קהלת יעקב - ב שפז

מותרות לבעליהן בלילה ע"כ בטביעות עינא דקלא

(קנה) טורח בב"מ פרק השוכר את האומנין דע"ט ע"ב השוכר את החמור לרכוב עליה שוכר ענית עליה כסותו ומזונותיו של אותה הדרך מכאן ואילך חמר מעכב עליו. חמר מניח עליו שעורים ותבן ומזונות של אותו היום מכאן ואילך שוכר מעכב עליו ופריך ה"ד אי דשכיח למזבן חמר נמי ליעכב ואי דלא שכיח למזבן שוכר נמי לא ליעכב א"ר פפא לא צריכ' דשכיח למטרח ולמזבן מאונא לאונא חמר דרכיה למטרח ולמזבן שוכר לאו דרכיה למטרח ולמזבן

(קכו) טורח בב"ב פ' המוכר פירות דצ"ד ע"א דהמוכר פירות לחבירו ה"ז מקבל עליו רובע טנופת לסאה א"ר הונא אם בא לנפות מנפה את כולו אמרי לה דינא משום דמאן דיהיב זוזי אפירי שפירי יהיב ורובע לא טרח איניש טפי מרובע טרח איניש וכיון דטרח טרח בכוליה ופרשב"ם אם בא לנפות אם בא לוקח להקפיד בטנופת דנראה בעיניו שיש לו טנופת יותר מרובע ובא לוקח לנסותו ולדעת אם יש שם יותר מרובע ונמצא בו יותר מנפה את כלן ויחזיר לו המוכר חטים כנגדן או מעות ולא מצי למימר רובע כבר מחלת והמותר אשלם לך משום דאפירי שפירי יהיב איניש זוזי ולא מחיל טנופת כלל אלא מפני שטורח הוא לנפותו בשביל דבר מועט והילכך כי ליכא אלא רובע לא טרח לנפותו דכי א"ל מוכר ללוקח אני אומר שפירותי יפין הן ואם תאמר אינן יפין או טרח ונפה אותן או אייתי ראיה כמה יש טנופת ואשלם לך ובשביל רובע לא טרח איניש דיצא שכרו בהפסד טורחו אבל כי איכא יותר מרובע טרח לוקח לנפותו וכיון דהתחיל לטרוח טורח ומנפה את כולו דדבר קל הוא לגמור הנפ' מאחר שהתחיל והילכך לא מחיל ומיהו היכא דליכא אלא רובע אם בא לנפות הרי בטלה דעתו ופטור מוכר

(קכז) טעות בפ"ק דפסחים פלוגתא דאביי ורבא ח"א טועה אדם חצי שעה וח"א אין טועה כלום ואיכ' לישנ' אחרינ' ח"א אדם טועה ב' שעות חסר משהו וח"א טועה אדם ג' שעות. ונפקא מינה לב' סהדי ח"א בג' שעות וח"א בה' אינה הכחשה אלא טועה גם א' אומר בשנים לחדש היה המעשה וח"א בג' בחדש עדותן קיימת שאינה הכחש' אלא זה טועה בעיבורו של חדש וזה אינו טועה ומהכא מוכח בריש פ' בן סו"מ דרובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא

אות

יוד

(קכח) יזיף איניש בצנעא. בב"ב פ' ח"ה דמ"ב ע"א עלה דאמר רב המוכר שדה בעדים גובה מנכסים משועבדים פרכינן ומי אמר רב הכי והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה ע"פ אינה גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחו' ומשני מלוה אזביני קא רמית מלוה כי קא יזיף בצנעא קא יזיף כי היכי דלא ליתזלו נכסיה עליה זביני מאן דזבין ארעא בפרהסי' זבין כי היכי דתיפוק לה קלא ופרשב"ם יזיף איניש בצנעא ומבקש שלא לפרסם הדבר כדי שאם יבא למכור קרקע לא יבינו העולם שהוא דחוק לפרוע מעות ולא יקחו ממנו ביוקר הילכך מה הו"ל ללקוחות למעבד אבל מאן דזבין בפרהסיא קא זבין כדי שיקפצו עליהם לוקחין הילכך אפסדו לקוחות אנפשייהו וע' בפ' השולח דל"ג בתוס' ד"ה וב' תלתא אית להו קלא וע' בפרט זה באות העי"ן

(קכט) ינוקא בצוותא דאימיה ניחא ליה בפ"ח דערובין ד"פ ע"ב קטן שעירב עליו אביו לצפון ואמו לדרום בתר אמו שדינן ליה דאפי' בר שית נמי דלא צריך לאמו צוותא דאמיה ניחא ליה וע' בזה בתשו' הרדב"ז הנדפסות מחדש סי' תכ"ט וסי' רס"ג: (קל) יניקת זרעים מהדדי בפ' ארע"ק דפ"ה ע"א קים להו לרבנן דחמשה בשיתא לא ינקי מהדדי ומנ"ל דהא דקים להו לרבנן דה' בשיתא מילתא היא דא"ר חייא בר אבא אר"י מ"ד לא תסיג גבול רעך אשר גבלו ראשונים כו' ופירש רש"י ז"ל ומנ"ל דהא דקי"ל לרבנן בשיעור יניקה מילתא היא למסמך עלה ולומר בקיאין הם החכמים בעבודת אדמה לידע כמה יונקין שלא תתמה לומר מי הודיע לבריות שיעור יניקה ואיך יוכלו לעמוד על כן הא כתיב אל תסיג גבול רעך כו' ע"ש

(קלא) יולדת לתשעה אינה יולדת למקוטעין בפ' יוצא דופן דל"ח וביבמות דמ"ב וכתב מרן הב"י ז"ל באה"ע סקנ"ו תשו' הרשב"ץ ז"ל דבמדה זו תמהו עליה רבים שהחוש מכזיב זה והתוס' ז"ל כתבו שעתה נשתנו העניינים כמו שאמרו פרק ג' דבכורות פרה וחמורה אינן יולדות אלא לג' שנים ועתה יולדת לב' שנים וכן תמצא בהרבה דברים עכ"ל ועיין בענין בהמה אי יולדת למקוטעין או לא פלוגתא פרק ג' דבכורות דכ"א ע"א ובתוס' שם ד"ה ת"ק כו' העלו בסוף הדבור בשם הירושלמי דחיה טהורה כבהמה טמאה דאינה יולדת למקוטעין אבל בהמה טהורה יולדת למקוטעין

אות

(קלב) כל דמקדש אדעת' דרבנן מקדש מדה היא לחכמים ז"ל בכמה דוכתי בפרק ח"ה דף מ"ח בתליוה וקדיש כו' וביבמות דק"י בההיא דאותבוה אכורסי' וכן בפרק השולח ודוכתי טובא. וכתב הרשב"א סי' אלף קפ"ד דאין מדה זו לחכמים ז"ל לכל מקום שאמרו שלא יעשה כן שאם עשה אינו עשוי אלא אין לך בכלל דברים אלו אלא מה שהתירו בהן בפי' שא"כ אף אנו נאמר שכל מי שעשה שלא כהוגן בקידושיו לא ניחוש לקידושיו והביא ראיה מכמה דוכתי בש"ס דילן דלא פריק הך פירוקא כל דמקדש כו' דנראה דלאו בכל מקום אנו אומרים למדה זו אלא היכ' דאמור אמור היכ' דלא אמור מנפשין לא אמרינן. ושם בסוף תשובתו הרמת"ה כתב עוד בזה דכל דמקדש אדעת' דרבנן מקדש אמרינן אבל כל המגרש אדעת' דרבנן מגרש לא אמרינן ע"ש ראיותיו וע' בתשו' המיוחסות להרמב"ן סקכ"ה. ובשיטה מקובצת להרב בצלאל ז"ל פ"ק דכתובות ד"ג כתב במדה זו וז"ל וא"ת והא אין האשה מתקדשת אלא מדעתה ואי איהו מקדש אדעת' דרבנן איהי לא מקדשה אלא קידושין גמורים בלי שום תנאי ומעתה אם אתה אומר דתתקדש אדעת' דרבנן אין כאן קידושין כלל ואינה צריכה גט כלל. וי"ל דכי קאמר כל המקדש כו' לאו דוקא האיש בלחוד אלא גם האשה בכלל ושניהם מסכימים שיהיו קידושיהן אדעת' דרבנן ואפשר דלזה רמז רש"י ז"ל וכתב כל המקדש אשה סי' לכלול האשה בל' המקדש דהשת' דאמרינן כדת משה וישראל הא ודאי דשניהם בענין זה שיהיו קדושין שלהן אדעת' דרבנן ושם כתב על תמיהת התוס' בפרק השולח דל"ג שהקשו על מדת חכמים ז"ל בזה דא"כ הבא על א"א היכי מחייב חנק והא הויא התראת ספק שמא יבא דבר שיעקרו בית דין הקדושין מעיקרן ונמצא שלא בא על א"א ועוד שמא יחפה על בת אחותו ועוד יכולין ממזרים ליטהר ור"ת תי' דכה"ג לא הויא התראת ספק דאזלינן בתר רובא ורוב אין מגרשין נשותיהן וכששולחין גט אין מבטלין א"נ דאוקמי