קהלת יעקב - ב שפח

אחזקתה שהיא עכשיו נשואה דאל"כ מיר שהיה שותה יין אמאי לוקה וחייב על כל א' וא' והא התראת ספק היא שמא ישאל על נדרו ועל חשש שמא יחפה כו' וממזרים ליטהר. לא קשיא דלתקנה עשו חכמים ולא לתקלה שמתוך כך יהיו בנות ישראל פרוצות בעריות אבל אם ברור לנו שלא נתכוון לכך לא חיישי' אם יכולים ליטהר או אם זנתה ונצולה בכך כל שלא נתכוון. ושם כתוב עוד תי' בזה דלא אמרינן התראת ספק ל"ש התראה אלא היכא שביד המותרה לתקן הדבר כגון מותרה בטהור או דלא אוכל זה אם אוכל זה אבל בדבר שאין ביד המותרה לתקן כי הכא שהמעשה תלוי ברשות אחרים שהוא הבעל לא והיינו טעמ' דנזיר דלוקה בהתראת כל א' וא'. א"נ כי אמרי' אפקיעונהו רבנן לקידושי מיניה לאו משעת קדושין קאמר אלא השת' משעת מעשה דכל זמן שלא נעשה המעשה שלא קבלה גט באונס כה"ג חייבת בחנק וההיא דיבמות דמשמע דלעולם אפקיעינהו רבנן לא קשיא דהתם בלא גט קאמר משום דהוא עשה שלא כהוגן בקדושין וכיון שהקדושין שלא ברצון חכמים אפקיעיניהו ועקרינהו לגמרי אבל על קדושין גמורים אם היה בהם משום נולד אין הקדושין בטלים כ"א מכאן ואילך ובגט וע"ש בארוכה בפרט מדה זו ויאירו עיניך. ועל מ"ש הרב דלא אמרינן התראת ספק רק היכא שביד המותרה לתקן הדבר כו' נראה דא"כ דעת התוס' ואמינ' לה ממ"ש התוס' בפ' הערל ד"פ ע"א ד"ה נעשה סריס למפרע כתבו ולקי על חלב שאכל דלא חשיב התראת ספק אע"ג דבשעת התראה היה ספק שמא יביא ב' שערות קודם ח"י דהשתא מיהא איגלאי מילת' למפרע שהי' גדול בשעת התראה ולא דמי להכה את זה וחזר והכה את זה דאף לאחר שהכה את שניהם לא ידוע איזהו אביו ע"כ. ולפי דברי הרב דלא אמרינן התראת ספק אלא היכא שביד המותרה התם בסריס מאי אית בידיה למימר דהויא התראת ספק ול"ש התראה וצריך להתיישב בזה וע' בתוס' נדה דמ"ו ד"ה ר"י ור"ל כו' ובחולין די"א ע"ב סד"ה וכ"ת ובתשו' מהר"ש הלוי ז"ל סל"ד וע' עוד בפרט מדה זו בבני דוד די"ב ע"ג

(קלג) כל בריה שאין בה עצם אינה מתקיימת י"ב חדש בפרק אלו טריפות דח"ן סע"א ואתפרש התם דנפקא מינה לפירו' שהתליעו ואין ידוע אם במחובר התליעו ואסירי משום השורץ על הארץ אי בתלוש לבתר תריסר ירחי שתא שריין דאי במחובר התליעו לא הוו חיי עד השתא ופסקו הטי"ד. ומצאתי להרב פרי חדש ז"ל שם שהביא בשם הרב באר שבע דפ"א שמצא במדרש פ' שופטים דבריה שאין בה עצם אינ' חיה אלא ו' חדשים ואיתא נמי הכי בירושלמי ריש פ"ק דשבת ומעתה על כרחיך הא דאיתא בש"ס דילן כל בריה שאין בה עצם אינה מתקיימת י"ב חדש היינו שחוזר לעפרא בעלמא ולפיכך אפי' בלא בדיקה שרו לאוכלן דלמאי ניחוש לה דאי לתולעת שגדל במחובר הרי הוא עפרא ושרי ואי לתולעת שגדל אח"כ בתלוש כל זמן שלא פירש שרי כל שאנו רואין שלא הי' חורו נקוב לחוץ דליכא למיחש לשמא פירש וחזר ע"ש בס"ק כ"ג ושם בס"ק כ"ו כ' דמי שירצה לאכול עדשים ושאר מיני קטניות בלי שום פקפוק וחשש תולעים ובלי בדיקה יקנה מתחילת השנה ויניחם במים רותחין וימתין מעת הרתיחה ו' חדשים שכל תולעת שעבר עלי' ו' חדשים חוזר לעפרא בעלמ' ושרי באכילה וא"כ למאי ניחוש לה דאי משום תולעת שגדל בהם במחובר הוי עפרא בעלמא ואי משום תולעת שיגדל בהם בתלוש אין חשש דכיון שהונחו במים רותחין שוב אינו גדל בהן תולעת הילכך שרו בלי בדיקה ועיין עוד בזה מ"ש בתשו' הרדב"ז הנדפסות מחדש חלק האחרון סי' תרצ"ב ותשכ"ג

(קלד) כל ששהתה אחר בעלה י' שנים ונשאת שוב אינ' יולדת אם לא שדעתה להנשא ההיא דאתת לקמיה דר"י א"ל אנא שהיתי אחר בעלי י' שנים וילדתי א"ל בתי אל תוציאי לעז ע"ד חכמים עד דא"ל לנכרי נבעלתי

(קלה) כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה שבועות דמ"א ע"ב ההיא דא"ל לחבריה הב לי ק' זוזי דמסיקנ' בך א"ל פרעתי' בפני פ' ופ' אתו פו"פ אמרו לא היו ד"מ סבר ר"ש למימר הוחזק כפרן א"ל רבא כל מילת' דלא רמי' עליה דאיניש לאו אדעתיה ופרש"י כל מלתא דלא רמיא כגון זה שלא היל"ל פרעתיך בעדים שלא א"ל זה בשעת הלוא' בעדים פרע לי הילכך לא שם לבו לזכור אם בעדים פרע אם שלא בעדים ואמר בעדים פרעתיך ולאו אדעתי' ולא הוחזק כפרן בהכי ועוד שם דל"ב ע"ב ההוא דא"ל לחברי' מנה מניתי לך בצד עמור זה א"ל לא עברתי בצד עמוד זה מעולם נפקו ביה סהדי דהשתין מים בצד עמוד זה אמר רב נחמן הוחזק כפרן א"ל רבא כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש עביד לי' ולאו אדעתי' פירש רש"י כגון הא דאין לאדם לשום אל לבו כל. המקומות שהוא משתין שם להיות זוכר עליהן. ובפרק חזקת הבתים דט"ל ע"א אמר כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר ולאו אדעתיה לענין מחאה דא"ל לעדים לא תימרו ליה למחזיק מחאה זו או דא"ל לא תיפוק לכו שותא ואמרו לי' לא מפקי' שותא לרב פפא לא הוי מחאה דהא לא א"ל עדים למחזיק ורב הונא בריה דרב יהושע פליג ואמר כל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתי' כלומר אינו נותן אל לבו שקיבל הדבר לכסותו כיון שאינו מפסיד אי אומרה או אינו אומרה הלכך לא בעי מחאה אחריתי בפני אחריני דלימרו לי' שהרי כבר מיחה בפני בני אדם שיכולין לומר לו

(קלו) כל מילתא דעביד' לאגלויי לא משקרו בה אינשי בפ"ב דר"ה דכ"ב ע"ב כי אתא עולא אמר קדשוה לירחא במערב' אמר רב כהנא לא מבעיא עולא דגברא רבא הוא דמהימן אלא אפי' איניש דעלמ' נמי מהימן מ"ט כל מילת' דעכיד' לאגלויי לא משקרי בי' אינשיה. ובפ"ה דבכורות דף ל"ו ע"א הוי פלוגתא דאמוראי רבי יאודה ור' ירמיה דלר"י נאמן הכהן לומר בכור זה נתן לי ישראל במומו מ"ט כל מילתא דעביד' לאגלויי לא משקרי בה אינשי ורבי ירמיה אמר דלא אמרה האי הלכתא אלא דוקא בישראל שאמר בכור זה נתתי לכהן במומו אבל כהן לא מהימן דכיון דחשידי כהני להטיל מום ולמימר נפל מאליו חשידי נמי להטיל מום ולמימר ישראל נתנו במומו ואפי' במילת' דעביד' לגלוי' משקרי אינשי ואיפסיק' התם הלכתא כלישנ' קמא דאפילו כהן נאמן כיון דהוו מילתא דעביד' לאגלויי והתם איתפרש דאפילו לרבי יאודה דקיימא לן כוותיה דבמילתא דע"ל לא מ"א עודה היכא דאית לי' לאשתמוטי ומש"ה האומר לחבירו שאינו נאמן על מעשר קח לי ממי שהוא נאמן או ממי שהוא מעשר אינו נאמן השליח לומר, מנאמן לקקתיו אף על גב דכל מילת' דעבידא לאגלויי לא מ"א משום דאית ליה לאשתמוטו ולמימר אי לדידך לא מהימן אנא הוה חשיבנא ליה מהימן הלכך לא מירתת מעיקרא

(קלז) כל מילי דכדי לא דכירי אינשי בפרק זה בורר דף כ"ט עלה דאמרי' מנה לי בידך א"ל בפני עדים הן למחר א"ל תנהו לי א"ל משטה הייתי בך פטור עד שיאמר אתם עדי אמר אביי לא שנו אלא דאמר משטה אני, בך אבל אמר לא היו דברים מעולם הוחזק כפרן ואינו נאמן, עליו בשבועה דהא איכא עדים ששמעו א"ר פפא כו' הכי אמרינן משמיה דרבא כל מילי דכדי לא דכירי אינשי כלומר דברי' של