קהלת יעקב - ב שצ

דכי היכי דאמרינן לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דיליה ה"נ אמרינן דלא חציף איניש למכור דלאו דיליה ולוקח מעות וכ"ש בשטר דקלא אית ליה

(קנב) לא חציף איניש לומר פרעתיך היום תוס' פרק השותפין ועיין בכנה"ג ח"מ ספ"ב אות ק"ך בכללי המגו

(קנג) לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועבוד מצוה דלא רמיא עליה. בפ"ג דקדושין דף ס"ד ע"ב המקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל הא קטנות בכלל הספק ש"מ קידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין הב"ע כשאין שם אלא גדולה וקטנה ופרכינן בוגרת מאי עבידתה הב"ע דשויתי' שליח מהו דתימא כי מקבל קדושין אדעתה דידה קא מקבל קמ"ל לא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה ועביד מידי דלית לי' הנאה מיני' ופרכינן מי לא עסקינן דאמר ליה קדושיי לך אפ"ה לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עלי' ופסקו הרמב"ם והטור סימן ל"ז וכתב הרא"ש ז"ל מכאן דקדק ר"ת דאם שידך אדם א' מבנותיו ואמר המשדך בתך מקודשת לי אנו אומרים המשודכת קידש משום דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא שביק איניש מידי דעביד ביה מצוה ועביד מידי דעביד ביה עבירה. וכתב מרן ז"ל בסי' הנז' דהטור מפרש שמה שכ' שאם שידך א' מבנותיו היינו אפי' אם היא גדולה כלומר בוגרת ויש לו בנות אחרות קטנות דכי היכי דבמקדש אמרינן דלאותה ששידך איכוון לקדושי משום שארית ישראל כו' ה"נ אמרינן באב דאותה ששידך לו איכוון לקדושי ליה אפי' היא בוגרת אי שויתי' שליח לקבל קדושין דכיון דאי לא מקדש לבוגרת עביד עבירה דשארית ישראל כו' אף על גב דקדושי קטנה מצוה דרמיא עלי' לא ניחא ליה לאיניש למעבד איסורא בגין למעבד מצוה ושלא לעבור עבירה עדיף ע"כ ויש לעמוד בזה דהא אמרינן במנחות דף מ"ה דאומרים לאדם עמוד וחטוא בחטאת כדי שתזכה בחטאת עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן עיין שם ואמאי לא נימא הכא נמי הכי דיחטא בקידושין של אחת כדי שיזכה בקדושין דמצוה דרמיא עליה ואפשר ליישב דהכא בקדושין קאמר דסתמא דאיניש דעתיה דלא לעבור עבירה עדיף ואה"נ דאם בא להמלך אמרינן ליה דיחטא בקדושי הבוגרת כדי לזכות במצוה דרמיא עליה דהיינו קידושי הקטנות. ומהרימ"ט ז"ל בחא"ה סי' ל"ה דף מ"ב דקדק מהך סוגיא דכי היכי דאמרינן לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עלי' ה"נ אמרינן לא שביק איניש מצוה דידיה ויהיב לאחריני לענין מ"ש הפוסקים בעדות הנהרג דבכליו חיישינן לשאלה. דסי' דציצית הוי סי', מובהק דודאי ציצית לא מושלי אינשי דמצוה דידי' לא שביק איניש ויהיב לאחריני דומיא דאמרינן בקדושין לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה כו' וסמכינן אהך סברא אפי' גבי חומרא דא"א וה"ה בעדות הציצית כשהדבר ידוע כשיצא מביתו לא הוצי' עמו אלא ציצי' א' ע"ש

(קנד) לא שביק איניש התירא ואכיל איסורא בריש פ"ק דחולין דף ד' אמר רבא ישראל מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו מ"ט כיון דאיכ' היתרא ואיסור' לא שביק איניש היתיר' ואכיל איסור' אי הכי כי לא בדק נמי מטרח לא טרח כלומר דלא אתמר הך מדה אלא היכ' דלא צריך למטרח אבל היכ' דצריך למטרח להיתר' שביק היתר' ואכיל איסור' ומתבאר התם בסוגי' דאפי' באיסור' דרבנן אמרינן הכי וכ"ש באיסור' דאוריי' דל"ש היתר' ואכיל איסור' דאוריי' והתם דף ג' נראה בפי' דר' אשי ס"ל להא דרבא דמשני מתני' דהכל שוחטין דהכי קתני הכל שוחטין ואפי' ישראל מומר לאכול נבילות לתיאבון וכדרבא דא"ר ישראל מומר כו' ויש לעמוד בזה מההיא דתמורה דף ז"ך ע"א דאמר התם בעי רב אשי היו לפניו ד' בהמות של קדש וא' מהן בעלת מום וד' בהמות של חולין ואמר הרי אלו תחת אלו מהו הכא ודאי כיון דאתחזק גברא באיסורי לקי בד' מלקיות או דלמא אע"ג דאתחזק באיסורי לא שביק איניש היתר' ועביד איסורא ובתריית' לאחולי הוי תיקו. ולפי מאי דאמר גבי מומר דאפי' דאתחזק באיסור' בההיא מילת' גופא לא שביק היתר' ואכיל איסור' מה מקום לספיקו גבי תמורה והא התם מפשט פשיט' ליה דאע"ג דאתחזק גברא באיסור' אמרינן ל"ש היתר' ואכיל איסור' ושי"ל דהתם במומר לתיאבון מפשט פשיט' ליה משא"כ גבי תמורה דעביד איסור' במזיד ולא לתיאבון שייך ביה וק"ל אי נמי דהתם במומר אוכל נבילות לתיאבון אינו מוחזק באיסור באותה שחיטה אבל התם בתמורה הוא מוחזק באיסור באותו דבר עצמו בההיא שעתא. ועיין מה שכתבתי בפרט מדה זו באות האלף במדה שאמרו חכמים אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ע"ש ובתשו' הרדב"ז ח"א סימן רצ"ז כתב דאע"ג דעביד איסורי דרבנן מכל מקום לא שביק היתרא דאורייתא ואכיל איסורא

(קנה) לא שביק איניש קדשי מזבח ומקדיש לבדק הבית פ"ז דתמורה דל"ב ע"ב עלה דתניא המקדיש נכסיו סתם והיה בהן בהמות ראויות לגבי מזבח זכרים ונקבות א"א אומר זכרים ימכרו לצורכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ודמיהן יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית דס"ל לר"א סתם הקדש לבדק הבית ורבי יהושע אומר זכרים הן עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהן עולות כו' דסבר סתם הקדש דחזי למזבח קדושתיה למזבח ואמרינן התם א"ר אדא בר אהבה אמר רב בשלא הקדיש אלא בהמה א' אפי' ר"א מודה דסתם הקדש דחזי למזבח קדושתיה למזבח מ"ט לא שביק איניש קדשי מזבח ומקדיש לבד"ה לא נחלקו אלא כשיש שאר נכסי' עמהן ר"א סבר אין אדם חולק את נדרו ור"י סבר אדם חולק את נדרו

(קנו) לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ בפ"ד דכתובות דף מ"ג עלה דמתני' אנסת ופיתות את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי משביעך אני ואמר אמן ואח"כ הודה חייב קרן וחומש ואשם רש"א פטור שאינו משלם קנס ע"פ עצמו אמרו לו אע"פ שאינו משלם קנס ע"פ עצמו אבל משלם בושת ופגם על פי עצמו אמרי' במאי קמפלגי א"ר פפא ר"ש סבר לא שביק איניש מידי דקיץ ותבע מידי דלא קיץ ורבנן סברי לא שביק איניש מידי דכי מודה ביה לא מפטר ותבע מידי דכי מודה ביה מפטר ע"ש

(קנז) לא ניחא ליה לאיניש דליפשו שטרי עלויה בפ' אלמנ' נזונת דצ"ט אי א"ל לשליח זיל זבין לי כורא ואזל וזבין ליה ליתכא מאי מי אמרי' אמר ליה דטבא לך עבדי לך דאי לא מצטרכי לך זוזי לא מצית הדרת ביה או דלמא א"ל לא ניחא לי דליפשו שטרי עילואי ולא איפשיטא והתם בעמוד ב' אמרי' פשיטא א"ל לשליח מכור לי בית כור. משדותי לא' ולא לב' האמר ליה לא', ולא לב' א"ל לא' סתמא מאי רב חסדא ורבה בר הונא דאמרי תרוייהו לא' ואפי' לב' ואפי' למאה וכתבו התוס' ז"ל תימא הא לעיל לא איפשיט בעיין אי חיישי' לאפושי שטרי והיכי פשיט ליה רב חסדא ורב הונא דלא חייש לאפושי שטרי ור"ת מפרש דהאי קפידא דאפושי שטרי דלעיל לאו משום זילת נכסים אלא משום שיצטרך לחזור לכל שטר אחר חתימת עדים וקניינין והכא מיירי בשכבר חתמו העדים בב'