קהלת יעקב - ב שפג

(קה) חזקה אין אדם נשבע אלא באמת טור ח"מ סי' פ"א באות א'

(קו) חזקה לא שביק איניש היתרא ואכיל איסורא. בפ' השולח אמ"ר נחמן נאמן אדם לומר פרוזבול הי"ל ואבד ויסיב התם טעמא דכיון דתקינו לי' רבנן פרוזבול לא שביק איניש היתרא ואכיל איסורא כתב מרן הב"י בסימן ס"ז מחו' י"א ז"ל כתב בעל התרומות שעל דברי הרמב"ם שאם תובעו מלוה ע"פ וטען הלוה פרוזבול זה קודם ההלואה נעשה והמלוה טוען לא כי אלא אחר ההלוא' נעשה שהתובע נאמן במגו דפרוזבול הי"ל ואבד ק' דלא אמרי' מגו להוציא ממונא ויש לומר דשאני הכא דמסייע לי' לתובע חזקה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ע"כ ועיין בזה במרדכי בפרק המפקיד בתשו' ד"ה שאלו לר"ם שאלתיך ספר כו' ע"ש. ומתבאר בפ"ק דחולין ד"ד ע"ב דאפי' באיסור דרבנן דקילא איסורא איתיה נמי להך חזקה דהיכא דמשכח היתר' לא אכיל איסורא דרבנן גבי מומר אוכל נבילות לתיאבון דאמרי' התם אמר רבא ישראל מומר אוכל נבילו' לתיאבון בודק סכין ונותן לו ומותר לאכול משחיטתו מ"ט כיון דאיכא היתר' ואיסור' לא שביק היתר' ואכיל איסור' ומ"מ כי לא בדק סכין מטרח לא טרח ומייתי התם סייעת' לרב' מבריית' דחמצן של עוברי עביר' אחר הפסח מותר מיד מפני שמחליפין סברוה הא מני רבי יאודה היא דאמר חמץ לאחר הפסח דאורי' וקתני שהם מחליפין אלמא לא שביק היתר' ואכיל איסור' ודחינן לה דילמא ר"ש הוא דאמר חמץ אחר הפסח דרבנן וכי מקלינן בדרבנן בדאוריי' לא מקילנן ומשני מי קתני שאני אומר החליפו אלא מפני שמחליפין קתני דודאי מחליפין ומה בדרבנן לא שביק היתר' ועביד איסור' בדאוריי' לכ"ש ובתמורה שלהי פ"ח דקכ"ז ע"א מייתי נמי להך חזקה לענין תמורה דאם הי' לפניו ג' בהמות קדשי מזבח לפניו וא' מהן בעלת מום שעומדת לפדיון וג' בהמות חולין ואמר הרי אלו תחת אלו אינו לוקה אלא ב' שהבהמ' הג' תלינן דלשם חילול קאמר ולא לשם תמורה דכיון שיש לפניו דרך ההתר והוא החילול ודרך האיסור והוא התמור' חזק' לא שביק היתר' ועביד איסור' וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' תמור' ומתבאר שם דאפי' אם הוחזק במלקיות הרבה אמרינן דלא שביק היתר' ועביד איסור' שאמרו שם אם אמר י' בהמות אלו תחת י' בהמו' אלו וא' מהן בעלת מום אינו לוקה אלא ט' מלקיו' שהבהמ' הי' לחללה נתכוין ולא להמיר בה שאעפ"י שהוחזק זה במלקיות לא אמרינן זיל בתר רובא דהואיל ויש שם דרך התר לא שביק איניש היתר' ועביד איסור' ועיין בזה במשנה למלך הל' גירושין פרק עשירי הלכה י"ח שהעלה דהיינו דוק' כי התם שהם איסורי' חלוקים מש"ה לית לן למימר דמשום שעשה ב' איסורים או ט' איסורי' שעשה ג' או י' כיון שהם חלוקים אבל באדם שנתייחד עם גרושתו והית' נדה אעפ"י שנתייחד בשני עדים שראו שנבעל' אין חוששין שמא לשם קדושין בעל דהא לא שייך לומר בהא אין אדם עושה בעילתו ב"ז ולא שביק היתרא כו' דמאן דעבר על איסור כרת דנדה לא חש לבעילת זנות וכמ"ש הרדב"ז בתשו' כ"י דהתם כיון שהוא בדבר א' שבאותה ביאה עבר אאיסור נדה באותו דבר עצמו בודאי לא נשמר מאיסור אחר הבא מחמת אותה ביאה שהיא בעילת זנות ע"ש. ועד"ז מתיישב אצלנו תשו' מוהריט"ץ ז"ל סי' רמ"ז שהעלה על מי שבעל ביוה"כ פנויה דלא אמרינן להך חזקה דאין אדם עושה בב"ז דכיון שבעל ביוה"כ וקא עביד איסור' לא קפיד ע"ש דהתם נמי האיסור הוא בדבר א' שבאותה ביאה שבעל ביוה"כ עבר אאיסור דיוה"כ הילכך אמרינן שלא נשמר מאיסור אחר הבא מאותה ביאה שהיא בעילת זנות ועיין בתשו' הרד"ך בית כ"ד סוף חדר ד' ושבתי וראיתי תשו' א' להרדב"ז הביאה בס' לקט הקמח על אה"ע דף קפ"ט ע"א שכתב על אשה שהוציאה בעלה עפ"י ב"ד לפי שזינתה תחתיו ושוב נתייחד עמה. השיב ז"ל כיון שראוהו שבעל כל מאי דאפשר לו לתקן מתקן דאי בעיל לה לשם זנות איכא תרתי איסורי חדא בעילת זנות דכל שאר נשים ותו איסורא דידה דאחרי אשר הוטמאה שאסורה לבעל ומש"ה אמרינן ודאי לשם קדושין בעל לתקן שלא יהא בעילתו בעילת זנות אלא בעילת איסור דכל מה שמוצא לתקן מתקן ע"כ. והנה בתשו' זו לא יתכן חילוק הרב משנה למלך שכתב שטעם הרדב"ז בבועל נדה דלא אמרינן חזקה דאין עושה בעילתו ב"ז מפני שהוא בדבר א' שבאותה ביאה עבר אאיסור נדה באותו דבר עצמו בודאי לא נשמר מאיסור אחר הבא מחמת אותה ביאה שהוא בעילת זנות דהא בחשו' זו האחרת הנז' באותה ביאה עצמה עבר אלאו דאחרי אשר הוטמאה ועכ"ז כתב הרב דכל מאי דאפשר לו לתקן מתקן ובדברי הרדב"ז בתשו' זו קשה דבגיטין דפ"א במתני' דהמגרש את אשתו ולנה עמו כו' דמוקמינן פלוגת' דב"ש וב"ה באין אדם עושה בעילתו ב"ז או לא דב"ש סברי אדם עושה בעילתו ב"ז וב"ה סברי אין אדם עושה בעילתו ב"ז וכ' הרשב"א בחי' דאיפכא שמעינן להו באין ממאנין אלא ארוסו' ותי' דהכא אזלי ב"ש לטעמייהו דאין לגרש אא"כ מצא בה דבר ערוה ומזוהמ' ובעיל לשם זנות ולב"ה אפי' הקדיחה כו' ואין אדם כו'. נראה דלב"ה נמי אי בריר לן דמשו' ערוה גירש ס"ל נמי דעושה ב"ז הפך לברי הרדב"ז וצריך להתיישב בזה

(קז) חזקה אין אדם אוסר כרמו בנטיעה א' בפ' הנזקין דף נ"ד גבי מבטל איסור דאמרי' דס"ל לר"י בשוגג יעלה במזיד לא יעלה כו' א"ר יוחנן חזק' אין אדם אוסר כרמו בנטיע' א' ע"ש ברש"י ז"ל

(קח) חזקה אין שיליא בלא ולד בפ' המפלת דף כ"ז ע"ו ת"ר שיליא בבית הבית טמא לא שהשיליא ולד אלא שאין שיליא בלא ולד עמה. ועיין בחי' הריטב"א דף ע"ט דפ' י' יוחסין שכתב דהא דלא אזלינן בתר חזקה דבית ונוקי מיעוט שיליות שאין בהן ולד לחזקת בית שהוא טהור. היינו טעמא משום דכיון דהו"ל שילי' בבית נפק ליה בית מחזקתיה והו"ל כשיליא. וכן בנדה לב"ה דמטמו למפרע מעת לעת כל טהרות שנגעה דכיון דודאי נגעה נפקו טהרו' מחזקתן והוא כנדה גופא וכן אתה דן בכל מקום דאיכ' ודאי מגע ולא אזלינן בתר חזקת טהרו' אלא כשיש ס' במגע עצמו ושמ' לא נגע ובהכי ניחא לי' מתני' דמקוה שנמדר ונמצא חסר כל טהרו' שנעשו על גביו טמאות דלכאור' קשה אמאי אזלינן בתר חזק' טמא ניזיל בתר טהרות שנגע בהן שהיו בח"ט ולא נטמאה מס' אבל הי' טעמו דכיון דודאי נגע בהן א"ל שום חזקה דומיא דשילי' בבית ודנדה דמטמא למפרע כדאמרן

(קט) חזקה בנות ישראל עד שלא הגיעו לפרקן הרי הן בחזקת טהרה ואין הנשי' בודקו' אותן משהגיעו לפרקן הרי הן בחזקת טומאה ונשים בודקות אותן. פ"ק דנדה דף י' ע"ב

(קי) חזקה אורח בזמנו בא לענין נדה בפרק כל היד דף י"ו ע"א

(קיא) חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן לענין עירוב בעירובין ד"י ע"ב

(קיב) חזקה אין אדם מפייס במומין. ע' בס' מחנ' אפרים ז"ל הלכות הונאה סי' ד' ז"ל מי שמכר חפץ לחבירו ונמצא בו מום ושהא מלהחזירו אחר שידע המום נרא' מדברי הרמב"ם פ' ט"ו מה' מכיר' דכל שלא נשתמש במקח אחר