יש לה מזונות מן האחין או לא א"ל מסבר' לית לה דכיון דאירס' לא ניחא לי' לארוס דתתזיל ולא איכא חשש שמא, תחזור על הפתחים א"ל אדרב' מסבר' אית לה מזונות מן האחי' כיון דלא קי"ל בגווה